1
שמוֹנה שרצים האמוּרין בתוֹרה,
והֵן החֹלד,
והעכבר, והצב,
והאנקה, והכֹח,
והלטאה, והחֹמט,
והתִנשמת טוּמאת כוּלן שוה,
והֵן הנִקראין שרץ לעִנין טוּמאה.
2
השרץ אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת,
מטמֵא אדם וכֵלים במגע וּכלי חרש באויר,
ואינוֹ מטמֵא במשא,
והנוֹגֵע בוֹ אינוֹ מטמֵא בגדים בִשעת מגעוֹ.
ושִעוּר טוּמאתוֹ בכעדשה,
וכל השרצים מִצטרפין לכעדשה.
3
האֵברים אין להן שִעוּר.
אֵבר מִן השרץ כִבריתוֹ,
4
בשר וגידים ועצם,
שהוּא פחוּת מִכעדשה,
בין שפֵרֵש מִן החי בין שפֵרֵש מִן המֵת מטמֵא טוּמאתוֹ,
והוּא שיִהיה בבשר שעליו אוֹ במֹח שבעצם כדי להעלוֹת ארוּכה.
5
בשר מִן החי הפוֹרֵש מִן השרץ טהוֹר,
שאין מטמֵא אלא אֵבר הדוֹמה לשרץ כוּלוֹ:
מה שרץ בשר וגידים ועצמוֹת,
אף אֵבר הפוֹרֵש מִמנוּ בשר וגידים ועצם.
6
הכִליה והכבֵד והלשוֹן וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שהֵן אֵבר ואין עוֹשין חליפין הרי הֵן כבשר,
ואִם פֵרשוּ מִן החי טהוֹרים.
7
דם השרץ כִבשרוֹ,
וּמִצטרֵף לכעדשה כל זמן שהוּא מחוּבר בבשר.
8
עצמוֹת השרץ וגידיו וצִפרניו טהוֹרים.
ועוֹר החֹלד והעכבר והצב והתִנשמת טהוֹר,
אף על פי שהוּא לח ועדין לֹא עִבדוֹ ולֹא הלך בוֹ.
:אבל עוֹר האנקה והכֹח והלטאה והחֹמט כִבשרן,
וּמטמֵא בכעדשה.
ואִם עִבדן אוֹ שהלך בהן כדי עבדה טהוֹרים.
וכמה כדי עבדה? כדי הִלוּך ארבעת מילין.
9
קוּלית השרץ הנוֹגֵע בה טהוֹר,
אף על פי שהיא מלֵאה מֹח.
והוּא שיִהיה המֹח מִתקשקֵש,
שאינוֹ מעלה ארוּכה.
אבל אִם היה עוֹמֵד בִמקוֹמוֹ,
ויֵש בוֹ כדי להעלוֹת ארוּכה בחי מִבחוּץ הרי הנוֹגֵע בה טמֵא ככל האֵברים שיֵש בהן להעלוֹת ארוּכה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
נִקבה הקוּליה בכל שהוּא הנוֹגֵע בה מִכל מקוֹם טמֵא.
10
ביצת השרץ המרוּקמת,
אף על פי שהשרץ נִראה מִתוֹכה טהוֹרה.
נִקבה כל שהוּא הנוֹגֵע בה טמֵא.
11
שרץ שחציוֹ בשר וחציוֹ אדמה:
הנוֹגֵע בבשר טמֵא; וּבאדמה טהוֹר.
ואִם הִשריץ על פני כוּלוֹ אף הנוֹגֵע באדמה,
שעדין לֹא נִגמרה צוּרתוֹ,
טמֵא.
12
בשר השרץ שנִפסד והִבאיש,
ונִפסל מִלאכֹל הכלב טהוֹר.
יבש עד שנעשה כחרס:
אִם יכוֹל להִשרוֹת בפוֹשרין מֵעֵת לעֵת ולחזֹר לח כשהיה מטמֵא; ואִם לאו טהוֹר,
ואפִלוּ כאכלים טמֵאים אינוֹ מטמֵא.
:במה דברים אמוּרים? במִקצת השרץ.
אבל שרץ שיבש ושִלדוֹ קים,
אוֹ שנִשרף ושִלדוֹ קים,
הוֹאיל ותבנית כוּלוֹ עוֹמדת הרי זה מטמֵא.
וקרוֹב בעיני שטוּמאה זוֹ מִדִבריהם.
13
כזית מִן הנבֵלה אוֹ כעדשה מִן השרץ שצמקוּ וחסרוּ טהוֹרים.
פחוֹת מִכעדשה מִן השרץ וּפחוֹת מִכזית מִן הנבֵלה שנִתפחוּ ועמדוּ על כשִעוּר מטמאין מִדִברי סוֹפרים.
היוּ כשִעוּר בתחִלה,
וצמקוּ, וחזרוּ ונִתפחוּ עד שהִגיעוּ לשִעוּרן הרי אֵלוּ מטמאין כשהיוּ דין תוֹרה.
וכֵן אתה אוֹמֵר בכזית מִן המֵת.
14
השרץ אינוֹ מטמֵא עד שימוּת.
הוּתזוּ ראשיהן,
אף על פי שעדין הרֹאש מעֹרה בעוֹר הגוּף,
ואף על פי שהֵן מפרכסין כִזנב הלטאה הרי אֵלוּ טמֵאים.
:שאר שקצים וּרמשים כוּלן,
כגוֹן הצפרדֵע והנחש והעקרב וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שהֵן אסוּרין באכילה הרי הֵן טהוֹרים מִכלוּם,
ואפִלוּ כאכלים טמֵאים אינן.
ואין לך בכל השרצים כוּלן מה שמטמֵא במוֹתוֹ,
חוּץ מִשמוֹנת המינין המפֹרשין בתוֹרה.