1
מִתנדֵב אדם ונוֹדֵר עוֹלה וּשלמים וכל מין שיִרצה מֵחמֵשת מיני מנחוֹת הבאים בנדר וּנדבה.
וּמִתנדֵב אוֹ נוֹדֵר מִנחה מִמִנחוֹת נסכים לבדה,
מֵאי זה מין מִשלֹשת מיני מִנחת נסכים שבֵארנוּ.
וּמִתנדֵב אוֹ נוֹדֵר יין בִפני עצמוֹ,
אוֹ שמן בִפני עצמוֹ,
אוֹ לבוֹנה בִפני עצמה,
אוֹ עֵצים למערכה,
מִפני שהֵן כקרבן,
שנאמר: "וּלקוּרבן העֵצים" .
2
שנים מִתנדבין אוֹ נוֹדרין קרבן אחד,
עוֹלה אוֹ שלמים.
אפִלוּ פרידה אחת של תוֹרים אוֹ בני יוֹנה מביאין אוֹתה בשוּתפוּת.
אבל המִנחה אינה באה בשוּתפוּת.
וּדברים אֵלוּ דִברי קבלה הֵן.
3
הִניח מִנחה לִשני בניו וּמֵת הרי אֵלוּ מביאין אוֹתה.
4
אי זה הוּא נדר ואי זוֹ היא נדבה? האוֹמֵר:
'הרי עלי עוֹלה',
אוֹ: 'הרי עלי שלמים',
אוֹ: 'הרי עלי מִנחה',
אוֹ: 'הרי דמי הבהֵמה זוֹ עלי עוֹלה' אוֹ 'שלמים' זה הוּא הנדר.
אבל האוֹמֵר:
'הרי בהֵמה זוֹ' אוֹ 'דמי בהֵמה זוֹ' 'עוֹלה' אוֹ 'שלמים',
אוֹ: 'הרי העִשרוֹן הזה מִנחה' זוֹ היא נדבה.
5
מה בין נדרים לִנדבוֹת? שהנוֹדֵר,
אִם הִפריש קרבנוֹ ואבד אוֹ נִגנב חיב באחריוּתוֹ,
עד שיקריב כמוֹ שנדר; והמִתנדֵב ואמר:
'זוֹ', אִם מֵת אוֹ נִגנב אינוֹ חיב באחריוּתוֹ.
6
האוֹמֵר: 'דמי שוֹר זה עלי עוֹלה',
וּ'דמי בית זה עלי קרבן',
וּמֵת השוֹר,
ונפל הבית חיב לשלֵם.
אמר: 'הרי עלי עוֹלה על מנת שלֹא אתחיֵב באחריוּתה' אינוֹ חיב באחריוּתה.
7
כבר בֵארנוּ שהעוֹשה בית חוּץ למִקדש להקריב בוֹ קרבנוֹת,
אינוֹ כבית עבוֹדה זרה.
והאוֹמֵר: 'הרי עלי עוֹלה שאקריבנה במִקדש',
והִקריבה בבית זה לֹא יצא.
'שאקריבנה בבית זה',
אִם הִקריבה במִקדש יצא.
הִקריבה באוֹתוֹ הבית יצא; הרי הוּא כמי שנדר עוֹלה על מנת שלֹא יהֵא חיב באחריוּתה,
וענוּש כרֵת על העליתה בחוּץ.
:וכֵן אִם אמר:
'הריני נזיר על מנת שאגלֵח בבית זה',
אִם גִלח שם יצא; הרי הוּא כמי שנדר לצעֵר עצמוֹ,
והרי צִעֵר,
ואינה נזירוּת.
8
חטאת ואשם אינן באין אלא על חֵטא,
ואינן באין בנדר וּנדבה.
האוֹמֵר: 'הרי עלי חטאת' אוֹ 'אשם',
אוֹ שאמר:
'הרי זוֹ חטאת' אוֹ 'אשם' לֹא אמר כלוּם.
היה מחוּיב חטאת אוֹ אשם,
ואמר: 'הרי זוֹ לחטאתי' אוֹ 'לאשמי',
אוֹ: 'הרי המעוֹת האֵלוּ לחטאתי' אוֹ 'לאשמי' דבריו קימין.
9
האוֹמֵר: 'קרבן מצֹרע זה' אוֹ 'יוֹלדת זוֹ' 'עלי':
אִם היה אוֹתוֹ מצֹרע אוֹ היוֹלדת עניים מֵביא הנוֹדֵר קרבן עני; ואִם היוּ עשירים מֵביא הנוֹדֵר קרבן עשיר,
אף על פי שהנוֹדֵר עני.
10
האוֹמֵר: 'חטאתוֹ' ו'אשמוֹ' ו'עוֹלתוֹ' וּ'שלמיו' 'של פלוֹני עלי',
אִם רצה אוֹתוֹ פלוֹני הרי זה מניחוֹ להקריבן על ידוֹ,
וּמִתכפֵר לוֹ.
רצה בִשעת הפרשה ולֹא רצה בִשעת הקרבה,
אלא חזר בוֹ:
בעוֹלה וּבִשלמים מקריבן וּמִתכפֵר לוֹ בהן,
אף על פי שאינוֹ רוֹצה עתה,
שהרי רצה בִשעת הפרשה; אבל בחטאת ואשם לֹא נִתכפֵר לוֹ עד שיִרצה מִתחִלה ועד סוֹף.
11
האוֹמֵר: 'הרי עלי כנִדרי רשעים,
שמִנִדריהן נזיר וקרבן וּשבוּעה' חיב בכוּלם.
'כנִדרי כשֵרים' לֹא נִתחיֵב כלוּם.
'הרי עלי כנִדבוֹת כשֵרים' הרי זה נדר בנזיר וּבקרבן.
וכל כִנוּיי קרבן כקרבן.
12
אין הנוֹדֵר ולֹא המִתנדֵב חיב עד שיִהיה פיו ולִבוֹ שוין.
כיצד? המִתכוֵּן לוֹמר:
'הרי עלי עוֹלה' ואמר 'שלמים',
אוֹ שהִתכוֵּן לוֹמר:
'הרי זוֹ עוֹלה' ואמר 'שלמים' לֹא אמר כלוּם.
נִתכוֵּן לִנדֹר בעוֹלה ואמר 'קרבן',
לִנדֹר בחֵרם ואמר 'הקדֵש' דבריו קימין,
שהעוֹלה קרבן,
והחֵרם הקדֵש.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:בִנדרים וּנדבוֹת אינוֹ צריך להוֹציא בִשפתיו,
אלא אִם גמר בלִבוֹ ולֹא הוֹציא בִשפתיו כלוּם חיב.
כיצד? גמר בלִבוֹ שזוֹ עוֹלה,
אוֹ שיביא עוֹלה הרי זה חיב להביא,
שנאמר: "כֹל נדיב לִבוֹ יביאה" בִנדיבת הלֵב יתחיֵב להביא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִנִדרי קדשים ונִדבוֹתם.
13
אחד נדרים וּנדבוֹת עִם שאר הדברים שאדם חיב בהן מֵערכים ודמים וּמעשרוֹת וּמתנוֹת עניים מִצות עשֵה מִן התוֹרה שיביא הכֹל ברגל שפגע בוֹ תחִלה,
שנאמר: "וּבאת שמה.
.. והבֵאתם שמה" וכו' ,
כלוֹמר: בעֵת שתבֹא לחֹג תביא כל מה שאתה חיב בוֹ,
ותִתֵן כל חוֹב שעליך לשֵם.
:הִגיע הרגל ולֹא הֵביא הרי זה בִטֵל מִצות עשֵה.
עברוּ עליו שלֹש רגלים ולֹא הִקריב קרבנוֹתיו שנדר אוֹ הִתנדֵב,
אוֹ שלֹא נתן הערכין והחרמין והדמין הרי זה עבר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תאחֵר לשלמוֹ" ; אינוֹ עוֹבֵר בלֹא תעשה עד שיעברוּ עליו שלֹש רגלי השנה כוּלה.
ואין לוֹקין על לאו זה,
לפי שאין בוֹ מעשה.
14
הִקדיש בהֵמה למִזבֵח,
ועברוּ עליו שני רגלים,
ונפל בה מוּם,
וּפדיה על גבי בהֵמה אחרת אינוֹ עוֹבֵר בלֹא תעשה עד שיעברוּ על האחרת שלֹש רגלים.
ואחד האיש ואחת האִשה עוֹברת בבל תאחֵר,
אבל היוֹרֵש אינוֹ עוֹבֵר בלֹא תאחֵר.
15
כל הקרבנוֹת שעברוּ עליהן שלֹש רגלים לֹא נִפסלוּ,
אלא מקריבן,
וּכשֵרים. וּבכל יוֹם ויוֹם אחר השלֹש רגלים הוּא עוֹבֵר בבל תאחֵר.
וּבית דין מצוּוּין לעשוֹתוֹ מיד,
עד שיקריב קרבנוֹתיו ברגל שפגע בוֹ רִאשוֹן;
16
אף על פי שנאמר:
"לִרצֹנוֹ" כוֹפין אוֹתוֹ עד שיֹאמר:
'רוֹצה אני'.
בין שנדר ולֹא הִפריש,
בין שהִפריש ולֹא הִקריב כוֹפין אוֹתוֹ עד שיקריב.
17
כל חיבי עוֹלוֹת וּשלמים ממשכנין אוֹתן.
אף על פי שאין מִתכפֵר לוֹ עד שיִרצה,
שנאמר: "לִרצֹנוֹ" כוֹפין אוֹתוֹ עד שיֹאמר:
'רוֹצה אני'.
אבל חיבי חטאוֹת ואשמוֹת אין ממשכנין אוֹתן; הוֹאיל והֵן מעכבי כפרה אין חוֹששין להן שמא יפשעוּ וישהוּ קרבנוֹתיהם,
חוּץ מֵחטאת נזיר,
הוֹאיל ואינה מעכבת אוֹתוֹ מִלִשתוֹת יין,
שמא יאחֵר אוֹתה,
לפיכך ממשכנין אוֹתוֹ עליה.