1
אחת עשרֵה מעלוֹת עשוּ חכמים לקֹדש על התרוּמה,
ואֵלוּ הֵן:
יֵש לאדם להטביל כֵלים בתוֹך כֵלים לתרוּמה,
אבל לֹא לקֹדש,
גזֵרה שמא יהיה פי הכלי צר ולֹא יהיה בוֹ כִשפוֹפרת הנוֹד,
ונִמצאוּ הכֵלים שבתוֹכוֹ כאִלוּ טבלוּ במים שבכלי,
לֹא במִקוה.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה הכלי הגדוֹל שיֵש בתוֹכוֹ הכֵלים הטמֵאים טהוֹר.
אבל אִם היה טמֵא מִתוֹך שעלתה לוֹ טבילה,
עלתה לכֵלים שבתוֹכוֹ אפִלוּ להִשתמֵש בהן בקֹדש.
2
כלי שנִטמאוּ אחוֹריו במשקין לֹא נִטמא תוֹכוֹ,
ולֹא בית אצבע שבעֹבי שפתוֹ,
והמשקין שבתוֹכוֹ אוֹ שבבית צביעתוֹ טהוֹרין.
ושוֹתה בוֹ ואינוֹ חוֹשֵש שמא יגעוּ משקין שבפיו באחוֹרי הכלי ויחזרוּ ויטמאוּ תוֹכוֹ.
במה דברים אמוּרים? בתרוּמה.
אבל לקֹדש,
אִם נִטמאוּ אחוֹריו נִטמא כוּלוֹ.
3
הנוֹשֵא את המִדרס מוּתר לוֹ לִשא עִמוֹ תרוּמה כאחד,
והוֹאיל ואין הנוֹשֵא נוֹגֵע בתרוּמה ולֹא התרוּמה נוֹגעת במִדרס הרי היא טהוֹרה.
אבל לֹא הקֹדש,
אף על פי שלֹא נגע בוֹ.
:מעשה היה באחד שנשא חבית של קֹדש,
וטִמאה במִדרס שנשא עִמה,
וּבאוֹתה שעה גזרוּ שהנוֹשֵא את המִדרס לֹא ישא את הקֹדש.
ולֹא גזרוּ אלא במִדרס עִם הקֹדש,
כמעשה שהיה.
ואִם עבר ונשא,
הוֹאיל ולֹא נגע בקֹדש הרי הקֹדש טהוֹר.
4
בִגדי אוֹכלי תרוּמה,
אף על פי שהֵן טהוֹרים ונִזהרין מִן הטוּמאוֹת הרי בִגדיהן מִדרס לקֹדש.
5
כלי שהוּא מפוּצל,
ולוּחוֹתיו וקוֹרוֹתיו מקוּשרוֹת,
כגוֹן מִטה וכיוֹצֵא בה,
אִם נִטמא וצריך להטבילוֹ לִתרוּמה יֵש לוֹ להטבילוֹ כוּלוֹ כאחת כשהוּא מקוּשר,
אבל לקֹדש מתיר וּמנגֵב,
שמא יֵש שם דבר החוֹצֵץ,
וּמטביל ואחר כך קוֹשֵר.
6
כֵלים הנִגמרים בטהרה,
אפִלוּ היה העוֹשה אוֹתן תלמיד חכמים ונִזהר בהן הרי אֵלוּ צריכין טבילה לקֹדש.
ואינן צריכין הערֵב שמש.
אבל לִתרוּמה מִשתמֵש בהן בלֹא טבילה,
שהרי נעשוּ בטהרה.
וּמִפני מה הִצריכוּם טבילה לקֹדש? גזֵרה מִשוּם רֹק עם הארץ שיִגע בהן בִשעת מלאכה,
ועדין הוּא לח
7
אחר שנִגמרוּ.
:הכלי מצרֵף מה שבתוֹכוֹ לקֹדש,
אבל לֹא לִתרוּמה.
כיצד? כלי שהוּא מלֵא פֵרוֹת פרוּדין זה מִזה,
כגוֹן צִמוּקין וּגרוֹגרוֹת,
ונגעה טוּמאה באחד מֵהן נִטמא כל מה שבכלי,
בקֹדש אבל לֹא בִתרוּמה.
וכל המעלוֹת של דִבריהן הֵן,
ורמז יֵש למעלה זוֹ בתוֹרה:
"כף אחת עשרה זהב מלֵאה קטֹרת" ,
אמרוּ חכמים:
כל מה שבכף הרי הוּא כגוּף אחד.
:אפִלוּ כלי שאין לוֹ תוֹך מצרֵף מה שעליו לקֹדש,
כגוֹן שהיוּ צבוּרין על גבי הלוּח אוֹ על גבי העוֹר,
ואף על פי שאין הפֵרוֹת נוֹגעין זה בזה.
8
היוּ שני הצִבוּרין בתוֹך הכלי,
ודבר אחֵר ביניהן,
ונִטמא אחד מִשניהן:
אִם היה הדבר שביניהן צריך לכלי הכלי מצרפן ונִטמא הכֹל; ואִם אינוֹ צריך לכלי לֹא נִטמא אלא זה שנגעה בוֹ הטוּמאה בִלבד.
9
היוּ שני צִבוּרין בכלי,
והצִבוּר האחד מחוּבר למים שאחוֹרי הכלי,
ונגע בצִבוּר השֵני נִטמאוּ שניהן בצֵרוּף הכלי,
ונִטמאוּ המים שאחוֹרי הכלי מֵחמת זה האֹכל המחוּבר להן,
אף על פי שהֵן אחוֹרי הכלי.
נגע הטמֵא במים שאחוֹרי הכלי נִטמא האֹכל המחוּבר להן.
והדבר ספֵק אִם נִטמא האֹכל השֵני בצֵרוּף הכלי,
אוֹ לֹא נִטמא מֵחמת הצֵרוּף.
10
אֹכל קֹדש שנִטמא,
והִניחוֹ בִכלי,
וּבתוֹך הכלי אֹכל קֹדש אחֵר טהוֹר,
ואין נוֹגעין זה בזה הטהוֹר בטהרתוֹ והטמֵא בטוּמאתוֹ.
בא טבוּל יוֹם ונגע באֹכל הטמֵא יֵש בדבר ספֵק אִם נִפסל הטהוֹר מֵחמת מגע טבוּל יוֹם מִפני צֵרוּף הכלי אוֹ לֹא נִפסל,
שלֹא נגע טבוּל יוֹם אלא באֹכל ששבע מִן הטוּמאה ולֹא הוֹסיף לוֹ כלוּם.
11
הרביעי בקֹדש פסוּל,
אבל לִתרוּמה טהוֹר.
וכֵן שלישי שבתרוּמה,
אִם נגע במשקֵה קֹדש הרי זה נִטמא,
כמוֹ שבֵארנוּ,
והשלישי שבתרוּמה אוֹ שבקֹדש,
אִם נגע במשקֵה תרוּמה לֹא פסלוֹ.
12
מי שנִטמֵאת ידוֹ אחת,
ונגע בה בידוֹ שניה אוֹ ביד חבֵרוֹ פסל את השניה,
והרי היא כִשלישי.
ואִם היתה ידוֹ בלוּלה במשקה,
אף על פי שלֹא נגע נִטמֵאת חברתה,
וצריך להטביל את שתיהן ואחר כך יגע בקֹדש.
אבל בתרוּמה,
אִם נִטמֵאת ידוֹ האחת לֹא נִטמֵאת חברתה,
ואפִלוּ נגע בה כשהיא נגוּבה,
ואינוֹ צריך להטביל ידוֹ שנִטמֵאת,
אלא נוֹטלה ונוֹגֵע בתרוּמה.
13
אכלים נגוּבין שלֹא הוּכשרוּ אוֹכלין אוֹתן בידים מסֹאבוֹת.
במה דברים אמוּרים? בִתרוּמה.
אבל בקֹדש חִבת הקֹדש מכשרתן,
ואסוּר למי שיִהיוּ ידיו טמֵאוֹת לאכֹל קֹדש שלֹא הוּכשר.
אפִלוּ לֹא נגע בוֹ אלא בכוּש,
אוֹ שתחב לוֹ חבֵרוֹ לתוֹך פיו הרי זה אסוּר.
:אין צריך לוֹמר שאִם נגעה טוּמאה באכלים של קֹדש שלֹא הוּכשרוּ,
שנִטמאוּ, מִפני שחִבת הקֹדש מכשרתן.
14
במה דברים אמוּרים? לִפסֹל האֹכל עצמוֹ וּלאסרוֹ באכילה.
אבל לִמנוֹת בוֹ רִאשוֹן ושֵני הרי זה ספֵק.
כיצד? נגע אֹכל זה שנִטמא בלֹא הכשֵר באֹכל שֵני שהוּכשר הרי זה השֵני ספֵק,
מִפני שהרִאשוֹן לֹא הוּכשר.
15
האוֹנֵן אחר שתם זמן אנינוּתוֹ,
וּמחוּסר כִפוּרים אחר שהֵביא כפרתוֹ צריכין טבילה לאכילת הקֹדש,
אבל לֹא לִתרוּמה,
שהאוֹנֵן וּמחוּסר כִפוּרים מוּתרין לאכֹל את התרוּמה.
:וּמִפני מה הִצריכוּם טבילה לקֹדש? שהרי עד עתה היוּ אסוּרין לאכֹל את הקֹדש,
והִסיחוּ את דעתם,
ושמא נִטמאוּ והֵם לֹא ידעוּ.
ולֹא עשוּ מעלה זוֹ אלא לאכילה.
אבל לִנגיעה נוֹגעים בקדשים קֹדם טבילה.
וּמחוּסר כִפוּרים שנגע בקֹדש פסלוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
16
שֵש מעלוֹת הרִאשוֹנוֹת עשוּ אוֹתן בין לקֹדש בין לחוּלין שנעשוּ על טהרת הקֹדש.
וחמֵש אחרוֹנוֹת,
שהֵן מִן 'הכלי מצרֵף מה שבתוֹכוֹ' והלאה עשוּ אוֹתן בקֹדש בִלבד,
אבל לֹא בחוּלין שנעשוּ על טהרת הקֹדש,
אלא הרי הֵן בחמֵש אֵלוּ כחוּלין.
:לפיכך, חוּלין שנעשוּ על טהרת הקֹדש הרִאשוֹן טמֵא בהן,
והשֵני פסוּל,
והשלישי טהוֹר כחוּלין,
כמוֹ שבֵארנוּ.