1
מִפני מה טִהרוּ חכמים ספֵק רשוּת הרבים? שהרי הצִבוּר עוֹשין הפסח בטוּמאה בִזמן שהטמֵאים מרוּבין.
אִם טוּמאה ודאית נִדחית מִפניהם קל וחֹמר לִספֵק טוּמאה; שאִסוּר כל הספֵקוֹת מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת ביאוֹת אסוּרוֹת.
:וּמִפני מה החמירוּ בִספֵק רשוּת היחיד? שהרי שוֹטה שנִסתרה,
אף על פי שהדבר ספֵק הרי היא טמֵאה לבעלה עד שתִשתה.
2
וּכשֵם שהסוֹטה וּבוֹעלה שנים,
כך ספֵק טוּמאה בִשנים.
אבל אִם היוּ שלֹשה בִרשוּת היחיד הרי ספֵק טוּמאתן שם טהוֹר כִרשוּת הרבים.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה זה שנִטמא בספֵק יֵש בוֹ דעת להִשאֵל ולִדרֹש מִמנוּ מה אֵרע לוֹ,
כשוֹטה. אבל אִם היה חֵרֵש אוֹ שוֹטה אוֹ קטן,
שאינוֹ יוֹדֵע להשיב על העִנין כששוֹאלין אוֹתוֹ הרי ספֵקוֹ טהוֹר.
:כיצד? חֵרֵש אוֹ שוֹטה וקטן שאין בוֹ דעת להִשאֵל שנִמצאוּ בחצֵר אוֹ מבוֹי שיֵש בוֹ טוּמאה,
וספֵק נגעוּ ספֵק לֹא נגעוּ הרי אֵלוּ טהוֹרין.
וכֵן כל שאין לוֹ דעת להִשאֵל,
אף על פי שנוֹלד הספֵק בִרשוּת היחיד ספֵקוֹ טהוֹר.
3
הסוּמא והישֵן והמהלֵך בלילה ספֵקוֹ בִרשוּת היחיד טמֵא,
מִפני שיֵש לוֹ דעת להִשאֵל.
:במה דברים אמוּרים שכל שאין בוֹ דעת להִשאֵל ספֵקוֹ טהוֹר? בשהיה הדבר שקוּל ואין שם חזקה.
אבל אִם היה הדבר ידוּע שחזקתוֹ שנִטמא הרי זה טמֵא.
כיצד? תינוֹק טמֵא שנִמצא בצד העִסה והבצֵק בידוֹ הרי העִסה טמֵאה,
שדרך התינוֹק לטפֵח,
וּבכך היא חזקתוֹ.
ואין שוֹרפין על חזקה זוֹ.
4
היוּ משקין טמֵאין וּבצֵק טהוֹר,
וּבהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹפוֹת בבית,
ונִמצא בבצֵק מקוֹם נשיכתן חזקה ששתוּ משקין ונשכוּ בבצֵק וטִמאוּהוּ:
אִם היה שם פרה,
וּבין המשקין והבצֵק כדי שתלחֵך את לשוֹנה הרי הבצֵק טהוֹר; וּבִשאר כל הבהֵמה כדי שתנגֵב את פיה,
פחוֹת מִזה הבצֵק טמֵא; ואִם היה כלב,
אפִלוּ היוּ המשקין בצד הבצֵק הרי זה טהוֹר,
שאין דרכוֹ של כלב להניח המזוֹן ולילֵך לוֹ אל המים.
:נִמצא בבצֵק נקירת התרנגוֹלין:
אִם יֵש בין המשקין והבצֵק כדי שינגבוּ את פיהן בארץ הבצֵק טהוֹר; ואִם לאו טמֵא,
שחזקתן ששתוּ ונִקרוּ בבצֵק במשקין שבפיהן.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ המשקין צלוּלין,
שבבוּאה של תינוֹק נִכרת בהן.
אבל עכוּרין הבצֵק טהוֹר,
שאִלוּ נִקרוּ במשקין היה מקוֹם המשקין נִכר בבצֵק.
ואִם היוּ צלוּלין,
אף על פי שהבצֵק בחזקת טוּמאה אין שוֹרפין על חזקה זוֹ,
אלא תוֹלין.
5
אי זוֹ היא חזקה ששוֹרפין עליה בִרשוּת היחיד? עִסה בבית,
וּשרצים וּצפרדעים מנוּפלין שם,
ונִמצאוּ חתיכוֹת מִבשרן בעִסה:
אִם רֹב המנוּפלין שרצים העִסה טמֵאה,
ותִשרֵף; ואִם הרֹב צפרדעים טהוֹרה.
6
היוּ טוּמאוֹת וּטהרוֹת בצִדוֹ אוֹ למעלה מִמנוּ,
ונִתעטֵף בטליתוֹ,
וספֵק נגעוּ ספֵק לֹא נגעוּ בעֵת שנִתעטֵף:
אִם היוּ בִרשוּת היחיד ספֵקוֹ טמֵא,
שספֵק טוּמאה הבאה בידי אדם נִשאלין עליה,
אפִלוּ בִכלי המוּנח על גבי קרקע,
הרי הוּא כמי שיֵש בוֹ דעת להִשאֵל; ואִם היוּ בִרשוּת הרבים ספֵקוֹ טהוֹר; ואִם אי אפשר שלֹא יגע ספֵקוֹ טמֵא.
7
כִכר של תרוּמה שהוּא נתוּן על גבי הדף,
וּמִדרס נתוּן תחתיו,
ואי אפשר לוֹ כשיִפֹל שלֹא יגע במִדרס,
אף על פי שהוּא בִמקוֹם מִדרוֹן וּבא וּמצא הכִכר במקוֹם אחֵר הרי הוּא בטהרתוֹ,
שאני אוֹמֵר:
אדם בא וּנטלוֹ וּנתנוֹ במקוֹם זה.
ואִם אמר:
'בריא לי שלֹא בא אדם לכאן' טמֵא,
שוּדאי נפל ונגע במִדרס כשנפל.
8
תינוֹק שנִמצא בצד בית הקברוֹת,
והשוֹשנים בידוֹ,
אף על פי שאין שם שוֹשנים אלא בִמקוֹם הטוּמאה ספֵקוֹ טהוֹר,
שמא אחֵר לִקטן וּנתנן לוֹ.
וכֵן חמוֹר העוֹמֵד בין הקברוֹת כֵליו טהוֹרים,
ואין אוֹמרין:
שמא נִתמעֵך בהן ונגעוּ בקבר; מִפני שאין בוֹ דעת להִשאֵל,
וּכשנִמצאוּ לֹא נִמצאוּ נוֹגעים,
וכל הטוּמאוֹת כִשעת מציאתן.
9
תינוֹק שהיה תוֹפֵש בידוֹ של אביו,
אוֹ שהיה רוֹכֵב על גבי כתֵפוֹ של אביו ספֵקוֹ בִרשוּת היחיד טמֵא,
מִפני שאביו נִשאל עליו.
10
וארבע ספֵקוֹת אמרוּ חכמים בתינוֹק:
תינוֹק שאינוֹ יכוֹל להלֵך,
שהִניחתוּ אִמוֹ,
וּבאה וּמצאה אוֹתוֹ כמוֹת שהוּא בִמקוֹמוֹ טהוֹר,
ואין אוֹמרין:
שמא טמֵאה באה וּנשקתוּ וגִפפתוּ.
:הִתחיל התינוֹק לצֵאת וּלהִכנֵס בגדיו טהוֹרין,
ואינן מִדרס כִשאר בִגדי עמי הארץ.
ואף על פי שהֵן טהוֹרין,
אין עוֹשין על גביהן טהרוֹת.
הִגדיל עד שיִהיה בוֹ דעת להִשאֵל ספֵקוֹ טמֵא בִרשוּת היחיד.
הִגדיל עד שיִהיה בוֹ דעת לשמֵר את גוּפוֹ אוֹכלין על גב גוּפוֹ טהרוֹת; יוֹדֵע לשמֵר את ידיו אוֹכלין על גב ידיו טהרוֹת.
:כיצד בוֹדקין אוֹתוֹ? מטבילין אוֹתוֹ,
ונוֹתנין לוֹ חוּלין לשֵם תרוּמה:
אִם היה יוֹדֵע לשמֵר את גוּפוֹ אוֹכלין על גב גוּפוֹ טהרוֹת; ואִם היה יוֹדֵע לשמֵר את ידיו אוֹכלין על גב ידיו טהרוֹת.