1
בהֵמה אוֹ חיה טמֵאה שנִשחטה אינה מטמאה מִשוּם נבֵלה כל זמן שהיא מפרכסת,
עד שתמוּת אוֹ עד שיתיז את רֹאשה,
והרי היא כאכלים טמֵאים.
:נחרה ועדין היא מפרכסת אין בה אפִלוּ טוּמאת אכלים כל זמן שהיא מפרכסת.
ואֵבר הפוֹרֵש מִן המפרכסת אסוּר לִבני נֹח כפוֹרֵש מִן החי,
וּבשר הפוֹרֵש מִמנה כפוֹרֵש מִן החי.
:וכֵן טהוֹרה שנִפסלה בִשחיטתה ועדין היא מפרכסת,
שחט בה אחד אוֹ רֹב אחד אין בה טוּמאה כלל עד שתמוּת.
:חלק הבהֵמה לִשנים,
אוֹ שנִטלה ירֵך וחלל שלה הרי זוֹ נבֵלה וּמטמאה במגע וּבמשא,
אף על פי שעדין היא בחיים.
וכֵן אִם קרעה מִגבה,
אוֹ שנִשברה מפרקת ורֹב בשר עִמה הרי זוֹ כִנבֵלה לכל דבר.
2
בהֵמה שמֵת עוּברה בתוֹך מֵעיה,
והוֹשיט הרוֹעה את ידוֹ ונגע בוֹ,
בין בִבהֵמה טמֵאה בין בִבהֵמה טהוֹרה הרי זה הנוֹגֵע טהוֹר,
עד שיֵצֵא הנֵפל לאויר העוֹלם.
3
בשר הפוֹרֵש מִבהֵמה וחיה כשהֵן חיים,
בין טמֵאים בין טהוֹרים הרי הוּא טהוֹר,
ואינוֹ מטמֵא כִנבֵלה.
אבל אֵבר מִן החי הפוֹרֵש מֵהן מטמֵא כִנבֵלה.
:אחד אֵבר מִן החי הפוֹרֵש מִן הבהֵמה עצמה אוֹ אֵבר הפוֹרֵש מִן השליל שבבִטנה.
והאֵברים אין להן שִעוּר,
אפִלוּ היה כשעוֹרה אוֹ פחוֹת מטמֵא,
והוּא שיִהיה האֵבר כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת,
ויהיה עליו בשר כדי להעלוֹת ארוּכה.
היה הבשר פחוּת מִלהעלוֹת ארוּכה בחי,
אוֹ שחסר עצמוֹ הרי זה טהוֹר.
4
הכִליה והלשוֹן והשפה וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שהֵן אֵברים ואין עוֹשין חליפין,
הוֹאיל ואין בהן עצם הרי הֵן כבשר.
5
הבשר אוֹ האֵבר המדוּלדלין בִבהֵמה אוֹ חיה,
שאינן יכוֹלין לִחיוֹת וּלהִדבֵק בִשאר הגוּף אינן מטמאין כנבֵלה כל זמן שהבהֵמה בחיים,
והרי הֵן כִשאר אכלים:
אִם הוּכשרוּ מקבלין טוּמאה בִמקוֹמן.
נִשחטה הבהֵמה הוּכשרוּ בשחיטה,
ואין מטמאין כנבֵלה,
שאין השחיטה עוֹשה אוֹתן כמי שפֵרשוּ מֵחיים.
:אבל אִם מֵתה הבהֵמה הבשר שהיה מדוּלדל בה צריך הכשֵר,
והאֵבר מטמֵא מִשוּם אֵבר מִן החי,
ואינוֹ מטמֵא מִשוּם אֵבר מִן הנבֵלה.
וּמה בין אֵבר מִן החי לאֵבר מִן הנבֵלה? שהבשר הפוֹרֵש מֵאֵבר מִן החי טהוֹר,
והבשר הפוֹרֵש מֵאֵבר מִן הנבֵלה מטמֵא בכזית במגע וּבמשא.
וזה וזה אין לוֹ שִעוּר.
6
טרֵפה שנִשחטה שחיטה כשֵרה,
אף על פי שהיא אסוּרה באכילה הרי היא טהוֹרה.
וכֵן השוֹחֵט את הבהֵמה וּמצא בה עוּבר מֵת שחיטת אִמוֹ מטהרתוֹ מידי נבֵלה.
מצא בה בן שמוֹנה חי ונִטרף,
אף על פי שנִשחט אחר שנִטרף אין שחיטתוֹ מטהרתוֹ מידי נבֵלה,
לפי שאין למינוֹ שחיטה.
:לפיכך, ולד בהֵמה שלֹא שהה שִבעה ימים גמוּרים,
אִם שחטוֹ בתוֹך שִבעה אין שחיטתוֹ מטהרתוֹ,
מִפני שהוּא כנֵפל.
7
השוֹחֵט את הבהֵמה וּמצא בה בן תִשעה חי קֹדם שיהלֵך על הקרקע,
אף על פי שאינוֹ צריך שחיטה כמוֹ שבֵארנוּ,
שהרי שחיטת אִמוֹ מטהרתוֹ,
אִם נִטמֵאת אִמוֹ לֹא נִטמא הוּא; ואִם נִתנבלה אִמוֹ הרי הוּא טהוֹר,
שאין החי מִתטמֵא לֹא טוּמאת אכלים ולֹא טוּמאת נבֵלוֹת,
ואף על פי שהוּא כאֵבר מֵאֵבריה.
ואִם מֵת קֹדם שיפריס על גבי קרקע הרי הוּא טהוֹר,
ששחיטת אִמוֹ מטהרתוֹ.
8
טרֵפה שנִשחטה,
אף על פי שהיא טהוֹרה מִן התוֹרה,
אִם נגע בה הקֹדש נִטמא מִדִברי סוֹפרים,
וזוֹ מעלה יתֵרה שעשוּ בקֹדש.
9
בהֵמה המקשה לילֵד,
והוֹציא העוּבר את ידוֹ,
וחתכה, ואחר כך שחט את אִמוֹ האֵבר שנחתך נבֵלה,
וּשאר בשר העוּבר טהוֹר.
שחט את אִמוֹ ואחר כך חתכה האֵבר כִטרֵפה שנִשחטה,
וּשאר בשר העוּבר מגע טרֵפה שחוּטה,
שהוּא מטמֵא את הקֹדש אבל לֹא את התרוּמה.
:הוֹציא העוּבר את ידוֹ בין שחיטת סימן לִשחיטת סימן,
וחתכוֹ מִצטרֵף שחיטת סימן לסימן לטהֵר האֵבר מידי נבֵלה.
10
שחיטת הנכרי נבֵלה,
וּמטמאה במשא,
ואפִלוּ ישראֵל עוֹמֵד על גביו ושחט בסכין יפה שחיטה כראוּי.
אחד הנכרי ואחד הכוּתי אוֹ גֵר תוֹשב שחיטתם נבֵלה.
וקרוֹב בעיני שאב זה מִדִברי סוֹפרים,
שהרי טוּמאת עבוֹדה זרה וטוּמאת תִקרֹבת עבוֹדה זרה מִדִבריהם,
כמוֹ שיִתבאֵר,
וּבִגלל עבוֹדה זרה נִתרחקוּ הגוֹים ונאסרה שחיטתן.
:ואִם תֹאמר:
והרי היא אסוּרה באכילה דין תוֹרה? לֹא כל האסוּר באכילה מטמֵא,
שהרי הטרֵפה אסוּרה וּטהוֹרה.
ואי אפשר לחיֵב כרֵת על טוּמאה זוֹ על ביאת מִקדש ואכילת קדשיו אלא בִראיה ברוּרה.
11
קוּלית הנבֵלה הנוֹגֵע בה אוֹ נוֹשאה טהוֹר,
שכל דבר מִן הנבֵלה שאינוֹ מטמֵא במגע אינוֹ מטמֵא במשא.
נִקבה כל שהוּא הנוֹגֵע בה אוֹ נוֹשאה טמֵא.
במה דברים אמוּרים? בשהיה המֹח שבה מִתקשקֵש,
שהרי אינוֹ מעלה ארוּכה.
אבל אִם היה עוֹמֵד בִמקוֹמוֹ,
אִם יֵש בוֹ כדי להעלוֹת ארוּכה לעצם מִבחוּץ הרי זוֹ מטמאה במגע וּבמשא ככל האֵברים.
וּכבר פֵרשנוּ שהקוּליה היא העצם הסתוּם מִשני צדדיו.
12
קוּליה שחשב עליה לנקבה ועדין לֹא נקבה הרי הנוֹגֵע בה ספֵק טמֵא,
שהרי יֵש בדבר ספֵק אִם מחוּסר נקיבה כִמחוּסר מעשה אוֹ אינוֹ כִמחוּסר מעשה.