1
הנוֹדֵר גדוֹל,
והֵביא קטן לֹא יצא.
נדר קטן,
והֵביא גדוֹל יצא.
כיצד? אמר:
'הרי עלי עוֹלה' אוֹ 'שלמים' 'כבש',
והֵביא איל,
אוֹ שנדר עֵגל והֵביא שוֹר,
גדי והֵביא שעיר יצא.
2
נדר עוֹלה מִן הכבשים אוֹ מִן האילים,
והֵביא פלגס הרי זה ספֵק אִם יצא ידי נִדרוֹ אוֹ לֹא יצא.
וכֵן הנוֹדֵר עוֹלת העוֹף מִן התוֹרים אוֹ מִבני היוֹנה,
והֵביא תחִלת הצִהוּב בזה וּבזה הרי זה ספֵק.
:נדר שחוֹר והֵביא לבן,
לבן והֵביא שחוֹר,
זכר והֵביא נקֵבה,
נקֵבה והֵביא זכר לֹא יצא.
3
הנוֹדֵר סתם מֵביא מִן הגדוֹלים שבמין שנדר.
ואִם אוֹתוֹ המקוֹם רגילין לִקרוֹת בִסתם לאחד מִן המינין מֵביא כאנשי המקוֹם.
כיצד? נדר עוֹלה מִן הבקר יביא שוֹר.
אמר: 'הרי עלי עוֹלה':
אִם דרך אנשי המקוֹם לִקרוֹת עוֹלה סתם אפִלוּ לעוֹלת העוֹף מֵביא פרידה אחת,
תוֹר אוֹ בן יוֹנה; ואִם דרכן שאין קוֹראין עוֹלה סתם אלא לעוֹלת בקר יביא שוֹר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
מי שנדר שוֹר אוֹ איל אוֹ כבש אוֹ עֵגל וכיוֹצֵא בהן לֹא יביא כחוּש ביוֹתֵר שבאוֹתוֹ המין,
מִפני שדמיו מוּעטין,
ואינוֹ חיב להביא היפה השמן ביוֹתֵר שאין שם למעלה מִמנוּ,
אלא יביא הבינוֹני.
ואִם הֵביא הכחוּש יצא ידי נִדרוֹ.
5
האוֹמֵר: 'הרי עלי שוֹר שוה מנה' יביא שוֹר ששוה מנה באוֹתוֹ מקוֹם חוּץ מִנסכיו.
הֵביא שנים במנה לֹא יצא.
6
האוֹמֵר: 'שוֹר זה עוֹלה',
ונפל בוֹ מוּם אִם רצה,
יביא בדמיו שנים.
ואפִלוּ הֵביא בדמיו איל אחד יצא.
אמר: 'שני שורים אֵלוּ עוֹלה',
ונפל בהן מוּם אִם רצה,
יביא בִדמיהן אחד.
'איל זה עוֹלה',
ונפל בוֹ מוּם אִם רצה,
יביא בדמיו כבש.
וכֵן אִם נדר כבש,
ונִפסל אִם רצה,
יביא בדמיו איל.
7
אמר: 'הרי עלי עוֹלה',
והִפריש שוֹר,
ונִגנב פוֹטֵר עצמוֹ בשה.
אמר: 'שוֹר זה ודמיו עלי עוֹלה' הוּקבע,
ואִם נִפסל לֹא יביא בדמיו אלא שוֹר.
8
האוֹמֵר: 'אחד מִכבשי הקדֵש' ו'אחד מִשורי הקדֵש',
והיוּ לוֹ שנים הגדוֹל שבהן הקדֵש.
היוּ שלֹשה הגדוֹל שבהן הקדֵש,
וחוֹששין לבינוֹני.
כיצד יעשה? ימתין לבינוֹני עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
ותחוּל הקדוּשה על הגדוֹל לבדוֹ.
ואִם אמר:
'שוֹר שבִשורי הקדֵש' הגדוֹל שבהן הקדֵש,
ואין חוֹששין לבינוֹני.
9
פֵרֵש אחד מֵהן ושכח,
אוֹ שאמר לוֹ אביו:
'אחד מֵהן הקדֵש' הרי זה מקדיש גדוֹל שבהן,
ואחר כך יֵצֵא ידי חוֹבתוֹ.
וכֵן הנוֹדֵר עוֹלה מִן הבקר,
וקבע נִדרוֹ,
ושכח מה קבע,
אִם שוֹר אִם עֵגל הרי זה יביא שוֹר.
וכֵן אִם קבע בכבשים,
ושכח מה קבע יביא איל.
קבע בעִזים ושכח יביא שעיר.
שכח באי זה מין מֵהבהֵמה קבע עוֹלתוֹ יביא שוֹר ואיל ושעיר.
ואִם נִסתפֵק לוֹ שמא בעוֹף קבע עוֹלתוֹ יוֹסיף תוֹר וּבן יוֹנה.
10
נדר תוֹדה אוֹ שלמים,
וקבע נִדרוֹ בבקר,
ושכח במה קבעוֹ יביא פר וּפרה.
וכֵן אִם נִסתפֵק לוֹ בכבשים יביא איל ורחֵל.
נִסתפֵק לוֹ בעִזים יביא שעיר וּשעירה.
שכח באי זה מין קבע נִדרוֹ מֵביא פר וּפרה,
איל ורחֵל,
שעיר וּשעירה.
:האוֹמֵר: 'הרי עלי עוֹלת עוֹף' מֵביא תוֹר אוֹ בן יוֹנה.
פֵרֵש, ושכח באי זה מין קבע נִדרוֹ מֵביא תוֹר וּבן יוֹנה.
11
האוֹמֵר: 'הרי עלי למִזבֵח' יביא קֹמץ לבוֹנה,
שאין לך דבר שקרֵב כוּלוֹ למִזבֵח כמוֹת שהוּא אלא לבוֹנה.
פֵרֵש נִדרוֹ,
ושכח מה פֵרֵש יביא מִכל דבר שקרֵב כוּלוֹ למִזבֵח.
לפיכך מֵביא עוֹלת בהֵמה,
ועוֹלת עוֹף,
וּמִנחת נסכים,
וּלבוֹנה, ויין בִפני עצמוֹ.
12
אמר: 'הרי עלי בסלע למִזבֵח' יביא כבש,
שאין לך דבר שקרֵב בסלע למִזבֵח אלא כבש.
פֵרֵש, ושכח מה פֵרֵש יביא בסלע מִכל דבר ודבר שקרֵב למִזבֵח.
13
האוֹמֵר: 'הרי עלי לבוֹנה' לֹא יפחֹת מִקֹמץ.
'הרי עלי עֵצים' לֹא יפחֹת מִשני גזרין,
עבין כמחוֹקוֹת וארכן אמה.
'הרי עלי עֵץ' מֵביא גזר אחד,
ארכוֹ אמה.
ואִם רצה להביא דמי העֵצים יביא.
14
מי שנדר אוֹ הִתנדֵב שמן,
כיצד עוֹשין בוֹ? קוֹמֵץ מִמנוּ קֹמץ,
ונוֹתֵן עליו מלח,
וזוֹרקוֹ על גבי האִשים,
והשאר נאכל לכֹהנים,
כִשירי מנחוֹת.
וכיצד עוֹשין ביין הבא בִפני עצמוֹ? נוֹתֵן עליו מלח,
וּמנסכוֹ כוּלוֹ על גבי השיתין ככל הנסכים.
והלבוֹנה הבאה בִפני עצמה נוֹתֵן עליה מלח,
וכוּלה לאִשים.
15
מי שנדר נדר לֹא יביאנוּ מִמעוֹת מעשֵר שֵני,
שהרי נִתחיֵב בקרבן זה,
וכל המחוּיב קרבן לֹא יביא קרבנוֹ אלא מִן החוּלין.
16
אמר: 'הרי עלי תוֹדה מִן החוּלין,
ולחמה מִן המעשֵר' לֹא יביא לחמה אלא מִן החוּלין,
שהרי נדר בקרבן תוֹדה,
והתוֹדה אינה באה אלא עִם הלחם.
17
פֵרֵש ואמר:
'הרי עלי להביא תוֹדה מִמעוֹת מעשֵר שֵני,
ולחמה מִן החוּלין' יֵש לוֹ להביא כמוֹ שנדר.
ואִם הֵביא הכֹל מִן החוּלין יצא.
וכֵן אִם פֵרֵש ואמר:
'הרי עלי תוֹדה,
היא ולחמה מִן המעשֵר' יביא.
ולֹא יביא לחמה מֵחִטי מעשֵר שֵני,
אלא מִמעוֹת מעשֵר שֵני,
כמוֹ הבהֵמה שהיא מִמעוֹת מעשֵר שֵני.
:ואף על פי שפֵרֵש שיביא לחמה מִן המעשֵר לֹא יביא נסכיה מִמעוֹת מעשֵר שֵני,
שאין הנסכים באין לעוֹלם אלא מִן החוּלין,
כמוֹ שבֵארנוּ,
לפי שנאמר בהן:
"והִקריב המקריב קרבנוֹ ליי" עד שיִהיוּ מִשלוֹ ולֹא יהיה בהן צד לגבֹה כלל.