1
ספֵק דִברי סוֹפרים כיצד? ספֵק אכל אכלים טמֵאים ושתה משקין טמֵאין,
ספֵק שלֹא אכל ולֹא שתה,
ספֵק שבא רֹאשוֹ ורוּבוֹ במים שאוּבין אוֹ שנפלוּ עליו מים שאוּבין,
ספֵק שלֹא בא ולֹא נפלוּ עליו הרי זה טהוֹר.
:וכֵן אִם אכל אכלים טמֵאים אוֹ שתה משקין טמֵאים,
אוֹ בא במים שאוּבין אוֹ נפלוּ עליו מים שאוּבין,
וספֵק נגע בִטהרוֹת אֵלוּ ספֵק לֹא נגע הרי טהרוֹת אֵלוּ טהוֹרוֹת.
:וכֵן האוֹכֵל ספֵק אכלים טמֵאים והשוֹתה משקין שהֵן טמֵאים בספֵק הרי הוּא טהוֹר.
וכֵן האוֹכֵל תרוּמה תלוּיה טהוֹר.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ מִוּלדי טוּמאוֹת שהֵן מִדִברי סוֹפרים ספֵקן טהוֹר.
אבל אב שהוּא מִדִברי סוֹפרים ספֵקוֹ טמֵא,
אלא אִם כֵן היה האב עצמוֹ טמֵא בספֵק,
כגוֹן בית הפרס וארץ העמים,
שאין שוֹרפין על ספֵק מגען,
כמוֹ שבֵארנוּ.
2
ספֵק החוּלין,
היא טהרת אוֹכלי חוּליהן בטהרה,
והֵן הנִקראין פרוּשין.
כיצד? אוֹכלי חוּליהן בטהרה שנוֹלד להן ספֵק טוּמאה בטהרוֹתיהן הרי אֵלוּ טהוֹרים בכל הספֵקוֹת כוּלן,
ואין להן טוּמאה אלא טוּמאה ודאית.
3
ספֵק הקרבנוֹת כיצד? מחוּסר כִפוּרים שיֵש עליו ספֵק חמֵש קרבנוֹת,
כגוֹן האִשה שיֵש עליה ספֵק חמֵש זיבוֹת אוֹ ספֵק חמֵש לֵדוֹת מֵביא קרבן אחד וטהֵר לאכֹל בקדשים,
ואין השאר עליו חוֹבה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מחוּסרי כפרה.
4
ספֵק נגעים כיצד? עד שלֹא נִזקק לטוּמאה ספֵקוֹ טהוֹר,
כמוֹ שבֵארנוּ בפרק שִשי מֵהִלכוֹת נגעים.
5
ספֵק עוֹמֵד ועוֹבֵר כיצד? מצֹרע שהיה יוֹשֵב תחת האילן,
ועבר הטהוֹר,
ספֵק האהיל עליו האילן ונִטמא ספֵק לֹא האהיל,
וכֵן אִם היה הטהוֹר יוֹשֵב תחת האילן והמצֹרע עוֹבֵר תחתיו,
ספֵק עמד המצֹרע ונִטמא הטהוֹר ספֵק לֹא עמד ספֵקוֹ טהוֹר.
6
ספֵק שרצים,
זה ספֵק הנִזרקין,
כיצד? זרק שרץ אוֹ דבר טמֵא לבין הכִכרוֹת,
אוֹ שזרק כִכר לבין הטמֵאוֹת,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע הרי זה טהוֹר,
הוֹאיל וּמצא הכִכר הטהוֹר שאינוֹ נוֹגֵע בטוּמאה.
שכל הטוּמאוֹת כִשעת מציאתן,
ואין אוֹמרין:
שמא נגע בוֹ ואחר כך נפל בצִדוֹ,
אלא הרי הֵן כִשעת מציאתן.
7
השרץ בפי החוּלדה,
וּמהלכת על גבי כִכרוֹת של תרוּמה,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טהוֹר,
מִפני שלֹא נחה הטוּמאה.
היתה מהלכת בוֹ ונוֹגֵע בכִכרוֹת,
ספֵק חי ספֵק מֵת הרי הֵן טהוֹרוֹת.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שנטלתוּ והלכה לה.
אבל אִם נִמצא מֵת בפיה הרי הכִכרוֹת טמֵאוֹת.
ראוּהוּ חי בפיה,
אף על פי שמצאוּהוּ מֵת בפניה הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת.
:וכֵן השרץ בפי החוּלדה והנבֵלה בפי הכלב,
ועברוּ בין הטהוֹרים אוֹ שעברוּ טהוֹרים ביניהן ספֵקוֹ טהוֹר,
מִפני שאין לטוּמאה מקוֹם קבוּע.
היוּ מנקרין בהן על הארץ הרי הֵן כמוּנחין,
וּמטמאין למפרֵע מִספֵק אִם היוּ בִרשוּת היחיד,
כמוֹ שיִתבאֵר.
8
ספֵק רשוּת הרבים כיצד? טוּמאה שהיא מוּנחת בִרשוּת הרבים,
ספֵק נגע בה ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טהוֹר.
היתה מוּנחת בִרשוּת היחיד וספֵק נגע בה ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
וכל אֵלוּ הספֵקוֹת שטִהרוּ חכמים אפִלוּ בִרשוּת היחיד מִפני שאין בהן דעת להִשאֵל,
כמוֹ שיִתבאֵר.
9
ספֵק שני רשוּיוֹת כיצד? היה דבר טמֵא בִרשוּת היחיד ודבר טהוֹר בִרשוּת הרבים,
אוֹ שהיה הדבר הטמֵא בִרשוּת הרבים והדבר הטהוֹר בִרשוּת היחיד,
ונגע באחד מֵהן ואין ידוּע באי זה מֵהן נגע,
אוֹ שהֵסיט את אחד מֵהן ואין ידוּע אי זה הֵסיט אִם היה הדבר הטמֵא מטמֵא במשא,
אוֹ שהיה אחד מֵהן מטמֵא באֹהל והאהיל על אחד מֵהן ואין ידוּע על איזה מֵהן האהיל הרי זה טהוֹר.
:אף על פי שספֵק רשוּת הרבים טהוֹר,
כשיבֹא לִשאֹל אוֹמרין לוֹ:
'אִם טבלת אין בכך הפסֵד'.
אִם טבל הרי זה משוּבח; ואִם לֹא טבל ועשה טהרוֹת הרי הֵן טהוֹרוֹת,
שספֵק רשוּת הרבים טהוֹר.
10
שרץ שנִמצא שרוּף וּמוּנח על גבי אכלין,
וכֵן טלית שנִמצֵאת מהוּהה וּמחט שנִמצֵאת שבוּרה אוֹ חלוּדה בין הכֵלים הרי אֵלוּ טהוֹרים,
בין בִרשוּת הרבים בין בִרשוּת היחיד,
ואין אוֹמרין:
שמא אחר שנגע באכלים נִשרף,
ואחר שנִטמאוּ הכֵלים במגע הטלית והמחט נִשברה המחט אוֹ החלידה וּבלתה הטלית עד שטהרה,
שכל הטוּמאוֹת כִשעת מציאתן.
11
שני עֵדים אוֹמרין לוֹ:
'נִטמֵאת', והוּא אוֹמֵר:
'טהוֹר אני' הוּא נאמן על ידי עצמוֹ.
ואף על פי כֵן,
אין אוֹמרין לוֹ:
'עסֹק בִטהרוֹת',
אלא אִם עשה טהרוֹת הרי הֵן טהוֹרוֹת,
ויחוּש לעצמוֹ.
עֵד אוֹמֵר:
'נִטמא', וּשנים אוֹמרין:
'לֹא נִטמא',
בין בִרשוּת היחיד בין בִרשוּת הרבים טהוֹר.
:שנים אוֹמרין:
'נִטמא', ועֵד אוֹמֵר:
'לֹא נִטמא',
בין בִרשוּת היחיד בין בִרשוּת הרבים הרי זה טמֵא.
עֵד אוֹמֵר:
'נִטמא', ועֵד אוֹמֵר:
'לֹא נִטמא',
אִשה אוֹמרת:
'נִטמא', ואִשה אוֹמרת:
'לֹא נִטמא':
בִרשוּת היחיד טמֵא; בִרשוּת הרבים טהוֹר.