0.1
ברכות התפילה
0.2
יז: תשע עשרה ברכות התפילהיחכה:
הוספות בתפילה לפי עניינו של היוםכוכז:
נוסח הקדושה
17
נֹסח בִרכוֹת התפִלה וסִדוּרן:
א) ברוּך אתה יי אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
אלֹהי אברהם אלֹהי יצחק וֵאלֹהי יעקֹב,
האֵל הגדוֹל הגִבוֹר והנוֹרא,
אֵל עליוֹן,
גוֹמֵל חסדים טוֹבים וקוֹנה הכֹל,
וזוֹכֵר חסדי אבוֹת,
וּמֵביא גוֹאֵל לִבני בניהם.
מלך רחמן מוֹשיע וּמגֵן.
ברוּך אתה יי,
מגֵן אברהם.
ב) אתה גִבוֹר לעוֹלם יי,
מחיֵה מֵתים אתה,
רב להוֹשיע,
משיב הרוּח וּמוֹריד הגשם,
מכלכֵל חיים בחסד,
מחיֵה מֵתים ברחמים רבים,
רוֹפֵא חוֹלים וסוֹמֵך נוֹפלים וּמתיר אסוּרים,
וּמקיֵם אמוּנתוֹ לישֵני עפר.
מי כמֹכה בעל גבוּרוֹת וּמי דוֹמה לך מֵמית וּמחיֵה,
ונאמן אתה להחיוֹת מֵתים.
ברוּך אתה יי,
מחיֵה המֵתים.
ג) אתה קדוֹש ושִמך קדוֹש,
וּקדוֹשים בכל יוֹם יהללוּך סלה.
ברוּך אתה יי,
האֵל הקדוֹש.
ד) אתה חוֹנֵן לאדם דעת,
וּמלמֵד לאנוֹש בינה.
חנֵנוּ מֵאִתך דֵעה וּבינה והשכֵל.
ברוּך אתה יי,
חוֹנֵן הדעת.
ה) השיבֵנוּ אבינוּ לתוֹרתך,
וקרבֵנוּ מלכֵנוּ לעבוֹדתך,
והחזירֵנוּ בִתשוּבה שלֵמה לפניך.
ברוּך אתה יי,
הרוֹצה בִתשוּבה.
ו) סלח לנוּ אבינוּ כי חטאנוּ,
וּמחֹל לנוּ מלכֵנוּ כי פשענוּ,
כי אֵל טוֹב וסלח אתה.
ברוּך אתה יי,
חנוּן וּמרבה לִסלֹח.
ז) ראֵה בעניֵנוּ וריבה ריבֵנוּ וּמהֵר לגאלֵנוּ,
כי אֵל מלך גוֹאֵל חזק אתה.
ברוּך אתה יי,
גוֹאֵל ישראֵל.
ח) רפאֵנוּ יי אלֹהינוּ ונֵרפֵא,
הוֹשיעֵנוּ ונִוּשֵעה,
והעלֵה רפוּאה שלֵמה לכל תחלוּאינוּ,
כי אֵל רוֹפֵא רחמן אתה.
ברוּך אתה יי,
רוֹפֵא חוֹלי עמוֹ ישראֵל.
ט) ברכֵנוּ יי אלֹהינוּ בכל מעשֵה ידינוּ,
וּברֵך את שנתֵנוּ,
ותֵן טל וּמטר על פני האדמה,
ושבע את העוֹלם כוּלוֹ מִטוּבך,
ורוֵּה פני תֵבֵל מֵעֹשר מתנוֹת ידך,
ושמרה והצילה יי אלֹהינוּ את השנה הזֹאת ואת כל מיני תבוּאתה מִכל מיני משחית וּמִכל מיני פוּרענוּת,
ותֵן לה אחרית ותִקוה,
שֹבע ושלוֹם וּברכה כשנים הטוֹבוֹת.
ברוּך אתה יי,
מברֵך השנים.
י) תקע בשוֹפר גדוֹל לחֵרוּתֵנוּ,
ושא נֵס לקבֵץ את כל גלוּיוֹתינוּ מֵארבע כנפוֹת הארץ לארצֵנוּ.
ברוּך אתה יי,
מקבֵץ נִדחי עמוֹ ישראֵל.
יא) השיבה שוֹפטינוּ כברִאשוֹנה ויוֹעצינוּ כבתחִלה,
והסֵר מִמנוּ יגוֹן ואנחה,
וּמלֹך עלינוּ אתה לבדך ברחמים,
בצדק וּבמִשפט.
ברוּך אתה יי,
אוֹהֵב צדקה וּמִשפט.
יב) למשוּמדים אל תהי תִקוה,
כל המינים כרגע יֹאבֵדוּ,
וּמלכוּת זדוֹן תעקֹר ותִשבֹר מהֵרה בימינוּ.
ברוּך אתה יי,
שוֹבֵר אוֹיבים וּמכניע זֵדים.
יג) על הצדיקים ועל החסידים ועל גֵרי הצדק ועל שאֵרית עמך בית ישראֵל יהמוּ רחמיך יי אלֹהינוּ,
ותֵן שכר טוֹב לכל הבוֹטחים בשִמך באמת,
ושים חלקֵנוּ עִמהם,
לעוֹלם לֹא נֵבוֹש,
כי בשִמך בטחנוּ ולישוּעתך נִשענוּ.
ברוּך אתה יי,
מִשען וּמִבטח לצדיקים.
יד) תִשכֹן בתוֹך ירוּשלים עירך כאשר דִברת,
וּבנֵה אוֹתה בִנין עוֹלם בִמהֵרה בימינוּ.
ברוּך אתה יי,
בוֹנֵה ירוּשלים.
טו) את צמח דוִד מהֵרה תצמיח,
וקרנוֹ תרוּם בישוּעתך.
ברוּך אתה יי,
מצמיח קרן ישוּעה.
יו) שמע קוֹלֵנוּ יי אלֹהינוּ,
וחוּס ורחֵם עלינוּ,
וקבֵל ברחמים ורצוֹן את תפִלתֵנוּ.
מִלפניך מלכֵנוּ ריקם אל תשיבֵנוּ,
כי אתה שוֹמֵע תפִלת כל פה.
ברוּך אתה יי,
שוֹמֵע תפִלה.
יז) רצֵה יי אלֹהינוּ בעמך ישראֵל,
ולִתפִלתם שעֵה,
והשֵב העבוֹדה לִדביר ביתך,
ואִשי ישראֵל וּתפִלתם מהֵרה באהבה תקבֵל ברצוֹן,
וּתהי לרצוֹן תמיד עבוֹדת ישראֵל עמך.
ותִרצֵנוּ, ותחזינה עינינוּ בשוּבך לנוך לציוֹן ברחמים כמֵאז.
ברוּך אתה יי,
המחזיר שכינתוֹ לציוֹן.
יח) מוֹדים אנחנוּ לך שאתה הוּא יי אלֹהינוּ,
צוּר חיינוּ,
מגֵן ישעֵנוּ אתה הוּא לדוֹר ודוֹר נוֹדה לך וּנספֵר תהִלתך על חיינוּ המסוּרין בידך,
על נִשמוֹתינוּ הפקוּדוֹת לך,
על נִסיך ונִפלאוֹתיך שבכל עֵת ועֵת,
ערב ובֹקר וצהרים.
הטוֹב כי לֹא כלוּ רחמיך,
המרחֵם כי לֹא תמוּ חסדיך,
כל החיים יהללוּ את שִמך הגדוֹל כי טוֹב האֵל הטוֹב.
ברוּך אתה יי,
הטוֹב שִמך וּלך נאה להוֹדוֹת.
יט) שים שלוֹם טוֹבה וּברכה,
חֵן וחסד ורחמים עלינוּ ועל ישראֵל עמך,
וּברכֵנוּ כוּלנוּ מִמאוֹר פניך,
כי מִמאוֹר פניך נתתה לנוּ יי אלֹהינוּ תוֹרה וחיים,
אהבה וחסד,
צדקה ושלוֹם,
וטוֹב בעיניך לברֵך את עמך ישראֵל בכל עֵת בשלוֹם.
ברוּך אתה יי,
המברֵך את עמוֹ ישראֵל בשלוֹם.
18
בימוֹת החמה אוֹמֵר בִברכה שניה:
רב להוֹשיע,
מוֹריד הטל,
מכלכֵל חיים בחסד וכו'.
וּמברֵך ברכה תשיעית בנֹסח הזה:
ברכֵנוּ יי אלֹהינוּ בכל מעשֵה ידינוּ,
וּברֵך את שנתֵנוּ בטללי רצוֹן ברכה וּנדבה כשנים הטוֹבוֹת.
ברוּך אתה יי,
מברֵך השנים.
19
בליל מוֹצאי שבת וּמוֹצאי יוֹם הכִפוּרים וּמוֹצאי ימים טוֹבים,
מברֵך ברכה רביעית בנֹסח זה:
אתה חוֹנֵן לאדם דעת וּמלמֵד לאנוֹש בינה.
ואתה הִבדלת בין קֹדש לחֹל,
וּבין אוֹר לחֹשך,
וּבין ישראֵל לגוֹים,
וּבין יוֹם השביעי לשֵשת ימי המעשה.
כשֵם שהִבדלת בין קֹדש לחֹל,
כך פדֵנוּ והצילֵנוּ מִכל מיני משחית וּמִכל מיני פוּרענוּיוֹת המִתרגשוֹת לבֹא בעוֹלם,
ושמרֵנוּ מִן הכֹל,
וחנֵנוּ מֵאִתך דֵעה וּבינה והשכֵל.
ברוּך אתה יי,
חוֹנֵן הדעת.
20
בראשי חדשים וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד מוֹסיף בבִרכת שבע עשרֵה בערבית ושחרית וּמִנחה,
וּמברֵך אוֹתה בנֹסח זה:
רצֵה יי אלֹהינוּ בעמך ישראֵל ולִתפִלתם שעֵה,
והשֵב העבוֹדה לִדביר ביתך,
ואִשי ישראֵל וּתפִלתם מהֵרה באהבה תקבֵל ברצוֹן,
וּתהי לרצוֹן תמיד עבוֹדת ישראֵל עמך.
אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
יעלה ויבֹא,
יגיע, יֵראה,
יֵרצה, ישמע,
יפקֵד, יזכֵר לפניך זִכרוֹנֵנוּ,
זִכרוֹן אבוֹתינוּ,
זִכרוֹן ירוּשלים עירך,
זִכרוֹן משיח בן דוִד עבדך,
זִכרוֹן כל עמך בית ישראֵל לפניך,
לִפלֵטה לטוֹבה לחֵן לחסד וּלרחמים,
ביוֹם רֹאש החֹדש הזה,
לרחֵם בוֹ עלינוּ וּלהוֹשיעֵנוּ.
זכרֵנוּ יי אלֹהינוּ בוֹ לטוֹבה,
פקדֵנוּ בוֹ לִברכה,
הוֹשיעֵנוּ בוֹ לחיים,
בִדבר ישוּעה ורחמים חוּס וחנֵנוּ ורחֵם עלינוּ,
וּמלטֵנוּ בוֹ מִכל צרה ויגוֹן,
ושמחֵנוּ בוֹ שִמחה שלֵמה.
ותִרצֵנוּ, ותחזינה עינינוּ בשוּבך לנוך לציוֹן ברחמים כמֵאז.
ברוּך אתה יי,
המחזיר שכינתוֹ לציוֹן.
וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד אוֹמֵר:
ביוֹם מִקרא קֹדש הזה,
ביוֹם מוֹעֵד חג המצוֹת הזה,
אוֹ: ביוֹם מוֹעֵד חג הסוּכוֹת הזה,
לרחֵם בוֹ עלינוּ וּלהוֹשיעֵנוּ וכו'.
21
ביוֹם תענית מברֵך בִרכת שֵש עשרֵה היחיד בנֹסח הזה:
שמע קוֹלֵנוּ יי אלֹהינוּ וחוּס ורחֵם עלינוּ,
וקבֵל ברחמים ורצוֹן את תפִלתֵנוּ,
מִלפניך מלכֵנוּ ריקם אל תשיבֵנוּ.
ענֵנוּ יי אלֹהינוּ ענֵנוּ ביוֹם צוֹם התענית הזה,
כי בצרה גדוֹלה אנחנוּ.
אל תסתֵר פניך מִמנוּ ואל תעלֵם אזנך מִשמֹע תפִלתֵנוּ,
והיֵה קרוֹב לשועֵנוּ.
טרם נִקרא ואתה תענה,
נדבֵר ואתה תִשמע,
כדבר שנאמר:
"והיה טרם יקראוּ ואני אענה עוֹד הֵם מדברים ואני אשמע" ,
כי אתה שוֹמֵע תפִלת כל פה.
ברוּך אתה יי,
שוֹמֵע תפִלה.
22
וּשליח צִבוּר אוֹמֵר נֹסח זה ברכה בִפני עצמה,
אחר ברכה שביעית אוֹמֵר:
ענֵנוּ יי אלֹהינוּ ענֵנוּ ביוֹם צוֹם התענית הזה,
כי בצרה גדוֹלה וכו' עד "עוֹד הֵם מדברים ואני אשמע",
כי אתה עוֹנה בכל עֵת צרה וצוּקה,
פוֹדה וּמציל.
ברוּך אתה יי,
העוֹנה בעֵת צרה.
23
בתִשעה באב מברֵך בִרכת ארבע עשרֵה בנֹסח זה:
רחֵם יי אלֹהינוּ עלינוּ ועל ישראֵל עמך ועל ירוּשלִם עירך,
העיר האבֵלה החרֵבה השוֹמֵמה הנתוּנה ביד זרים,
היוֹשבת ורֹאש לה חפוּי כאִשה עקרה שלֹא ילדה,
ויבלעוּה לִגיוֹנים,
ויירשוּה עוֹבדי פסילים,
ויִתנוּ נִבלת עבדיך מאכל לעוֹף השמים וּלבהמת הארץ.
על כֵן ציוֹן במרר תִבכה וירוּשלים תִתֵן קוֹלה,
לִבי לִבי על חלליהם,
מֵעי מֵעי על הרוּגיהם,
ראֵה יי והביטה ורחֵם שִממוֹתיה ונחמה,
כי אתה יי באֵש יסדתה וּבאֵש אתה עתיד לִבנוֹתה,
ככתוּב: "ואני אהיה לה נאוּם יי חוֹמת אֵש סביב וּלכבוֹד אהיה בתוֹכה" .
ברוּך אתה יי,
בוֹנֵה ירוּשלים.
24
בפוּרים מברֵך בִרכת שמוֹנה עשרֵה בנֹסח זה:
מוֹדים אנחנוּ לך שאתה הוּא יי אלֹהינוּ,
צוּר חיינוּ,
מגֵן ישעֵנוּ אתה הוּא לדוֹר ודוֹר נוֹדה לך נספֵר תהִלתך על חיינוּ המסוּרים בידך,
על נִשמוֹתינוּ הפקוּדוֹת לך,
על נִסיך שבכל יוֹם ויוֹם,
על נִפלאוֹתיך שבכל עֵת ועֵת.
על הנִסים ועל הגבוּרוֹת ועל התשוּעוֹת שעשית עִמנוּ ועִם אבוֹתינוּ בימים ההֵם בזמן הזה.
בימי מרדכי ואסתֵר,
כשעמד המן הרע על עמך בית ישראֵל וּבִקֵש להשמיד להרֹג וּלאבֵד את כל היהוּדים,
מִנער ועד זקֵן טף ונשים ביוֹם אחד,
וּשללם לבֹז.
ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעֵת צרתם,
ודנת את דינם,
ורבת את ריבם,
ונקמת את נִקמתם,
והֵפרת את עצתוֹ,
וקִלקלת את מחשבתוֹ,
והשיבוֹת לוֹ גמוּלוֹ ברֹאשוֹ ותלוּ אוֹתוֹ ואת בניו על העֵץ,
ועשית לך שֵם גדוֹל בעוֹלמך,
וּלעמך ישראֵל עשית פלא ונִסים.
כשֵם שעשית עִמהן פלא ונִסים,
כך עשֵה עִמנוּ נִסים וּגבוּרוֹת בעֵת וּבעוֹנה הזֹאת.
ועל כוּלם יי אלֹהינוּ אנוּ מוֹדים לך,
הטוֹב כי לֹא כלוּ רחמיך,
המרחֵם כי לֹא תמוּ חסדיך וכו'.
25
בחנוּכה מברֵך ברכה זוֹ כנֹסח הזה:
מוֹדים אנחנוּ לך וכו' עד על נִפלאוֹתיך שבכל עֵת ועֵת.
על הנִסים ועל הגבוּרוֹת ועל המִלחמוֹת ועל התשוּעוֹת ועל הפדוּת ועל הפוּרקן שעשית עִמנוּ ועִם אבוֹתינוּ בימים ההֵם בזמן הזה.
בימי מתִתיה בן יוֹחנן כֹהֵן גדוֹל חשמוֹנאי וּבניו,
כשעמדה מלכוּת יון הרשעה על עמך בית ישראֵל לבטלם מִתוֹרתך וּלהעבירם מֵחוּקי רצוֹנך.
ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעֵת צרתם,
ודנת את דינם,
ורבת את ריבם,
ונקמת את נִקמתם,
וּמסרת גִבוֹרים ביד חלשים,
ורבים ביד מעטים,
וּטמֵאים ביד טהוֹרים,
וּרשעים ביד צדיקים,
וּפוֹשעים ביד עוֹשי תוֹרתך,
ועשית לך שֵם גדוֹל בעוֹלמך,
וּלעמך ישראֵל עשית פלא ונִסים.
כשֵם שעשית עִמהם נִסים וּגבוּרוֹת,
כך עשֵה עִמנוּ נִסים וּגבוּרוֹת בעֵת וּבעוֹנה הזֹאת.
ועל כוּלם יי אלֹהינוּ אנוּ מוֹדים לך,
הטוֹב כי לֹא כלוּ רחמיך וכו'.
26
שליח צִבוּר מברֵך לעוֹלם ברכה שלישית בנֹסח זה:
נקדישך ונעריצך וּנשלֵש לך קדוּשה משוּלשת,
כדבר האמוּר על ידי נביאך:
"וקרא זה אל זה ואמר קדוֹש קדוֹש קדוֹש יי צבאוֹת מלֹא כל הארץ כבוֹדוֹ" .
כבוֹדוֹ וגדלוֹ מלֵא עוֹלם,
וּמשרתיו שוֹאלים:
איֵה מקוֹם כבוֹדוֹ.
משבחים ואוֹמרים:
"ברוּך כבוֹד יי מִמקוֹמוֹ" .
מִמקוֹמך מלכֵנוּ תוֹפיע ותִמלֹך עלינוּ,
כי מחכים אנוּ לך.
מתי תִמלֹך בציוֹן בחיינוּ וּבימינוּ,
תִשכֹן תִתגדֵל ותִתקדֵש בתוֹך ירוּשלים עירך לדוֹר ודוֹר וּלנֵצח נצחים.
ועינינוּ תִראינה במלכוּת עוּזך,
כדבר האמוּר בשירי קדשך על ידי דוִד משיח צִדקך:
"ימלֹך יי לעוֹלם אלֹהיך ציוֹן לדֹר ודֹר הללוּיה" .
לדוֹר ודוֹר נגיד גדלך וּלנֵצח נצחים קדוּשתך נקדיש,
וּשבחך אלֹהינוּ מִפינוּ לֹא ימוּש,
כי אֵל מלך גדוֹל וקדוֹש אתה.
ברוּך אתה יי,
האֵל הקדוֹש.
27
בעֵת ששליח צִבוּר אוֹמֵר בִברכה זוֹ:
'וקרא זה אל זה ואמר',
כל העם עוֹנין:
'קדוֹש קדוֹש קדוֹש יי צבאוֹת מלֹא כל הארץ כבוֹדוֹ'.
וּכשהוּא אוֹמֵר:
'איֵה מקוֹם כבוֹדוֹ',
כל העם עוֹנין:
'משבחים ואוֹמרים:
ברוּך כבוֹד יי מִמקוֹמוֹ'.
וּכשהוּא אוֹמֵר:
'בחיינוּ וּבימינוּ',
כל העם עוֹנין:
'אמֵן'. וּכשהוּא אוֹמֵר:
'על ידי דוִד משיח צִדקך',
כל העם עוֹנין:
'ימלֹך יי לעוֹלם אלֹהיך ציוֹן לדֹר ודֹר הללוּ יה'.
וכל אֵלוּ הדברים שעוֹנין הצִבוּר הוּא קוֹרֵא עִמהן.
ולֹא יגביה קוֹלוֹ בעֵת שהֵן עוֹנין עִמוֹ.
ואחד היחיד ואחד הצִבוּר,
בעשרת ימים שמֵרֹאש השנה ועד יוֹם הכִפוּרים,
אוֹמֵר בסוֹף ברכה זוֹ:
כאמוּר: "ויִגבה יי צבאוֹת במִשפט והאֵל הקדוֹש נִקדש בִצדקה" .
ברוּך אתה יי,
המלך הקדוֹש.
27.1
קדיש וסיום התפילה
27.2
כחלב: זמן אמירת קדיש ונוסחולגלד:
תחנונים של נפילת אפייםלהלו:
תחנונים ודברים שנאמרים בסיום התפילה
28
שליח צִבוּר אוֹמֵר קדיש לעוֹלם קֹדם כל תפִלה ואחר כל תפִלה.
ואחר שאוֹמֵר סֵדר היוֹם,
בכל עֵת שיֹאמר סֵדר היוֹם,
יתחנֵן מעט ויֹאמר קדיש.
וּכשישלים לִקרוֹת בתוֹרה,
וּבכל עֵת שיִתחנֵן בדִברי תחנוּנים,
כשיִגמֹר תחנוּניו יֹאמר קדיש.
29
נֹסח הקדיש:
יתגדל ויתקדש שמֵה רבה,
בעלמא דיברא כִרעוּתֵה וימלֵך מלכוּתֵה ויצמח פוּרקנֵה ויקרֵב משיחֵה ויפרֹק עמֵה,
בחייכוֹן וּביוֹמיכוֹן וּבחייהוֹן דכל בית ישראֵל בעגלא וּבִזמן קריב,
ואִמרוּ אמֵן.
יהֵא שמֵה רבה מברך לעלמא וּלעלמי עלמיא,
יתברך ישתבח יתפאר יתרוֹמם יתעלה יתהדר יתהלל ויתנשֵא שמֵה דקוּדשא בריך הוּא,
לעֵלא לעֵלא מִכל בִרכתא שירתא ותוּשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא,
ואִמרוּ אמֵן.
30
בעֵת שאוֹמֵר שליח צִבוּר:
'יתגדל ויתקדש שמֵה רבה' כל העם עוֹנין 'אמֵן'.
וּבעֵת שהוּא אוֹמֵר תחִלה:
'ואִמרוּ אמֵן' כל העם עוֹנין:
'אמֵן יהֵא שמֵה רבה מברך לעלמא וּלעלמי עלמיא'.
וּמִצות חכמים הרִאשוֹנים לענוֹת 'אמֵן יהֵא שמֵה רבה מברך' בכל כֹחוֹ של אדם.
וּכשהוּא אוֹמֵר:
'יתברך' כל העם עוֹנין 'אמֵן'.
וּכשהוּא אוֹמֵר:
'בריך הוּא' כל העם עוֹנין 'אמֵן'.
וּכשהוּא אוֹמֵר בסוֹף:
'ואִמרוּ אמֵן' כל העם עוֹנין 'אמֵן'.
וכסֵדר הזה עוֹנין בכל קדיש וקדיש.
31
קדיש בתרא:
כל קדיש שאוֹמֵר שליח צִבוּר אחר שגוֹמֵר התפִלה,
שאינוֹ אוֹמֵר אחריו כלוּם אלא כל העם שוֹמעין אוֹתוֹ ויוֹצאין ונִפטרין נהגוּ העם כוּלם להוֹסיף בסוֹפוֹ נֹסח זה:
תִתקבל צלוֹתכוֹן ותִתעבֵד בעוּתכוֹן,
וּצלוֹתהוֹן וּבעוּתהוֹן דכל בית ישראֵל,
קדם אבוּהוֹן די בִשמיא.
יהֵא שלמא רבה מִשמיא וסיעתא וּפוּרקנא עליכוֹן ועלנא ועל כל קהלהוֹן דישראֵל,
ואִמרוּ אמֵן.
עוֹשה שלוֹם בִמרוֹמיו,
הוּא ברחמיו יעשה שלוֹם על כל ישראֵל.
32
קדיש דרבנן:
כל עשרה מיִשראֵל אוֹ יתֵר שהיוּ עוֹסקין בתלמוּד תוֹרה שבעל פה,
ואפִלוּ במִדרשוֹת אוֹ בהגדוֹת,
כשהֵן מסימין,
אוֹמֵר אחד מֵעוֹמֵד קדיש בנֹסח זה:
יתגדל ויתקדש שמֵה רבה,
דעתיד לחדתא עלמא וּלאחאה מיתיא וּלמִפרק חייא וּלמִבני קרתא דירוּשלם וּלשכללא היכלא קדישא וּלמִעקר פוּלחנא נוּכרא מִן ארעא וּלאתבא פוּלחנא די שמיה לאתרֵה בזיוֵה וּביקרֵה,
וימלֵך מלכוּתֵה ויצמח פוּרקנֵה ויבע משיחֵה ויפרֹק עמֵה.
בחייכוֹן וּביוֹמיכוֹן וּבחייהוֹן דכל בית ישראֵל,
בעגלא וּבִזמן קריב,
ואִמרוּ אמֵן.
יהֵא שמֵה רבה מברך לעלמא וּלעלמי עלמיא,
יתברך ישתבח יתפאר יתרוֹמם יתעלה יתהדר יתהלל ויתנשֵא שמֵה דקוּדשא בריך הוּא,
לעֵלא לעֵלא מִכל בִרכתא שירתא תוּשבחתא נחמתא דאמירן בעלמא,
ואִמרוּ אמֵן.
על רבנן ועל תלמידיהוֹן ועל תלמידי תלמידיהוֹן דעסיקין באוֹריתא,
די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר,
יהי להוֹן וּלכוֹן חִנא וחִסדא ורחמי וסיעתא וּרוחא מִקדם אבוּהוֹן די בִשמיא,
ואִמרוּ אמֵן.
יהי שלמא רבה מִשמיא וסיעתא וּפוּרקנא וכו'.
עוֹשה שלוֹם בִמרוֹמיו,
הוּא ברחמיו יעשה שלוֹם על כל ישראֵל.
וזה הוּא הנִקרא קדיש דרבנן.
33
נהגנוּ להִתחנֵן בִנפילת פנים בִדברים וּבִפסוּקים אֵלוּ,
פעמים בכוּלן וּפעמים במִקצתן:
לפניך אני כוֹרֵע וּמִשתחוה וּמִתחנֵן,
אדוֹן העוֹלם,
אלֹהי האלֹהים ואדוֹני האדוֹנים,
"כי לֹא על צִדקֹתינוּ אנחנוּ מפילים תחנוּנינוּ לפניך כי על רחמיך הרבים" .
מה נֹאמר ליי,
מה נדבֵר וּמה נִצטדק,
"חטאנוּ ועוינוּ והִרשענוּ וּמרדנוּ וסוֹר מִמִצוֹתך וּמִמִשפטיך" .
"לך אדֹני הצדקה ולנוּ בֹשת הפנים" .
הוּשחרוּ פנינוּ מִפני אשמתֵנוּ ונִכפפה קוֹמתֵנוּ מִפני עוֹנוֹתינוּ,
אין לנוּ פה להשיב ולֹא מֵצח להרים רֹאש.
"אלֹהי בֹשתי ונִכלמתי להרים אלֹהי פני אֵליך כי עוֹנֹתינוּ רבוּ למעלה רֹאש ואשמתֵנוּ גדלה עד לשמים" .
אין בנוּ מעשים,
עשֵה עִמנוּ צדקה למען שמך,
כמוֹ שהִבטחתנוּ על ידי נביאיך:
"למען שמי אאריך אפי וּתהִלתי אחטם לך לבִלתי הכריתך" .
"לֹא למענכם אני עֹשה בית ישראֵל כי אִם לשֵם קדשי" .
"לֹא לנוּ יי לֹא לנוּ כי לשִמך תֵן כבוֹד על חסדך ועל אמִתך,
למה יֹאמרוּ הגוֹים איֵה נא אלֹהיהם" .
אנא יי,
"אל תֵפן אל קשי העם הזה ואל רִשעוֹ ואל חטאתוֹ" ,
"סלח נא לעוֹן העם הזה כגֹדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה מִמִצרים ועד הֵנה" .
"למען שִמך יי וסלחת לעוֹני כי רב הוּא" .
"אדֹני שמעה אדֹני סלחה אדֹני הקשיבה ועשֵה אל תאחר למענך אלֹהי כי שִמך נִקרא על עירך ועל עמך" .
34
נהגוּ העם להִתחנֵן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מִן הקרקע בִפסוּקים אֵלוּ.
אוֹמֵר: "ואנחנוּ לֹא נֵדע מה נעשה כי עליך עינינוּ" .
"זכֹר רחמיך יי וחסדיך כי מֵעוֹלם הֵמה" .
"אל תִזכר לנוּ עוֹנֹת רִאשֹנים מהֵר יקדמוּנוּ רחמיך כי דלוֹנוּ מאֹד" .
"קוּמה עזרתה לנוּ וּפדֵנוּ למען חסדך" .
"יהי חסדך יי עלינוּ כאשר יחלנוּ לך" .
"אִם עוֹנוֹת תִשמר יה אדֹני מי יעמֹד,
כי עִמך הסליחה למען תִוּרֵא" .
"יי הוֹשיעה המלך יענֵנוּ ביוֹם קראֵנוּ" .
"כי הוּא ידע יצרֵנוּ זכוּר כי עפר אנחנוּ" .
"עזרֵנוּ אלֹהי ישעֵנוּ על דבר כבוֹד שמך,
והצילֵנוּ וכפֵר על חטֹאתינוּ למען שמך" .
35
וכֵן נהגוּ העם להִתחנֵן אחר סֵדר היוֹם תמיד בתחנוּנים אֵלוּ:
"יי אלֹהי אברהם יצחק וישראֵל אבֹתינוּ,
שמרה זֹאת לעוֹלם ליֵצר מחשבוֹת לבב עמך והכֵן לבבם אֵליך" .
"והוּא רחוּם יכפֵר עוֹן ולֹא ישחית והִרבה להשיב אפוֹ ולֹא יעיר כל חמתוֹ" .
"כי אתה אדֹני טוֹב וסלח ורב חסד לכל קֹראיך" .
"צִדקתך צדק לעוֹלם ותוֹרתך אמת" .
"מי אֵל כמוֹך נֹשֵא עוֹן ועֹבֵר על פשע לִשאֵרית נחלתוֹ לֹא החזיק לעד אפוֹ כי חפֵץ חסד הוּא,
ישוּב ירחמֵנוּ יכבֹש עוֹנֹתינוּ ותשליך בִמצוּלוֹת ים כל חטֹאותם,
תִתֵן אמת ליעקֹב חסד לאברהם אשר נִשבעת לאבֹתינוּ מימי קדם" .
"ברוּך אדֹני יוֹם יוֹם יעמס לנוּ האֵל ישוּעתֵנוּ סלה" .
"יי צבאוֹת עִמנוּ מִשגב לנוּ אלֹהי יעקֹב סלה" .
"יי צבאוֹת אשרי אדם בֹטֵח בך" .
ברוּך אלֹהינוּ,
ברוּך אדוֹנֵנוּ,
ברוּך בוֹראֵנוּ שבראנוּ לִכבוֹדוֹ,
שהִבדילנוּ מִן התוֹעים,
ונתן לנוּ תוֹרת אמת על ידי מֹשה רבֵנוּ,
חיי עוֹלם נטעה בתוֹכֵנוּ.
הרחמן יפתח לִבֵנוּ לתלמוּד תוֹרתוֹ,
ויתֵן בלִבֵנוּ אהבתוֹ ויראתוֹ לעשוֹת רצוֹנוֹ כִרצוֹנוֹ וּלעבדוֹ בלֵבב שלֵם וּבנפש חפֵצה,
למען לֹא ניגע לריק ולֹא נֵלֵד לבהלה.
כֵן יהי רצוֹן ורחמים מִלפניך יי אלֹהינוּ,
שנִחיה לִשמֹר חוּקיך בעוֹלם הזה ולימוֹת המשיח,
כדי שנִזכה ונירש טוֹב לחיי העוֹלם הבא.
"למען יזמרך כבוֹד ולֹא ידֹם יי אלֹהי לעוֹלם אוֹדך" .
"יהיוּ לרצוֹן אִמרי פי" וגו' .
36
ונהגוּ מִקצת העם לִקרוֹת בכל יוֹם אחר תחנוּנים אֵלוּ שיר מִזמוֹר שהיוּ הלויִם אוֹמרים בבית המִקדש באוֹתוֹ היוֹם.
וקוֹרין: "לדוִד אֵליך יי נפשי אשא" כל המִזמוֹר.
וקוֹראין: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינה:
תלמידי חכמים וכו'.
אין כֵאלֹהינוּ אין כאדוֹנינוּ וכו'.
"אך צדיקים יוֹדוּ לִשמך יֵשבוּ ישרים את פניך" .
"ויבטחוּ בך יוֹדעי שמך כי לֹא עזבת דֹרשיך יי" .
"כי כל העמים יֵלכוּ איש בשֵם אלֹהיו ואנחנוּ נֵלֵך בשֵם יי אלֹהינוּ לעוֹלם ועד" .