הִלכוֹת שאר אבוֹת הטוּמאוֹת:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת עשֵה,
וזה הוּא פרטן:
:א) דין טוּמאת נבֵלה.
ב) דין טוּמאת שרץ.
ג) דין טוּמאת שִכבת זרע.
עבוֹדה זרה מטמאה כשרץ,
וטוּמאתה מִדִברי סוֹפרים.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
הנבֵלה אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת.
כזית מִבשרה מטמֵא אדם וכֵלים במגע וּכלי חרש באויר,
וּמטמֵא את האדם במשא לטמֵא בגדים,
כמרכב הזב.
:כיצד? אדם שנגע בִנבֵלה נִטמא,
והרי הוּא רִאשוֹן לטוּמאה.
ואִם נגע בכֵלים,
אפִלוּ בִשעת מגעוֹ בנבֵלה הרי הֵן טהוֹרים,
וכֵן כֵלים שעליו טהוֹרים,
לפי שהוּא ולד,
ואין ולד מטמֵא כֵלים.
:אבל הנוֹשֵא את הנבֵלה מטמֵא כֵלים בִשעת נשיאתוֹ,
שנאמר: "והנֹשֵא את נִבלתם יכבֵס בגדיו" ,
ואוֹתן הבגדים רִאשוֹן לטוּמאה.
ואינוֹ מטמֵא לֹא אדם ולֹא כלי חרש ואפִלוּ בִשעת נשיאתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמטמאי מִשכב וּמוֹשב.
2
אחד בהֵמה וחיה,
בין המוּתרין באכילה בין האסוּרין,
אִם מֵתוּ כוּלם בשרן מטמֵא בכזית.
וּשחיטת בהֵמה טהוֹרה וחיה טהוֹרה מטהרת אוֹתה בכל מקוֹם,
ואפִלוּ שחט חוּלין בעזרה וקדשים בחוּץ הרי אֵלוּ טהוֹרים.
ואִם אֵרע פסוּל בשחיטה הרי זוֹ נבֵלה וּמטמאה במשא,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת שחיטה.
3
בהֵמה טמֵאה וחיה טמֵאה אין השחיטה מוֹעלת בה,
ואחד השוֹחֵט אוֹתה אוֹ הנוֹחֵר אוֹ החוֹנֵק אוֹ שמֵתה כדרכה הרי זוֹ נבֵלה.
וכל הנבֵלוֹת מִצטרפוֹת לעִנין טוּמאה לכזית,
אחד טמֵאוֹת ואחד טהוֹרוֹת.
4
מֹח הרי הוּא כבשר.
ודם הנבֵלה אינוֹ מטמֵא כנבֵלה,
אלא הרי הוּא כמשקין טמֵאין,
שאינוֹ מטמֵא לֹא אדם ולֹא כֵלים מִן התוֹרה.
5
חֵלב בהֵמה טהוֹרה שמֵתה טהוֹר,
שנאמר: "וחֵלב נבֵלה וחֵלב טרֵפה יֵעשה" וכו' מי שאִסוּרוֹ מִשוּם נבֵלה וּטרֵפה.
ואִם הוּכשר במשקין המכשירין הרי הוּא כאכלין טמֵאים,
ואינוֹ כִבשר נבֵלה.
והנוֹגֵע בחֵלב החוֹפה את הכִליה קֹדם הפרשה הרי זה טמֵא כנוֹגֵע בכִליה עצמה,
שהרי כמה חוּטין נִמשכין מִמנה בחֵלב.
:אבל הבהֵמה הטמֵאה,
והחיה בין טהוֹרה בין טמֵאה אחד בשרה ואחד חלבה לטוּמאה,
וּמטמֵא אדם וכֵלים בכזית כִבשר הנבֵלה.
6
הכוֹי חלבוֹ מטמֵא כִבשרוֹ,
וטוּמאתוֹ בספֵק,
לפיכך אין שוֹרפין עליו תרוּמה וקדשים,
ואין חיבין כרֵת על טוּמאתוֹ על ביאת המִקדש אוֹ על אכילת קדשיו.
7
ואֵלוּ דברים שאין מטמאין מִן הנבֵלוֹת:
העצמוֹת, והקרנים,
והטלפים, אפִלוּ עִקרן הרך שאִם יֵחתֵך מִן החי יוֹציא דם,
והעוֹר, אף על פי שאינוֹ מעוּבד,
והאלל, והגידים,
והמרק, והתבלים המִתבשלין עִמה.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שפֵרשוּ מִן הנבֵלה.
אבל הנוֹגֵע באחד מִכל אֵלוּ כשהֵן מחוּברין בבשר הרי זה טמֵא,
והוּא שהיה בבשר כזית,
שאין אחד מִכל אֵלוּ מִצטרֵף לכזית.
8
האלל, בין שפלטתוּ חיה בין שפלטתוּ סכין אין מִצטרֵף לכזית; ואִם כנסוֹ והיה בוֹ כזית מטמֵא.
9
ואֵלוּ בהֵמוֹת שעוֹרוֹתיהן כבשר:
עוֹר החזיר של ישוּב,
ועוֹר חטֹרת הגמל הרכה,
ועוֹר בית הבֹשת,
ועוֹר השליל,
ועוֹר שתחת האליה הרי אֵלוּ מטמאין מִן הנבֵלה.
ואִם עִבדן אוֹ הלך בהן כדי עבדה הרי אֵלוּ טהוֹרים.
ואִם עשה בהן מעשה שבִטלן טהוֹרים,
אף על פי שלֹא הלך בהן כדי עבדה.
כיצד? אֹזן חמוֹר שטליה לִקפיפתוֹ טהוֹרה.
:כמה היא כדי עבדה? ארבעת מילין.
ואיזוֹ היא חטֹרת רכה? כל זמן שלֹא טענה.
הִגיע זמנה לִטעֹן ולֹא טענה,
אוֹ שטענה קֹדם שיגיע זמנה הרי זה ספֵק.
10
המפשיט נִבלת בהֵמה אוֹ חיה,
בין טמֵאה בין טהוֹרה,
בין דקה בין גסה:
אִם לשטיח הִפשיט,
כיון שהִפשיט מִן העוֹר כדי אחיזה,
והיא שני טפחים הנוֹגֵע בעוֹר זה שהוּפשט,
טהוֹר; ועד שלֹא הִפשיט שני טפחים הנוֹגֵע בעוֹר כנוֹגֵע בבשר.
:הִפשיטה כדי לעשוֹת מִן העוֹר חֵמת הרי העוֹר חִבוּר עד שיפשיט את כל החזה.
ואִם הִפשיטה מֵרגלה בִלבד הרי העוֹר כוּלוֹ חִבוּר,
והנוֹגֵע בעוֹר כנוֹגֵע בבשר,
עד שיפריש העוֹר כוּלוֹ מֵעל הבשר.
:וכֵן המפשיט בשרצים חִבוּר,
עד שיפשיט את כוּלוֹ.
עוֹר שעל הצוּאר חִבוּר,
עד שיפשיט את כוּלוֹ.
וכל עוֹר שהוּא חִבוּר לטמֵא,
כך הוּא חִבוּר להִתטמֵא,
שאִם היתה שחוּטה,
ונגעה טוּמאה בעוֹר זה שהוּא חִבוּר נִטמא הבשר.
11
עוֹר שיֵש עליו כזית נבֵלה הנוֹגֵע בציב היוֹצֵא מִמנוּ,
וּבִשערה שכנגדוֹ מֵאחוֹרי העוֹר נִטמא,
מִפני שהעוֹר בִשערוֹ שוֹמֵר לבשר.
במה דברים אמוּרים? שפלטתוּ חיה.
אבל פלטתוּ סכין,
אִם היה מרוּדד בטֵל על גב העוֹר.
12
עוֹר שיֵש עליו כִשני חציי זיתים בשר נבֵלה העוֹר מבטלן,
ואינן מטמאין לֹא במגע ולֹא במשא,
שכל שאינוֹ מטמֵא מִן הנבֵלה במגע,
אינוֹ מטמֵא במשא.
:אבל שני חציי זיתים שתחבן בקיסם הנוֹשֵא אוֹתם טמֵא,
שהרי נשא כזית,
והנוֹגֵע טהוֹר,
שאין חִבוּרי אדם חִבוּר.
והוּא שיִהיוּ שניהן מרוּדדין וּדבוּקין זה בזה עד שיִנטלוּ כאחד.
אבל אִם היה חצי זית זה בִפני עצמוֹ וזה בִפני עצמוֹ בקיסם אחד,
אפִלוּ הוֹליך והֵביא כל היוֹם כוּלוֹ טהוֹר.
13
בשר נבֵלה שנִפסד והִבאיש,
ונִפסל מִלאכֹל הכלב טהוֹר.
לפיכך נצל הנבֵלה ספֵק אִם מטמֵא בכזית אוֹ אינוֹ מטמֵא.
בשר הנבֵלה שיבש:
אִם יכוֹל לִשרוֹת בפוֹשרין מֵעֵת לעֵת ולחזֹר לח וראוּי לכלב מטמֵא; ואִם לאו טהוֹר,
ואפִלוּ כאכלים טמֵאים אינוֹ מטמֵא.
14
בשר נבֵלה שהיה סרוּח מֵעִקרוֹ ואינוֹ ראוּי למאכל אדם הרי זה טהוֹר,
שנאמר: "לגֵר אשר בִשעריך תִתננה ואכלה" עד שתִהיה תחִלתה ראוּיה לגֵר.
15
שִליה של נבֵלה הרי היא כפרש וכִרעי,
ואינה מטמאה כִנבֵלה.
ואִם חשב עליה לאכילה מִתטמאה טוּמאת אכלין.
הקֵבה והחלב של נבֵלה טהוֹרין מִכלוּם.
16
בהֵמה ששפעה חררת דם,
אף על פי שנִפטרה מִן הבכוֹרה אינה מטמאה לֹא במגע ולֹא במשא עד שיִהיה בה צוּרת נֵפל,
לפי שהיא בטֵלה ברֹב היוֹצֵא עִמה,
לפיכך היא טהוֹרה אף על פי שהיתה ראוּיה לגֵר על גב אִמה.
17
נבֵלה שנִתערבה בִשחוּטה:
אִם רֹב מִן השחוּטה בטלה הנבֵלה בשחוּטה,
ואין הכֹל מטמֵא במגע; אבל אִם נשא הכֹל נִטמא.
שהרי אי אפשר לשחוּטה שתחזֹר נבֵלה,
אבל הנבֵלה אפשר שתִטהר כשתִסרח,
לפיכך תִבטל.