1
אכילת החטאת והאשם מִצות עשֵה,
שנאמר: "ואכלוּ אֹתם אשר כוּפר בהם" הכֹהנים אוֹכלין וּבעלים מִתכפרים.
והוּא הדין לִשאר הקדשים שאוֹכלין הכֹהנים,
שאכילתן מִצוה.
2
וכֵן אכילת שירי המנחוֹת מִצות עשֵה,
שנאמר: "והנוֹתרת מִמנה יֹאכלוּ אהרֹן וּבניו" וכו' .
3
ואין חטאת ואשם וּשירי מנחוֹת נאכלין אלא לזִכרי כהוּנה בעזרה,
ואִם נאכלוּ בהיכל נאכלוּ,
שנאמר: "לכל מִנחתם וּלכל חטאתם וּלכל אשמם וכו' בקֹדש הקדשים תֹאכלנוּ כל זכר יֹאכל אֹתוֹ" .
וכֵן שלמי צִבוּר הרי הֵן כחטאת ואשם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
4
חזה ושוֹק של שלמים נאכל לכֹהנים זכרים וּנקֵבוֹת,
שנאמר בהן:
"לך נתתים וּלבניך ולִבנֹתיך" .
וכֵן המוּרם מִתוֹדה והמוּרם מֵאיל נזיר,
שנאמר: "כֹל תרוּמֹת הקדשים אשר ירימוּ בני ישראֵל ליי נתתי לך וּלבניך ולִבנֹתיך" .
5
וכֵן הבכוֹר,
שהרי נאמר בוֹ:
"וּבשרם יהיה לך כחזֵה התנוּפה וּכשוֹק הימין" .
וכל אֵלוּ הנאכלין לכֹהנת נאכלין לעבדי הכֹהנים ולִנשיהם,
כתרוּמה.:וכוּלן נאכלין בכל העיר,
שנאמר: "אֵת חזֵה התנוּפה ואֵת שוֹק התרוּמה" וכו' ; לֹא נאמר בהן 'במקוֹם קדוֹש',
שהיא העזרה,
אלא "טהוֹר",
שהוּא כל מחנֵה ישראֵל,
שכנגדוֹ לדוֹרוֹת ירוּשלים.
והוּא הדין למעשֵר וּפסח,
שהרי הֵן קדשים קלים כשלמים.
והחלוֹנוֹת ועוֹבי החוֹמה כלִפנים.
6
השלמים נאכלים ביוֹם הזביחה,
וכל הלילה,
וכל יוֹם המחרת עד שתִשקע החמה,
שנאמר: "ביוֹם הקריבוֹ את זִבחוֹ יֵאכֵל וּמִמחרת וכו' ואִם הֵאכֹל יֵאכֵל מִבשר זבח שלמיו ביוֹם השלישי" .
נִמצֵאת למֵד שהֵן נאכלין לִשני ימים ולילה אחד,
בין חֵלק הכֹהנים בין חֵלק הבעלים.
והוּא הדין לִבכוֹר וּמעשֵר,
שהרי הֵן קדשים קלים כשלמים.
7
אבל התוֹדה,
אף על פי שהיא קדשים קלים אינה נאכלת אלא ביוֹם הזביחה עִם הלילה,
שנאמר בה:
"ביוֹם קרבנוֹ יֵאכֵל,
לֹא יניח מִמנוּ עד בֹקר" .
וכֵן איל הנזיר והלחם הבא עִמהן כיוֹצֵא בהן,
בין חֵלק הכֹהנים בין חֵלק הבעלים.
והוּא הדין לחטאת ולאשם וּלשלמי צִבוּר ולִשירי מנחוֹת,
שהכֹל נאכל ליוֹם ולילה,
שנאמר: "ביוֹם קרבנוֹ יֵאכֵל" כל הקרבנוֹת במשמע,
חוּץ מִן השלמים שפֵרֵש בהן הכתוּב,
וּבכוֹר וּמעשֵר הדוֹמין להן.
8
כל אֵלוּ הנאכלין ליוֹם ולילה דין תוֹרה שהֵן נאכלין עד שיעלה עמוּד השחר,
וּכדי להרחיק מִן העבֵרה אמרוּ חכמים שאינן נאכלין אלא עד חצוֹת הלילה.
9
כל הקרבנוֹת,
בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אין אוֹכלין אוֹתן אלא הטהוֹרים המוּלים.
אפִלוּ העריב שִמשוֹ ולֹא הֵביא כפרתוֹ אינוֹ אוֹכֵל בקדשים.
והטוּמטוּם אסוּר לאכֹל בקדשים,
לפי שהוּא ספֵק ערֵל,
אבל האנדרגינס יֵראה לי שהוּא אוֹכֵל בקדשים קלים.
10
וּמוּתר לאכֹל את הקדשים בכל מאכל.
אפִלוּ הכֹהנים מוּתרין לאכֹל חלקם,
בין מִקדשים בין מִקדשי קדשים בכל מאכל,
וּלשנוֹת באכילתן,
וּלאכלן צלוּיין שלוּקין וּמבוּשלין,
ולתֵת לתוֹכן תבלין של חוּלין,
אבל לֹא תבלי תרוּמה,
שלֹא יביאוּ את התרוּמה לידי פסוּל.
והעצמוֹת הנִשארוֹת מוּתרוֹת,
ועוֹשה אדם מֵהן כל כֵלים שיִרצה.
11
היתה להן אכילה מוּעטת אוֹכלין עִמה חוּלין והתרוּמה,
כדי שתִהיה נאכלת עִם השֹבע.
היתה להן אכילה מרוּבה אין אוֹכלין עִמה חוּלין וּתרוּמה,
כדי שלֹא תִהיה נאכלת עִם הגסה.
וכֵן בִשירי המנחוֹת.
12
אין מבשלין חטאת אוֹ אשם עִם מוּרם מִתוֹדה אוֹ מֵאיל נזיר,
מִפני שממעֵט באוֹכליהן וּבִמקוֹם אכילתן; ולֹא מוּרם מִתוֹדה ואיל נזיר עִם בכוֹר אוֹ עִם חזה ושוֹק של שלמים,
מִפני שממעֵט זמן אכילתן; ולֹא מוּרם מִשלמים של אמש עִם חטאת ואשם של יוֹם,
מִפני שממעֵט באוֹכליהן וּבִמקוֹם אכילתן וּבִזמן אכילתן.
אבל חטאת ואשם מִתבשלין זה עִם זה,
ותוֹדה ואיל נזיר זה עִם זה,
והבכוֹר וחזה ושוֹק זה עִם זה.
:חתיכה של קדשי קדשים אוֹ של פִגוּל אוֹ נוֹתר שנִתבשלה עִם חתיכוֹת אחֵרוֹת אוֹתן החתיכוֹת אסוּרוֹת לזרים וּמוּתרוֹת לכֹהנים.
13
בשר קדשי קדשים אוֹ בשר קדשים קלים שנִתבשֵל עִם בשר תאוה הרי בשר התאוה אסוּר לטמֵאים וּמוּתר לטהוֹרים.
14
נאמר בעוֹלה:
"עוֹר העֹלה אשר הִקריב,
לכֹהֵן לוֹ יהיה" ,
ונאמר בחטאת:
"הכֹהֵן המחטֵא אֹתה יֹאכלנה" ,
ונאמר באשם:
"לכֹהֵן אשר יכפר בוֹ לוֹ יהיה" ,
ונאמר בשלמים:
"לכֹהֵן הזֹרֵק את דם השלמים לוֹ יהיה" ,
ונאמר במִנחה:
"המקריב אֹתה יֹאכלנה" אין הכתוּב מדבֵר בכל אֵלוּ אלא בראוּי,
שהכֹהֵן הראוּי לעבוֹדה זוֹ הוּא שיֵש לוֹ חֵלק לאכֹל,
וּמי שאינוֹ ראוּי בִשעת הקרבן,
כגוֹן שיִהיה טמֵא אין לוֹ חֵלק לאכֹל אפִלוּ כשיִטהר לערב.
אבל לעִנין חלוּקה הכֹל לאנשי בית אב שמקריבין באוֹתוֹ היוֹם,
וכוּלן חוֹלקין בכל קדשי המִקדש איש כאחיו,
בין זה שהִקריב בין אחיו שעִמוֹ במִקדש שלֹא הִקריב.
15
ולמה חלק הכתוּב במנחוֹת בין מנחוֹת האפוּיוֹת וּמִנחוֹת הסֹלת,
שהרי באפוּיוֹת הוּא אוֹמֵר:
"וכל מִנחה אשר תֵאפה בתנוּר וכל וכו' לכֹהֵן המקריב אֹתה" וכו' ,
וּבמִנחת הסֹלת הוּא אוֹמֵר:
"וכל מִנחה בלוּלה בשמן וחרֵבה לכל בני אהרֹן תִהיה איש כאחיו" ? שהאפוּיה,
כשחוֹלקין אוֹתה אנשי בית אב,
כשיגיע לוֹ חלקוֹ אפִלוּ כזית פת הרי הוּא ראוּי לוֹ,
שהרי אוֹכלוֹ מיד; אבל הסֹלת,
אִם יחלקוּ אוֹתה ביניהן נִמצא מגיע לזה מלֹא כפוֹ סֹלת אוֹ פחוֹת,
שאינוֹ ראוּי לֹא ללוּש אוֹתוֹ ולֹא לאפוֹתוֹ,
וּלפיכך היה עוֹלה על הדעת שיחלקוּ מִנחה כנגד מִנחה,
ולֹא יחלקוּ מִנחה זוֹ בִפני עצמה על כל אנשי בית אב הוּצרך הכתוּב לוֹמר בה:
"לכל בני אהרֹן תִהיה איש כאחיו",
שיחלקוּ אוֹתה בִפני עצמה.
:מִכאן אמרוּ חכמים:
אין חוֹלקין מִנחה כנגד מִנחה,
אפִלוּ מעשֵה מחבת כנגד מעשֵה מחבת אוֹ סֹלת כנגד סֹלת,
אלא כל אחת ואחת חוֹלקין שיריה בִפני עצמה.
16
וכֵן אין חוֹלקין עוֹף כנגד עוֹף,
ולֹא חטאת כנגד חטאת,
ולֹא חזה ושוֹק כנגד חזה ושוֹק,
אלא כל חֵלק וחֵלק חוֹלקין אוֹתוֹ ביניהן בשוה.
17
אין הקטן חוֹלֵק אפִלוּ בקדשים קלים,
אף על פי שמוּתר להאכילוֹ קדשי קדשים.
וכֵן אִשה ואנדרגינס אין חוֹלקין להן בקדשי המִקדש כלל,
שנאמר: "איש כאחיו" .
אבל בעל מוּם,
בין קבוּע בין עוֹבֵר,
בין שנוֹלד במוּמוֹ בין שהיה תמים ונִפסל חוֹלֵק ואוֹכֵל,
שנאמר: "לחם אלֹהיו מִקדשי הקדשים" וכו' ,
והוּא שיִהיה ראוּי לאכילה.
אבל אִם היה טמֵא אינוֹ חוֹלֵק לאכֹל לערב.
18
וכֹהֵן גדוֹל אוֹכֵל שלֹא בחלוּקה,
אלא נוֹטֵל כל מה שיִרצה.
19
כל הראוּי לאכילת הקדשים בִשעת הקרבן חוֹלֵק לאכֹל,
וכל שאינוֹ ראוּי לאכֹל בִשעת העבוֹדה,
אף על פי שהוּא ראוּי לעבוֹדה,
והרי הוּא ראוּי לאכֹל לערב אינוֹ חוֹלֵק כדי להניח חלקוֹ לערב.
כיצד? טבוּל יוֹם,
וּמחוּסר כִפוּרים,
והאוֹנֵן ביוֹם הקבוּרה,
בין כֹהֵן גדוֹל בין כֹהֵן הדיוֹט אינן חוֹלקין לאכֹל לערב.
20
כל שאינוֹ ראוּי לאכֹל אינוֹ ראוּי לעבֹד,
חוּץ מִכֹהֵן גדוֹל האוֹנֵן,
שהוּא עוֹבֵד ואינוֹ אוֹכֵל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכל איש שאינוֹ ראוּי לעבֹד אינוֹ ראוּי לאכֹל,
חוּץ מִבעל מוּם,
שהרי נִתפרֵש בתוֹרה.
21
כל שאין לוֹ חֵלק בבשר אין לוֹ בעוֹרוֹת.
אפִלוּ טמֵא בִשעת זריקת דמים וטהוֹר בִשעת הקטֵר חלבים אינוֹ חוֹלֵק בבשר,
שנאמר: "המקריב את דם השלמים ואת החֵלב מִבני אהרֹן לוֹ תִהיה שוֹק הימין למנה" עד שיִהיה טהוֹר וראוּי לעבוֹדה בִשעת זריקה עד אחר הקטֵר חלבים.
22
נִטמא אחר זריקה וטבל,
והרי הוּא טהוֹר אף בִשעת הקטֵר חלבים הדבר ספֵק אִם חוֹלֵק אוֹ אינוֹ חוֹלֵק.
לפיכך, אִם תפס אין מוֹציאין מידוֹ.
23
קרבן צִבוּר הבא בטוּמאה,
אף על פי שהטמֵאין מקריבין בוֹ אין חוֹלקין עִם הטהוֹרים לאכֹל לערב,
מִפני שאינן ראוּיין לאכילה.