1
דבר מפֹרש בתוֹרה שהאכלין והמשקין מִתטמאין,
שנאמר: "מִכל האֹכל אשר יֵאכֵל אשר יבוֹא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה וכו' יטמא" .
ואין האֹכל שנִטמא מטמֵא אֹכל אחֵר מִן התוֹרה,
ולֹא המשקין שנִטמאוּ מטמאין דבר אחֵר מִן התוֹרה.
:אבל מִדִברי סוֹפרים גזרוּ על האֹכל הטמֵא,
שאִם נגע באֹכל אחֵר טִמאהוּ,
וכֵן אִם נגע האֹכל הטמֵא במשקין טמֵאין.
ואין אֹכל מטמֵא כלי שנגע בוֹ לעוֹלם,
ואפִלוּ מִדִבריהם.
וכֵן גזרוּ על המשקין הטמֵאין שיטמאוּ אכלים אוֹ משקין אוֹ כֵלים שנגעוּ בהן.
2
אין לך ולד טוּמאה שמטמֵא כֵלים אלא משקין טמֵאים בִלבד,
וטוּמאה זוֹ מִדִבריהם.
והוּא שיִהיוּ אוֹתן המשקין טמֵאים מֵחמת אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת,
בין של תוֹרה בין של דִבריהם.
וּמִפני מה גזרוּ על משקין טמֵאים שיטמאוּ כֵלים? גזֵרה מִשוּם משקֵה הזב,
שהוּא אב וּמטמֵא כֵלים דין תוֹרה,
שנאמר: "וכי ירֹק הזב בטהוֹר" ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
כשגזרוּ על המשקין שיטמאוּ את הכֵלים,
גזרוּ שיִהיוּ מטמאין את הכֵלים מִתוֹכן.
כיצד? אִם נפלוּ לאויר כלי חרש נִטמא כוּלוֹ,
והרי הוּא שֵני,
ואִם נגעוּ בִשאר כֵלים מִתוֹכן נִטמאוּ כוּלן,
ונעשוּ שֵני.
:אבל אִם נגעוּ משקין טמֵאים באחוֹרי הכלי שיֵש לוֹ תוֹך,
בין בִכלי חרש בין בִכלי שטף וּכלי מתכוֹת נִטמאוּ אחוֹריו בִלבד,
והרי אחוֹריו שֵני,
ולֹא נִטמא תוֹכוֹ.
במה דברים אמוּרים? לִתרוּמה.
אבל לקֹדש כלי שנִטמאוּ אחוֹריו נִטמא כוּלוֹ,
והרי כוּלוֹ שֵני לטוּמאה.
4
כבר בֵארנוּ שהאכלים אין מטמאין כֵלים,
והמשקין מטמאין.
ולמה עשוּ בטוּמאת משקין הכֵר זה ואמרוּ שהכלי שנגעוּ משקין טמֵאין באחוֹריו לֹא נִטמא תוֹכוֹ לִתרוּמה? להוֹדיע שטוּמאת כֵלים אֵלוּ מִדִבריהן,
כדי שלֹא ישרפוּ על טוּמאה זוֹ תרוּמה וקדשים.
5
כבר בֵארנוּ שהאכלין והמשקין שנגעוּ באב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת הרי הֵן רִאשוֹן לטוּמאה.
וכֵן אִם נגע אֹכל באדם אוֹ בִכלי שנִטמא באב הרי אוֹתוֹ האֹכל שֵני לטוּמאה,
ואֹכל שנגע בזה השֵני נִקרא שלישי לטוּמאה,
ואִם נגע השלישי באֹכל רביעי הרי זה נִקרא רביעי לטוּמאה.
:במה דברים אמוּרים? באכלים.
אבל המשקין,
אחד משקה שנגע באב הטוּמאה אוֹ שנגע ברִאשוֹן אוֹ שנגע בשֵני הרי אוֹתוֹ המשקה תחִלה לטוּמאה,
וּמטמֵא את חבֵרוֹ,
וחבֵרוֹ את חבֵרוֹ,
אפִלוּ הֵן מֵאה,
שאין מוֹנין במשקין.
:כיצד? יין שנגע באב הטוּמאה אוֹ ברִאשוֹן אוֹ בשֵני הרי יין זה כרִאשוֹן לטוּמאה.
וכֵן אִם נגע יין זה בשמן,
ושמן בחלב,
וחלב בִדבש,
וּדבש במים,
והמים ביין אחֵר,
וכֵן עד לעוֹלם כוּלם רִאשוֹן לטוּמאה,
וּכאִלוּ כל אחד מֵהן נִטמא באב תחִלה,
וכוּלן מטמאין את הכֵלים.
:וכֵן כלי שנִטמאוּ אחוֹריו במשקין,
ונגעוּ משקין אחֵרים באחוֹרי הכלי הטמֵאים,
אפִלוּ היוּ משקֵה חוּלין נעשוּ המשקין האחֵרים תחִלה לטוּמאה,
וּמטמאין כֵלים אחֵרים ועוֹשין אוֹתן שֵני,
ואין צריך לוֹמר שהֵן מטמאין אכלים וּמשקין אחֵרים.
6
אחוֹרי הכלי שנִטמאוּ במשקין,
ונגעוּ אכלים באחוֹרי הכלי הטמֵא,
אפִלוּ אכלי תרוּמה הרי אֵלוּ טהוֹרים,
שהכלי שנִטמאוּ אחוֹריו בִלבד אינוֹ מטמֵא את האכלים אלא לקֹדש בִלבד,
שהכלי שנִטמאוּ אחוֹריו הרי זה טמֵא כוּלוֹ לקֹדש,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וּלפיכך מטמֵא אכלי הקֹדש.