1
אין המעלה בחוּץ חיב עד שיעלה לרֹאש המִזבֵח שיעשה בחוּץ.
אבל אִם העלה על הסלע אוֹ על האבן פטוּר,
שאין קרוּי קרבן אלא על המִזבֵח,
ואף על פי שהוּא בחוּץ,
שנאמר: "ויִבן נֹח מִזבֵח ליי" .
ואינוֹ חיב עד שיעלה לשֵם,
שנאמר: "לעשוֹת אֹתוֹ ליי" עד שיִתכוֵּן ליי.
2
ואינוֹ חיב אלא על העלית דבר הראוּי לאִשים אוֹ למִזבֵח,
כגוֹן העוֹלה,
שנאמר: "אשר יעלה עֹלה" מה עוֹלה שראוּיה לאִשים,
אף כל שראוּי לאִשים הוּא שחיב על העליתוֹ בחוּץ.
3
מִכאן אמרוּ:
הזוֹרֵק את הדם,
אוֹ המקטיר אֵברי עוֹלה אוֹ אֵמוּרין אוֹ קֹמץ אוֹ לבוֹנה אוֹ קטֹרת אוֹ מִנחת כֹהנים אוֹ מִנחת נסכים,
אוֹ המנסֵך שלֹשת לוּגין יין אוֹ שלֹשת לוּגין מים,
בחוּץ חיב,
שנאמר: "לֹא יביאנוּ לעשוֹת אֹתוֹ" :
כל המִתקבֵל בִפנים חיבין עליו בחוּץ.
4
אבל הזוֹרֵק שירי הדם בחוּץ,
אפִלוּ שירי דמין הפנימין פטוּר,
שזריקת שירי הדם שירי מִצוה הֵן ואינן מעכבין.
וכֵן המנסֵך מים אוֹ יין פחוֹת מִשלֹשה לוּגין בחוּץ פטוּר,
בין בִשאר ימי השנה בין בחג,
הוֹאיל וחסֵר השִעוּר הרי אינן ראוּיין להִתקבֵל בִפנים.
:וכֵן המעלה מִבשר חטאת,
מִבשר אשם,
מִבשר שלמים,
בין של יחיד בין של צִבוּר,
מִשירי מנחוֹת,
מִשתי הלחם,
מִלחם הפנים,
בחוּץ פטוּר,
שכל אֵלוּ ראוּיין לאכילה,
לֹא לאִשים.
5
המעלה את הבהֵמה כוּלה בחוּץ חיב,
מִפני האֵמוּרין.
ואף על פי שלֹא הִפרישן אין בשר הזבח חוֹצֵץ,
וּכאִלוּ הִקטיר האֵמוּרין בִפני עצמן.
אבל המעלה מִנחה שלֹא נִקמצה פטוּר,
שאין הקֹמץ ברוּר וּמוּבדל.
קמצה, וחזר קוּמצה לתוֹכה,
והִקריב כוּלה בחוּץ חיב.
6
היוֹצֵק, והבוֹלֵל,
והפוֹתֵת, והמוֹלֵח,
והמֵניף, והמגיש,
והמסדֵר את השוּלחן,
והמֵטיב את הנֵרוֹת,
והקוֹמֵץ, והמקבֵל דמים,
בחוּץ פטוּר,
לפי שכל אחד מֵאֵלוּ אינוֹ גמר עבוֹדה,
ונאמר: "אשר יעלה" :
מה העליה שהיא גמר עבוֹדה,
אף כל שהוּא גמר עבוֹדה חיבין עליו.
7
פרה אדוּמה ששרפה חוּץ מִמקוֹם שרֵפתה,
וכֵן שעיר המִשתלֵח שהִקריבוֹ בחוּץ אחר שהִתודה עליו פטוּר,
שנאמר: "ואל פתח אֹהל מוֹעֵד לֹא יביאנוּ" כל שאינוֹ ראוּי לבוֹא אל פתח אֹהל מוֹעֵד,
אין חיבין עליו.
:אבל קדשים פסוּלים שהיה פסוּלן במִקדש,
אִם העלה מֵהן בחוּץ חיב.
כיצד? כגוֹן הלן,
והיוֹצֵא, והטמֵא,
ושנִפסל במחשבת העוֹבֵד,
שכוּלן נִשרפין,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת פסוּלי קדשים,
אִם עבר והעלה מֵהן בחוּץ חיב,
שנאמר: "לעשוֹת אֹתוֹ ליי" כל הנעשה ליי,
חיבין עליו,
ואֵלוּ נעשוּ ליי.
8
כל דבר שחיבין על העליתוֹ בחוּץ,
כיון שהעלה מִמנוּ כזית בחוּץ חיב,
בין שהעלה בִפנים תחִלה ושיֵר מִמנוּ כזית והעלהוּ בחוּץ,
בין שהִניח הכֹל בִפנים ולקח מִמנוּ כזית והעלהוּ בחוּץ.
אבל אִם חסר אוֹתוֹ דבר הקרֵב כל שהוּא בִפנים,
והעלה שאֵריתוֹ בחוּץ פטוּר.
9
כיצד? הקֹמץ אוֹ הלבוֹנה,
והאֵמוּרין, והעוֹלה,
וּמִנחה הנִשרפת,
והנסכים, שחסרוּ מִקצתן בִפנים והִקריב שאֵריתן בחוּץ פטוּר,
שהרי נאמר:
"לעשוֹת אֹתוֹ" על השלֵם הוּא חיב,
ואינוֹ חיב על החסֵר.
הוֹציאוֹ שלֵם,
וחסר בחוּץ,
והעלהוּ הרי זה ספֵק,
לפיכך אינוֹ לוֹקה.
10
העלה אֵבר שאין בוֹ כזית בשר,
והיה העצם משלימוֹ לכזית חיב,
מִפני שהוּא מחוּבר.
היה מלח משלימוֹ לכזית הרי זה ספֵק,
לפיכך אינוֹ לוֹקה.
ועוֹלה ואֵמוּריה מִצטרפין לכזית.
11
העלה וחזר והעלה חיב על כל אֵבר ואֵבר.
זרק והעלה חיב שתים,
שהרי חלק הכתוּב בין מעלה לעוֹשה,
שהרי נאמר:
"אשר יעלה עֹלה" ,
ונאמר: "לעשוֹת אֹתוֹ" .
העלה אֵבר חסֵר פטוּר,
שנאמר: "לעשוֹת אֹתוֹ" על השלֵם הוּא חיב.
12
שנים שאחזוּ באֵבר והעלוּהוּ בחוּץ חיבין,
שנאמר: "איש איש.
.. אשר יעלה עֹלה אוֹ זבח" אפִלוּ איש ואיש שהעלוּהוּ חיבין.
13
הזוֹרֵק מִקצת מתנוֹת בחוּץ חיב.
המקבֵל דם חטאת בכוֹס אחד:
נתן מִמנוּ בחוּץ וחזר ונתן בִפנים חיב על הנִתן בחוּץ,
שהרי כוּלוֹ ראוּי לִקרב בִפנים; ואִם נתן מִמנוּ בִפנים וחזר ונתן בחוּץ פטוּר,
מִפני שהֵן שירים.
אבל אִם קִבֵל בִשתי כוֹסוֹת,
בין שנתן שניהן בחוּץ,
אוֹ אחד בחוּץ ואחד בִפנים,
אוֹ אחד בִפנים ואחד בחוּץ הרי זה חיב.
14
הקֹמץ והלבוֹנה של מִנחה שהִקריב אחד מֵהן בחוּץ,
אוֹ הִקריב האחד בִפנים והשֵני בחוּץ חיב.
וכֵן שני בזיכי לבוֹנה של לחם הפנים שהִקריב אחד מֵהן בחוּץ,
אוֹ אחד בִפנים והשֵני בחוּץ חיב.
15
מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלה חוּץ לעזרה חיב,
מִפני שהוּא ראוּי לִקרב בִפנים,
שהרי מוּתר להקריב אף על פי שאין שם בית,
קדוּשה רִאשוֹנה קִדשה לִשעתה וקִדשה לעתיד לבֹא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
16
השוֹחֵט קדשי גוֹים בחוּץ חיב,
וכֵן המעלה אוֹתן בחוּץ.
והגוֹים מוּתרין להקריב עוֹלוֹת לשֵם בכל מקוֹם,
והוּא שיקריבוּ בבמה שיִבנוּ.
ואסוּר לסיען ולעשוֹת שליחוּתן,
שהרי נאסר עלינוּ להקריב בחוּץ,
וּמוּתר להוֹרוֹת להם וּללמדם היאך יקריבוּ לשֵם האֵל ברוּך הוּא.
:בריך רחמנא דסיען