1
המנחוֹת הֵן מִן הקרבנוֹת.
והמנחוֹת הבאוֹת בִפני עצמן ואינן באוֹת מִשוּם נסכים מֵהן מִנחת צִבוּר,
וּמֵהן מִנחת יחיד.
2
וכל המנחוֹת סֹלת חִטים,
חוּץ מִמִנחת שוֹטה ועֹמר התנוּפה,
שהֵן מִן השעוֹרים.
3
שלֹש מנחוֹת לצִבוּר:
עֹמר התנוּפה,
והוּא קרֵב למִזבֵח,
כמוֹ שיִתבאֵר; וּשתי הלחם שמביאין ביוֹם עצרת,
ואֵלוּ נִקראוּ מִנחה,
ואינן קרֵבין לגבי המִזבֵח,
והֵן חמֵץ,
ועליהן נאמר:
"קרבן רֵאשית תקריבוּ אֹתם ליי ואל המִזבֵח לֹא יעלוּ" ; והמִנחה השלישית הוּא לחם הפנים שעוֹשין בכל שבת,
ואינוֹ קרֵב לגבי המִזבֵח,
אלא כוּלוֹ נאכל לכֹהנים,
כמוֹ שיִתבאֵר.
4
ותֵשע מנחוֹת ליחיד,
וכוּלן קרֵבין למִזבֵח,
ואֵלוּ הֵן:
א) מִנחת חוֹטֵא,
והיא מִנחה שמקריב העני כשיִתחיֵב חטאת ולֹא תגיע ידוֹ.
ב) מִנחת שוֹטה,
והיא מִנחת הקנאוֹת,
שכבר נִתפרשוּ מעשיה.
ג) המִנחה שמקריב כל כֹהֵן תחִלה כשיִכנֵס לעבוֹדה,
שמקריב אוֹתה בידוֹ,
והיא הנִקרֵאת מִנחת חִנוּך.
ד) המִנחה שמקריב כֹהֵן גדוֹל בכל יוֹם,
והיא הנִקרֵאת חבִתין.
ה) מִנחת סֹלת,
והיא באה בנדר וּבִנדבה.
ו) מִנחת המחבת,
והיא באה בנדר וּבִנדבה.
ז) מִנחת המרחשת,
והיא באה בנדר וּבִנדבה.
ח) מִנחת מאפֵה תנוּר חלוֹת,
והיא באה בנדר וּבִנדבה.
ט) מִנחת מאפֵה תנוּר רקיקין,
והיא באה בנדר וּבִנדבה.
5
כל המנחוֹת הקרֵבוֹת לגבי המִזבֵח אין כל אחת מֵהן פחוּתה מֵעִשרוֹן,
וּמִעוּטוֹ מעכֵב את כוּלוֹ.
וחמֵש מנחוֹת הבאוֹת בנדר וּנדבה יֵש לוֹ להִתנדֵב ולִנדֹר מֵהן כל שיִרצה,
אפִלוּ אלף עִשרוֹן.
אבל מִנחת העֹמר,
וּמִנחת חוֹטֵא,
וּמִנחת קנאוֹת,
וּמִנחת חִנוּך,
והחבִתין כל אחת מֵהן עִשרוֹן אחד,
לֹא פחוֹת ולֹא יתֵר.
6
כל המנחוֹת הקרֵבוֹת לגבי המִזבֵח טעוּנוֹת הגשה במערב,
כנגד חוּדה של קרן דרוֹמית מערבית,
ואינן טעוּנוֹת תנוּפה,
חוּץ מִמִנחת שוֹטה ועֹמר התנוּפה,
ששתיהן טעוּנוֹת תנוּפה והגשה.
7
כל המנחוֹת הקרֵבוֹת לגבי המִזבֵח טעוּנוֹת שמן וּלבוֹנה,
לֹג שמן לכל עִשרוֹן,
וקֹמץ לבוֹנה לכל מִנחה בין שהיתה עִשרוֹן אחד בין שהיתה שִשים עִשרוֹן,
שאין מביאין בִכלי אחד יתֵר על שִשים,
כמוֹ שיִתבאֵר,
חוּץ מִמִנחת קנאוֹת וּמִנחת חוֹטֵא,
שנאמר: "לֹא ישים עליה שמן ולֹא יתֵן עליה לבֹנה" .
8
נתן והִקריב לוֹקה על השמן בִפני עצמוֹ ועל הלבוֹנה בִפני עצמה.
נתן כלי שיֵש בוֹ שמן אוֹ לבוֹנה על גביה אינוֹ עוֹבֵר,
ולֹא פסל.
מִנחת חִנוּך והחבִתין מוֹסיף לכל אחת מֵהן שמן,
כמוֹ שיִתבאֵר.
9
כל המנחוֹת הקרֵבוֹת לגבי המִזבֵח נִקמצוֹת,
מקטירין הקֹמץ כוּלוֹ על גבי המִזבֵח,
והשאר נאכל לכֹהנים,
חוּץ מִמִנחת זִכרי כהוּנה שאינה נִקמצת,
אלא מקטירין אוֹתה כוּלה,
שנאמר: "וכל מִנחת כֹהֵן" וכו' .
הִנֵה למדתה שמִנחת חִנוּך,
והחבִתין, וכֹהֵן שהֵביא מִנחת חוֹטֵא אוֹ מִנחת נדבה כוּלן נִשרפוֹת על גבי המִזבֵח,
ואינן נִקמצוֹת.
10
הכֹהנת מִנחתה נִקמצת כמִנחת ישראֵל,
וּשיריה נאכלין.
11
ולדוֹת שנִתערבוּ,
והרי כל אחד מֵהן ספֵק כֹהֵן מִנחתם נִקמצת כמִנחת ישראֵל,
ואינה נאכלת כמִנחת כֹהנים.
כיצד עוֹשין? הקֹמץ קרֵב בִפני עצמוֹ,
והשירים מִתפזרים על בית הדשן.
12
כל הנשוּאוֹת לכֹהנים,
בין כֹהנת בין ישראֵלית אין שירי מִנחוֹתיהן נאכלין,
מִפני חֵלק הבעל,
ואינה כוּלה לאִשים,
מִפני חֵלק האִשה,
אלא הקֹמץ קרֵב לעצמוֹ,
והשירים מִתפזרין על בית הדשן.
:הקמיצה בכל מקוֹם בעזרה,
ואִם קמץ בהיכל כשֵרה.
13
וּמקדשין מִנחה בִכלי שעל גבי קרקע,
וקוֹמצין מִכלי שעל גבי קרקע,
ואין מקדשין הקֹמץ בִכלי שעל גבי קרקע.
וּמֵאימתי יוּתרוּ השירים באכילה? מִשיִצת האוּר ברֹב הקֹמץ.
14
כל המנחוֹת הקרֵבוֹת לגבי המִזבֵח מצה.
וכֵן שירי המנחוֹת שאוֹכלין הכֹהנים,
אף על פי שהֵן מוּתרין לאכֹל אוֹתן בכל מאכל וּדבש אין אוֹכלין אוֹתה חמֵץ,
שנאמר: "לֹא תֵאפה חמֵץ חלקם נתתי" אפִלוּ חלקם לֹא יחמיצוּ.
ואִם החמיץ שיריה לוֹקה.
והמחמֵץ אחר המחמֵץ חיב.
:ולוֹקה על כל עשיה ועשיה שבה.
15
כיצד? לשה חמֵץ,
אוֹ עֵרבה חמֵץ,
אוֹ קִטפה חמֵץ,
אוֹ אפיה חמֵץ לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תֵעשה חמֵץ" ,
"לֹא תֵאפה חמֵץ" לחיֵב על כל מעשה יחידי שבה.
עשיה חמֵץ מִתחִלה ועד סוֹף לוֹקה על כל מעשה מֵהן.
16
הִניח שאֹר על גבי העִסה,
והלך וישב לוֹ ונִתחמצה מֵאֵליה לוֹקה,
שהנחת שאֹר הוּא המעשה.
17
תִבֵל השירין בקצח אוֹ בשוּמשמין וּבכל תבלין וּשמנין כשֵרה; מצה היא,
אלא שנִקרֵאת מצה מתוּבלת.
18
המחמֵץ מִנחה פסוּלה פטוּר,
שנאמר: "אשר תקריבוּ ליי לֹא תֵעשה חמֵץ" הכשֵרה ליי,
לֹא הפסוּלה.
חִמצה כשהיא כשֵרה ויצאת לחוּץ,
וחזר וחִמצה אחר שנִפסלה ביציאתה אינוֹ לוֹקה.
חִמצה ברֹאשוֹ של מִזבֵח אינוֹ לוֹקה,
שנאמר: "אשר תקריבוּ" ,
וּכבר קרבה זוֹ והיא כשֵרה.
19
המחמֵץ לחם הפנים לוֹקה,
שנאמר: "כל המִנחה" .
אבל מִנחת נסכים אין בה מלקוּת,
שאִם גִבלה במים הרי נִפסלה קֹדם שתִתחמֵץ,
ואִם גִבלה בשמן של נסכים מי פֵרוֹת הֵן,
ואינן מחמיצין.
20
החִטים של מנחוֹת אין לוֹתתין אוֹתן,
שמא יחמיצוּ,
שהרי בחוּץ לוֹתתין אוֹתן,
ואין הכֹל זריזין לשמרן.
אבל מִנחת העֹמר,
הוֹאיל והיא של צִבוּר לוֹתתין אוֹתה,
שהרי הצִבוּר זריזין הֵן וּמשמרין אוֹתה.
21
כל המנחוֹת הנאפוֹת נִלוֹשוֹת בפוֹשרין,
וּמשמרן שלֹא יחמיצוּ; הוֹאיל ולישתן ואפיתן בִפנים בעזרה,
אנשי פנים זריזין הֵן.
22
וּבמקוֹם שמבשלין קדשי קדשים שם אוֹפין את מנחוֹת,
שנאמר: "זה המקוֹם אשר יבשלוּ שם הכֹהנים וכו' אשר יֹאפוּ את המִנחה" .
23
כל המנחוֹת טחינתן והרקדתן בחוּץ,
ולישתן ועריכתן ואפיתן בִפנים.
וכל מעשיהן כשֵרים בזר,
עד שיבֹאוּ לבית הקמיצה.
וּמחבת וּמרחשת היוּ בעזרה,
וּשתיהן מִכלי השרֵת,
וּמקדשין. ותנוּר של מִקדש של מתכת היה.