1
שנים עשר ספֵקוֹת טִהרוּ חכמים,
ואֵלוּ הֵן:
א)nbsp;ספֵק מים שאוּבין למִקוה.
ב)nbsp;ספֵק טוּמאה צפה על פני המים.
ג)nbsp;ספֵק משקין לטמֵא אחֵרים,
אבל לטוּמאת עצמן טמֵאים בספֵק.
ד)nbsp;ספֵק הידים,
בין לטוּמאת עצמן בין לטמֵא אחֵרים בין לטהרת ידים מִטוּמאתן.
ה)nbsp;ספֵק דִברי סוֹפרים.
ו)nbsp;ספֵק החוּלין.
ז)nbsp;ספֵק קרבנוֹת.
ח)nbsp;ספֵק נגעים.
ט)nbsp;ספֵק עוֹבֵר ועוֹמֵד.
י)nbsp;ספֵק שרצים.
יא)nbsp;ספֵק רשוּת הרבים.
יב)nbsp;ספֵק שתי רשוּיוֹת.
2
ספֵק מים שאוּבין למִקוה כיצד? שלֹשת לוּגין מים שאוּבין שנפלוּ למִקוה פסלוּהוּ.
ספֵק נפלוּ ספֵק לֹא נפלוּ,
ואפִלוּ נפלוּ,
ספֵק יֵש בהן כשִעוּר אוֹ אין בהן ספֵקן טהוֹר,
והרי המִקוה בכשרוּתוֹ.
ואין מוֹרין לוֹ לִטבֹל במִקוה זה ולעשוֹת טהרוֹת לכתחִלה.
ואִם טבל ועשה טהרוֹתיו טהוֹרוֹת.
3
ספֵק טוּמאה צפה על פני המים כיצד? שרץ שהיה צף על פני המים,
בין שהיוּ המים בכֵלים אוֹ בקרקעוֹת,
וירד למים,
אפִלוּ אין שם אלא מלֹא אדם וטוּמאה הרי זה טהוֹר,
עד שיֵדע ודאי שנגע.
ולֹא אמרוּ ספֵק טוּמאה צפה טהוֹר אלא לשרץ בִלבד.
וכל הנִתלין והנִגררין הרי הֵן כמוּנחין.
4
שרץ שהיה מוּנח בִכלי וּכלי צף על פני המים,
אוֹ שהיה מוּנח על המֵת אוֹ על הנבֵלה,
ואפִלוּ נִמוֹחה נבֵלה אוֹ בשר מֵת שתחתיו,
אוֹ שהיה מוּנח על שִכבת זרע,
הצפין על פני המים הרי זה כמוּנח על הארץ,
שספֵקוֹ בִרשוּת היחיד טמֵא,
כמוֹ שיִתבאֵר.
:היה שרץ על גבי שרץ צף על המים הרי זה כטוּמאה עבה שצפה על פני המים,
וּספֵקוֹ טהוֹר.
היה מוּנח על גבי מי חטאת,
וּמי חטאת צפין על פני המים הרי זה ספֵק אִם הוּא כמוּנח אוֹ אינוֹ כמוּנח,
לפיכך יֵראה לי שספֵקוֹ טהוֹר.
5
כדרך שטִהרוּ חכמים ספֵק טוּמאה צפה על פני המים,
בין בכֵלים בין בקרקעוֹת,
כך טִהרוּ ספֵק טהרה הצפה על פני המים,
בין בכֵלים בין בקרקעוֹת.
:כיצד? ערֵבה שהיא טמֵא מֵת,
וכִכר תרוּמה כרוּך בסיב אוֹ בִניר ונתוּן בתוֹכה,
וירדוּ לתוֹכה מי גשמים ונִתמלֵאת,
ונִפשט הניר,
והרי הכִכר צף על פני המים והניר מבדיל בינוֹ לבין המים,
וספֵק נגע צִדוֹ בערֵבה ספֵק לֹא נגע הרי הוּא בטהרתוֹ,
מִפני שהוּא צף.
6
שרץ שנִמצא צף על גבי בוֹר בתוֹך הגת:
לתרוּמה ספֵקוֹ טמֵא; ולפוֹעלין ספֵקן טהוֹר,
מִפני שהיא טוּמאה צפה.
7
ספֵק משקין לטמֵא אחֵרים טהוֹר וּלטוּמאת עצמן טמֵא כיצד? היה מקֵל בידוֹ,
וּברֹאשוֹ משקין טמֵאים,
וּזרקוֹ לבין כִכרוֹת טהוֹרוֹת,
ספֵק נגעוּ המשקין בכִכרוֹת אוֹ לֹא נגעוּ הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת.
וכֵן אִם נִסתפֵק לוֹ אִם נגעוּ משקין טמֵאים בִכלי זה אוֹ לֹא נגעוּ הרי הכלי טהוֹר.
וכֵן אִם נִסתפֵק לוֹ אִם נגעוּ משקין אֵלוּ הטמֵאים במשקין אחֵרים אוֹ לֹא נגעוּ הרי המשקין האחֵרים טהוֹרים.
:אבל טמֵא שפשט ידוֹ אוֹ רגלוֹ לבין משקין טהוֹרים,
אוֹ שזרק כִכר טמֵא לבין משקין טהוֹרים,
ספֵק נגע במשקין ספֵק לֹא נגע הרי אֵלוּ טמֵאים בספֵק.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
חבית שהיא מלֵאה משקין,
וּפשט הטמֵא את ידוֹ לאוירה,
ספֵק נגע במשקין ספֵק לֹא נגע המשקין טמֵאים והחבית טהוֹרה,
שאין ספֵק המשקין מטמֵא.
:וכֵן אִם נִכנסוּ משקין שהֵן טמֵאים מִספֵק לאויר החבית הרי החבית טהוֹרה והמשקין שבתוֹכה טהוֹרים,
שאינן מִתטמאין אלא מִן החבית.
ואִם נִתערבוּ משקין אֵלוּ הספֵק במשקין שבחבית הרי כל המשקין טמֵאין בספֵק,
והחבית טהוֹרה.
וכֵן אִם נפלוּ משקין אֵלוּ לתוֹך התנוּר הרי הפת והתנוּר טהוֹרין.
9
המרבֵץ ביתוֹ במים טמֵאים אוֹ שזלפן,
והיוּ שם טהרוֹת,
ספֵק נִתזוּ עליהן ספֵק לֹא נִתזוּ ספֵקוֹ טהוֹר.
10
זלף משקין טהוֹרים וּטמֵאים בתוֹך הבית,
ונִמצאוּ אחר כך משקין על כִכר של תרוּמה,
נטלה ונִשאל עליה הרי זוֹ טהוֹרה,
שספֵק המשקין לטמֵא,
טהוֹר.:הִניח הכִכר עד שנִגבוּ המים שעליה הרי זוֹ טמֵאה בספֵק,
שספֵק טוּמאה בִרשוּת היחיד טמֵא,
כמוֹ שיִתבאֵר,
והרי אין כאן משקין,
אלא כִכר שהיא ספֵק טמֵאה ספֵק טהוֹרה.
11
ספֵק ידים,
בין להִתטמֵא בין לטמֵא אחֵרים בין לטהרתן,
טהוֹר. כיצד? היוּ ידיו טהוֹרוֹת וּלפניו שתי כִכרים טמֵאים,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע,
אוֹ שהיוּ ידיו טמֵאוֹת וּלפניו שני כִכרים טהוֹרים,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע,
אוֹ שהיוּ ידיו אחת טמֵאה ואחת טהוֹרה וּלפניו שני כִכרים טהוֹרים,
נגע באחד מֵהן,
ספֵק בטמֵאה נגע ספֵק בטהוֹרה נגע,
אוֹ שהיוּ ידיו טהוֹרוֹת וּלפניו שני כִכרים אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
ונגע באחד מֵהן,
ספֵק בטמֵא נגע ספֵק בטהוֹר נגע,
אוֹ שהיוּ ידיו אחת טהוֹרה ואחת טמֵאה וּלפניו כִכר טמֵא וכִכר טהוֹר,
ונגע בִשתיהן,
ספֵק טמֵאה בטמֵא וּטהוֹרה בטהוֹר אוֹ טמֵאה בטהוֹר וּטהוֹרה בטמֵא הידים כמוֹת שהיוּ והכִכרים כמוֹת שהיוּ.
:וכֵן אִם היוּ ידיו טמֵאוֹת,
והִטבילן אוֹ נטלן,
ספֵק שהמים שטִהרן בהן כשֵרים לידים ספֵק שהֵן פסוּלין,
ספֵק יֵש בהן כשִעוּר ספֵק שאין בהן,
ספֵק שהיה דבר חוֹצֵץ על ידוֹ ספֵק שלֹא היה הרי ידיו טהוֹרוֹת.
12
היתה ידוֹ אחת טמֵאה ואינוֹ יוֹדֵע איזוֹ היא אוֹמרין לוֹ שלֹא יעשה טהוֹרוֹת עד שיִטֹל שתי ידיו.
ואִם נגע באחת מֵהן בִטהרוֹת קֹדם שיִטֹל טהרוֹתיו טהוֹרוֹת.