1
הבא רֹאשוֹ ורוּבוֹ במים שאוּבין,
אוֹ שנפלוּ על רֹאשוֹ ועל רוּבוֹ שלֹשת לוּגין מים שאוּבין הרי הוּא כשֵני לטוּמאה עד שיִטבֹל.
ואִם נגע באכלין עשה אוֹתן שלישי.
ואִם נגע במשקין טִמאן,
ועשה אוֹתן תחִלה לטמֵא אכלים וּמשקין אחֵרים,
אבל לֹא לטמֵא כֵלים.
:וּמִפני מה גזרוּ טוּמאה על אדם זה? מִפני שהיוּ טבוּלי יוֹם טוֹבלין בִמערוֹת שמימיהן רעין,
והיוּ רוֹחצין אחר כֵן במים שאוּבין יפים דרך נקיוּת,
וּפשט המִנהג כך עד שהיוּ רֹב העם מדמין שמים שאוּבין שרוֹחצין בהן באחרוֹנה הֵן שמטהרין,
לֹא הטבילה שבמי מִקוה,
והיוּ טוֹבלין בזִלזוּל בלֹא כוּנה.
לפיכך גזרוּ שכל שבא רֹאשוֹ ורוּבוֹ במים שאוּבין,
אוֹ שנפלוּ על רֹאשוֹ ורוּבוֹ נִטמא,
ונעשה כשֵני לטוּמאה.
:אפִלוּ טהוֹר שאינוֹ טבוּל יוֹם,
אִם נפלוּ על רֹאשוֹ ורוּבוֹ שלֹשת לוּגין מים שאוּבין,
אוֹ שבא רֹאשוֹ ורוּבוֹ במים שאוּבין הרי זה כשֵני לטוּמאה עד שיִטבֹל.
טבל אינוֹ צריך הערֵב שמש,
מִפני שעִקר טוּמאה זוֹ מִדִבריהן.
:וכֵן האוֹכֵל אכלים טמֵאים והשוֹתה משקין טמֵאים,
וטבל אינוֹ צריך הערֵב שמש.
וכֵן כֵלים שנִטמאוּ במשקין,
כיון שמטבילן טהרוּ,
ואין צריכין הערֵב שמש,
מִפני שטוּמאוֹת אֵלוּ עִקרן מִדִבריהן.
2
מי שנפלוּ עליו שלֹשת לוּגין מים שאוּבין מִשני כֵלים אוֹ מִשלֹשה:
אִם הִתחיל השֵני עד שלֹא פסק הרִאשוֹן מִצטרפין; ואִם לאו אין מִצטרפין.
נפלוּ מֵארבעה כֵלים אינן מִצטרפין,
ואף על פי שהִתחיל זה עד שלֹא פסק זה,
הרי זה טהוֹר.
:נפלוּ על רֹאשוֹ אבל לֹא על רוּבוֹ,
אוֹ שנפלוּ על רוּבוֹ ולֹא נפלוּ על רֹאשוֹ,
אוֹ שנפלוּ על רֹאשוֹ בִלבד מִלמעלה ונפלוּ על רוּבוֹ מִן הצד אוֹ מִלמטה הרי זה טהוֹר,
עד שיִפלוּ על רֹאשוֹ ועל רוּבוֹ הסמוּך לרֹאשוֹ כדרכן.
:וכֵן אִם בא רֹאשוֹ במים שאוּבין ולֹא בא רוּבוֹ,
אוֹ בא רוּבוֹ ולֹא בא רֹאשוֹ,
אוֹ שבא רֹאשוֹ בִלבד וּבא מִשאר גוּפוֹ רוּבוֹ במים שאוּבין מִלמטה אוֹ מִן הצד הרי זה טהוֹר,
עד שיבֹא רֹאשוֹ ורוּבוֹ הסמוּך לרֹאשוֹ כדרכוֹ.
3
הבא מֵרֹאשוֹ ורוּבוֹ החֵצי במים שאוּבין,
ונפלוּ על החֵצי האחֵר מים שאוּבין,
הוֹאיל וחציוֹ בִנפילה וחציוֹ בביאה הרי זה טהוֹר.
4
היוּ שלֹשת הלוּגין שנפלוּ עליו אוֹ שבא בהם מִקצתן שאוּבין וּמִקצתן אינן שאוּבין,
אוֹ שנִתערֵב בהן יין ושמן דבש וחלב הרי זה טהוֹר,
עד שיִהיוּ השלֹשה כוּלם מים שאוּבין.
:שלֹשת לוּגין אֵלוּ שנפלוּ על הטהוֹר אוֹ שבא בהן וטִמאוּהוּ,
כיון שנעשה כשֵני לטוּמאה הרי המים האֵלוּ טמֵאים,
שהרי נגעוּ בשֵני,
והרי אֵלוּ המים אוֹמרין לזה הטהוֹר:
טִמֵאנוּ אוֹתוֹ וטִמאנוּ.
5
ברִאשוֹנה היוּ מניחין כִכרוֹת של תרוּמה בצד הספרים ואוֹמרין:
זה קֹדש וזה קֹדש,
וּבאים העכברים וּמקרעין את הספרים.
לפיכך גזרוּ שכל תרוּמה שתִגע באחד מִכִתבי הקֹדש נִטמֵאת,
והרי היא כִשלישי לטוּמאה כאִלוּ נגעה בשֵני,
ונִמצאוּ כל כִתבי הקֹדש פוֹסלין את התרוּמה כשֵני.
:ולֹא עוֹד,
אלא מי שהיוּ ידיו טהוֹרוֹת,
ונגע באחד מִכִתבי הקֹדש נעשוּ ידיו שניוֹת וּמטמאין את התרוּמה ואת המשקין.
אף על פי שאין הידים מִתטמאוֹת אלא מֵרִאשוֹן לטוּמאה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
הֵן מִתטמאוֹת מִן הסֵפר.
6
רצוּעוֹת תפִלין עִם התפִלין,
וגִליוֹן שבסֵפר שלמעלן ושלמטן שבתחִלה ושבסוֹף כשהֵן מחוּברין לסֵפר,
וסֵפר שנִמחק ונִשתיֵר בוֹ שמוֹנים וחמֵש אוֹתיוֹת,
וּמגִלה שכתוּב בה מִן התוֹרה שמוֹנים וחמֵש אוֹתיוֹת,
כפרשת 'ויהי בִנסֹע הארֹן' הרי אֵלוּ מטמאין את הידים.
ולֹא דִברי תוֹרה בִלבד,
אלא כל כִתבי הקֹדש,
אפִלוּ שיר השירים וקֹהלת שהֵן דִברי חכמה,
מטמאין את הידים.
7
תרגוּם שבעזרא ושבדניֵאל הרי הוּא מִכלל כִתבי הקֹדש.
אבל תרגוּם שכתבוֹ עִברית,
ועִברית שכתבוֹ תרגוּם,
אוֹ שכתב כִתבי הקֹדש בִכתב עִברית אינן מטמאין את הידים,
עד שיִהיוּ כתוּבין אשוּרית על העוֹר וּבִדיוֹ.
8
הכוֹתֵב 'הלֵל' וּ'שמע' לתינוֹק להִתלמֵד בוֹ,
אף על פי שאינוֹ רשאי הרי אֵלוּ מטמאין את הידים.
9
המשיחוֹת והרצוּעוֹת שתפרן לסֵפר,
אף על פי שאינוֹ רשאי לקימן,
כל זמן שהֵן מחוּברין לסֵפר הרי אֵלוּ מטמאין את הידים.
10
תיק של סֵפר ותֵבה של סֵפר וּמִטפחוֹת ספרים בִזמן שהֵן תפוּרוֹת מטמאין את הידים.
אבל הברכוֹת,
אף על פי שיֵש בהן מֵאוֹתיוֹת של שֵם וּמֵעִנינוֹת הרבֵה של תוֹרה אינן מטמאוֹת את הידים.
11
סִפרי המינים אינן מטמאוֹת את הידים.
פרשת שוֹטה,
הוֹאיל ולִמחיקה עוֹמדת אינה מטמאה את הידים.