1
טוּמאת עבוֹדה זרה מִדִברי סוֹפרים,
ויֵש לה רמז מִן התוֹרה:
"הסִרוּ את אלֹהי הנֵכר אשר בתֹככם והִטהרוּ והחליפוּ שִמלֹתיכם" .
וארבעה אבוֹת הטוּמאה יֵש בה:
עבוֹדה זרה עצמה,
וּמשמשיה, ותִקרֹבת שלה,
ויין שנִתנסֵך לה,
וטוּמאת כוּלן מִדִבריהם.
2
עבוֹדה זרה עצמה מטמאה אדם וכֵלים במגע וּכלי חרש באויר,
ואינה מטמאה במשא,
כשרץ, שנאמר:
"שקֵץ תשקצנוּ ותעֵב תתעבנוּ כי חֵרם הוּא" .
ושִעוּרה כזית,
לֹא תִהיה זוֹ חמוּרה מִן המֵת.
אבל אִם היתה הצוּרה פחוּתה מִכזית הרי זוֹ טהוֹרה.
3
קצץ אֵבר מִמנה,
אפִלוּ היה כמרדֵע הרי זה טהוֹר,
שעבוֹדה זרה אינה מטמאה לאֵברים,
אלא הצוּרה כוּלה כשהיא שלֵמה,
שנאמר: "תִזרֵם כמוֹ דוה" מה הנִדה אינה מטמאה לאֵברים,
אף עבוֹדה זרה אינה מטמאה לאֵברים.
:בקוּלי אבוֹת הטוּמאוֹת דנוּ בה,
מִפני שטוּמאתה מִדִבריהם:
עשוּ אוֹתה כשרץ שאינוֹ מטמֵא במשא,
וּכמֵת שאינוֹ מטמֵא אלא בכזית,
וּכנִדה שאינה מטמאה לאֵברים.
4
נִתפרקה עבוֹדה זרה,
אף על פי שההדיוֹט יכוֹל להחזירה והרי כל אֵבריה קימין אינה מטמאה.
5
כל משמשי עבוֹדה זרה כשרץ:
מטמאין אדם וכֵלים במגע וּכלי חרש באויר,
ואינן מטמאין במשא.
ושִעוּר טוּמאתן בכזית.
ואפִלוּ קצץ מִמשמשיה כזית מִן הכלי מטמֵא כשרץ,
וזוֹ חוּמרא בִמשמשיה יתֵר מֵעבוֹדה זרה עצמה.
וּבית עבוֹדה זרה אבניו ועֵציו ועפרוֹ מטמאין בכזית במגע ככל המשמשין.
6
המכניס רֹאשוֹ ורוּבוֹ לבית עבוֹדה זרה נִטמא כנוֹגֵע.
וכֵן כלי חרש שהִכניס אוירוֹ לבית עבוֹדה זרה נִטמא.
ספסלים וקתדראוֹת שהִכניס רוּבן לבית עבוֹדה זרה טמֵאים.
וכוּלן רִאשוֹן לטוּמאה.
7
תִקרֹבת עבוֹדה זרה מטמאה במגע וּבמשא כִנבֵלה,
ושִעוּרה בכזית.
כל דבר שמקריבין לה,
בין בשר בין שאר אכלים וּמשקין הכֹל כִנבֵלה,
שהכתוּב קראן "זִבחי מֵתים" .
ואף על פי שאין תִקרֹבת עבוֹדה זרה של אכלים בטֵלה לעוֹלם להתירה בהניה,
אִם בִטלה הרי זוֹ ספֵק לטוּמאה.
אבל כלי שהוּא תִקרֹבת עבוֹדה זרה שבִטלוֹ טהוֹר,
וכֵן עבוֹדה זרה וּמשמשיה שבִטלן טהוֹרין.
8
יין שנִתנסֵך לעבוֹדה זרה מטמֵא אדם וכֵלים במגע וּכלי חרש באויר,
וּמטמֵא אדם במשא,
כִנבֵלה, וטוּמאתוֹ בכזית,
שנאמר: "אשר חֵלב זבחימוֹ יֹאכֵלוּ ישתוּ יין נסיכם" הרי יין נסיכם כחֵלב זבחימוֹ.
ואין מטמֵא טוּמאה זוֹ אלא יין שנִתנסֵך ביד לִפני עבוֹדה זרה,
אבל סתם יינם של גוֹים מטמֵא טוּמאה קלה כִשאר כל משקין טמֵאין.
9
מִכל הדברים שבֵארנוּ מִתחִלת הסֵפר עד כאן אתה למֵד שאבוֹת הטוּמאוֹת מֵהן אבוֹת של תוֹרה וּמֵהן אבוֹת של דִברי סוֹפרים.
10
וכל המִתטמֵא מֵחמת אב של תוֹרה הרי הוּא ולד טוּמאה של תוֹרה,
וכל המִתטמֵא מֵחמת אב של דִברי סוֹפרים הרי זה ולד של דִבריהן.
11
כל אב טוּמאה שהוּא מטמֵא במגע ואינוֹ מטמֵא במשא,
בין אב של תוֹרה בין אב של דִברי סוֹפרים אדם הנוֹגֵע בוֹ אינוֹ מטמֵא בגדים בִשעת מגע ולֹא אדם ולֹא כלי חרש,
אף על פי שעדין לֹא פֵרֵש מִמטמאיו,
והרי הוּא אחר שפֵרֵש מִמטמאיו אוֹ קֹדם שיִפרֹש ולד,
שהוּא מטמֵא אכלים ועוֹשה אוֹתן שֵני לטוּמאה,
מִפני שהוּא רִאשוֹן.
12
וכל אב טוּמאה שהוּא מטמֵא במגע וּבמשא,
בין אב של תוֹרה בין אב של דִבריהם אדם הנוֹגֵע בוֹ אוֹ נוֹשאוֹ מטמֵא בגדים בִשעת מגעוֹ וּבִשעת נשיאתוֹ,
ועוֹשה אוֹתן רִאשוֹן לטוּמאה.
וכֵן אִם נגע באכלים עשה אוֹתן רִאשוֹן כל זמן שלֹא פֵרֵש מִמטמאיו.
:פֵרֵש מִמטמאיו הרי הוּא רִאשוֹן לטוּמאה לכל דבר,
ואינוֹ מטמֵא בגדים,
ואִם נגע באכלים הרי הֵן שֵני.
:במה דברים אמוּרים? בִשאר כל האבוֹת חוּץ מִן הנבֵלה והמרכב.
אבל הנבֵלה והמרכב,
אף על פי שהֵן מטמאין במגע וּבמשא הנוֹגֵע בהן אינוֹ מטמֵא בגדים בִשעת מגעוֹ,
ואִם נגע באכלים הרי הֵן שֵני לטוּמאה,
והנוֹשאן מטמֵא בגדים בִשעת נשיאתוֹ,
ואִם נגע באכלים עד שלֹא פֵרֵש הרי הֵן רִאשוֹן לטוּמאה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
מי חטאת שיֵש בהן כדי הזיה,
אף על פי שהֵן כִנבֵלה וּכמרכב שאין מטמֵא בגדים אלא הנוֹשאן הרי הנוֹגֵע בהן מטמֵא בגדים בִשעת מגעוֹ מִשוּם נוֹשֵא,
שאי אפשר לוֹ שיִגע במים ולֹא יסיט אוֹתן,
וּכבר בֵארנוּ שאחד הנוֹשֵא ואחד המֵסיט.
:וכֵן הנוֹגֵע בצמר הנבֵלה אוֹ שנגע בנוּמי המרכב מטמֵא בגדים בִשעת מגעוֹ מִשוּם נוֹשֵא,
שאי אפשר לנוֹגֵע בִדברים אֵלוּ שלֹא יסיט אוֹתן,
וּלפיכך מטמֵא בגדים עד שלֹא פֵרֵש,
כדין הנוֹשֵא.
14
הבוֹלֵע נִבלת העוֹף הטהוֹר בִשעת בליעתוֹ מטמֵא בגדים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
והֵן רִאשוֹן לטוּמאה.
וכֵן אִם נגע באכלין הרי הֵן רִאשוֹן לטוּמאה.
ואחר שבלע הרי זה פוֹרֵש מִמטמאיו.
15
השוֹרֵף פרה אדוּמה,
וּפרים וּשעירים הנִשרפין,
והמשלֵח את השעיר,
אף על פי שבִשעת מעשיהן מטמאין בגדים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אִם נגעוּ באכלים אפִלוּ בִשעת מעשיהן הרי הֵן שֵני לטוּמאה.
16
הנוֹגֵע באב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת המוּשלך בתוֹך המִקוה,
כגוֹן נבֵלה אוֹ שרץ אוֹ מִשכב שהיה במִקוה ונגע בוֹ הרי זה טמֵא,
שנאמר: "אך מעין וּבוֹר מִקוֵה מים יהיה טהוֹר ונֹגֵע בנִבלתם יטמא" אפִלוּ כשהֵן בתוֹך המִקוה מטמאין.
וּכשיעלה מִן המִקוה הרי זה הנוֹגֵע יטהר.
:וכֵן זב שדרס על המִשכב שהוּא מוּנח במִקוה הרי המִשכב טמֵא,
וּכשיעלה המִשכב מִן המִקוה טהוֹר,
שהרי עלתה לוֹ טבילה.
וזה הנוֹגֵע במִשכב כשהוּא במִקוה,
אִם פשט ידוֹ ונגע חוּץ למִקוה הרי זה מטמֵא בגדים,
ואין צריך לוֹמר שהוּא מטמֵא אכלין וּמשקין.