1
מִצות עשֵה לעשוֹת כל האשמוֹת כמִצותן האמוּרה בתוֹרה.
וכיצד מעשֵה האשמוֹת? בין אשם ודאי בין אשם תלוּי,
שוֹחטוֹ וזוֹרֵק הדם כמוֹ שבֵארנוּ,
וּמפשיט, וּמוֹציא האֵמוּרין,
וּמוֹלחן, וזוֹרקן על גבי האִשים.
ואִם רצה להוֹליכן בִכלי מוֹליך.
וּשאר בשרם נאכל לזִכרי כהוּנה בעזרה כחטאת.
2
אשם מצֹרע יֵש בקבלת דמוֹ שִנוּי,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת מחוּסרי כפרה,
ואף על פי כֵן שאר מעשיו וּזריקת דמוֹ על המִזבֵח ואכילתוֹ כִשאר האשמוֹת לכל דבר.
3
עשית כל שלמים כמִצותן מִצות עשֵה.
והֵן ארבעה מינין,
האחד שלמי צִבוּר,
והשלֹשה שלמי יחיד.
4
וכיצד מעשֵה שלמי צִבוּר? שוֹחֵט וזוֹרֵק הדם כמוֹ שבֵארנוּ,
וּמפשיט, וּמוֹציא האֵמוּרין,
וּמוֹלחן, וּמקטירן,
והשאר נאכל לזִכרי כהוּנה בעזרה כחטאת וכאשם,
מִפני שהֵן קדשי קדשים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
שלמי יחיד שלֹשה מינין:
האחד הוּא הבא שלמים בלֹא לחם,
כגוֹן שלמי חגיגה ושִמחה,
וזה הוּא הנִקרא שלמים.
והשֵני שלמים הבאים עִם הלחם בנדר אוֹ נדבה,
וזה הוּא הנִקרא תוֹדה,
ואוֹתוֹ הלחם נִקרא לחם תוֹדה.
והמין השלישי שלמים שמקריב הנזיר ביוֹם מלֹאת,
והֵן באים עִם לחם,
וזה הוּא הנִקרא איל נזיר.
6
וכיצד מעשֵה שלשתן? שוֹחֵט וזוֹרֵק הדם כמוֹ שבֵארנוּ,
וּמפשיט, וּמוֹציא האֵמוּרין,
ואחר כך מנתֵח את הבשר,
וּמפריש החזה ושוֹק הימין,
ונוֹתֵן האֵמוּרין עִם החזה והשוֹק על ידי הבעלים,
וכֹהֵן מניח את ידוֹ תחת ידי הבעלים,
וּמֵניף הכֹל לִפני יי במִזרח.
וכֵן כל הטעוּן תנוּפה במִזרח מניפין אוֹתוֹ.
7
וכיצד הוּא מֵניף? מוֹליך וּמֵביא וּמעלה וּמוֹריד.
:וכֵן אִם היה הקרבן תוֹדה לוֹקֵח מִן הלחם הבא עִמה אחד מֵעשרה,
וּמניחוֹ עִם החזה והשוֹק והאֵמוּרין,
וּמֵניף הכֹל על ידי הבעלים כמוֹ שבֵארנוּ.
8
וכיצד מניחן על ידי הבעלים? נוֹתֵן את החלבים על ידי הבעלים,
וחזה ושוֹק למעלה,
וּשתי כליוֹת ויוֹתרת הכבֵד למעלה מֵהן,
ואִם יֵש שם לחם מניח הלחם למעלה,
וּמֵניף הכֹל.
9
היה הקרבן איל נזיר מוֹציא האֵמוּרין,
וּמפריש חזה ושוֹק,
וּמבשֵל שאר האיל בעזרת הנשים,
ולוֹקֵח הכֹהֵן הזרוֹע בשֵלה מִן האיל עִם אחד מֵעשרה מִן הלחם הבא עִמוֹ,
עִם החזה והשוֹק והאֵמוּרין,
וּמניח הכֹל על ידי הנזיר,
והכֹהֵן מניח ידוֹ תחת ידי הבעלים,
וּמֵניף הכֹל כמוֹ שבֵארנוּ.
10
אי זה הוּא חזה? כל הרוֹאה את הקרקע,
למעלה עד הצוּאר,
למטה עד הכרֵס,
וחוֹתֵך עִמה שתי צלעוֹת אילך ואילך.
ואי זה הוּא זרוֹע? מִן הפרק של ארכוּבה עד כף של יד,
שהֵן שני אֵברים מעֹרין זה בזה.
והזרוֹע האמוּרה היא זרוֹע של ימין,
וּכנגדה ברגל הוּא השוֹק האמוּרה בכל מקוֹם.
11
ואחר שמניפין,
מוֹלֵח האֵמוּרין וּמקטירן על גבי המִזבֵח.
אבל החזה והשוֹק נאכל לכֹהנים,
שנאמר: "כי את חזֵה התנוּפה ואֵת שוֹק התרוּמה" וכו' ,
וּשאר השלמים נאכל לבעלין.
ואין הכֹהנים זכין בחזה ושוֹק אלא לאחר הקטֵר האֵמוּרין.
12
וכֵן הלחם שמֵניף בתוֹדה וּבאיל נזיר,
והזרוֹע הבשֵלה,
נאכלין לכֹהנים,
וּשאר הלחם עִם שאר הבשר נאכל לבעלין.
והלחם שמֵניף עִם החזה והשוֹק הֵן הנִקראין מוּרם מִתוֹדה,
והזרוֹע בשֵלה עִם החזה והשוֹק עִם הלחם שמֵניף הֵן הנִקראין מוּרם מֵאיל נזיר.
13
הלחם המוּרם מִן התוֹדה ספֵק תרוּמה הוּא,
לפיכך אין חיבין עליו מיתה וחֹמש כתרוּמה,
ואינוֹ מדמֵע כתרוּמה.
14
היה בעל התוֹדה כֹהֵן הרי שאר הלחם נאכל לבעלים,
כתוֹדת ישראֵל,
שאין הלחם הבא עִם התוֹדה אוֹ עִם איל הנזיר קרוּי מִנחה.
15
שנים שהֵביאוּ שלמים בשוּתפוּת האחד מֵניף בִרשוּת חבֵרוֹ.
אפִלוּ הֵן מֵאה אחד מֵניף על ידי כוּלן,
מה שאין כֵן בסמיכה.
16
היתה אִשה בעלת הקרבן אינה מניפה,
אבל הכֹהֵן מֵניף,
שקרבנה טעוּן תנוּפה,
והיא פסוּלה לִתנוּפה.
וּלעוֹלם אין אִשה מניפה אלא השוֹטה והנזירה בִלבד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּתנוּפה קוֹדמת להגשה בכל מקוֹם.
17
כיצד הוּא הלחם שמֵביא עִם התוֹדה? לוֹקֵח עשרים עִשרוֹן סֹלת,
ועוֹשה מֵהן עשרה עשרוֹנים חמֵץ ועשרה מצה.
העשרה של חמֵץ עוֹשה אוֹתן עשר חלוֹת.
18
וכיצד מחמצן? מֵביא שאֹר כדי חִמוּצן,
ונוֹתנוֹ לתוֹך המִדה,
וּממלֵא את המִדה; אף על פי שסוֹפה לִהיוֹת חסֵרה אוֹ יתֵרה מִפני השאֹר,
שפעמים יהיה עבה וקשה וּפעמים רך אין משגיחין אלא על מִדתה עתה,
והרי הוּא מוֹדֵד עִשרוֹן עִשרוֹן שלֵמים.
:והעשרה עשרוֹנים של מצה עוֹשה מֵהן שלֹשים חלוֹת שווֹת,
עשר חלוֹת מִכל מין:
עשר חלוֹת מאפֵה תנוּר,
ועשר חלוֹת רקיקין,
ועשר חלוֹת מוּרבכת.
19
וכיצד היא המוּרבכת? חוֹלֵט אוֹתה ברוֹתחין,
ואוֹפה אוֹתה מעט,
ואחר כך קוֹלה אוֹתה בשמן על הלפס וכיוֹצֵא בוֹ כדרך שקוֹלין הסוּפגנין,
וּמרבין בשִמוּנה,
וזה הוּא הרִבוּך האמוּר בכל מקוֹם.
20
וּבכמה שמן הוּא עוֹשה השלֹשים חלוֹת? בחצי לֹג שמן.
ושִעוּר זה הלכה למֹשה מִסיני.
רביעית מִמנוּ לרבוּכה,
וּשמינית לחלוֹת,
וּשמינית לרקיקין.
21
החלוֹת לוֹתֵת הסֹלת שלהן בִשמינית של שמן,
ואחר כך לש ואוֹפה אוֹתן.
והרקיקים מוֹשחין בשמינית שלהן אחר אפיתן.
:והכֹהֵן לוֹקֵח מִן הכֹל ארבע חלוֹת,
אחת מִכל מין,
שנאמר: "אחד מִכל קרבן" .
22
ולחמי תוֹדה שאפה אוֹתן ארבע חלוֹת יצא; לֹא נאמר ארבעים אלא למִצוה.
והוּא שיפריש החלה שלהן אחת מִכל קרבן כשהֵן בצֵק,
שאין מפרישין פרוּסה,
שנאמר: "אחד מִכל קרבן" שלֹא יטֹל פרס.
23
וכיצד הוּא הלחם הבא עִם איל נזיר? לוֹקֵח שִשה עשרוֹנוֹת וּשני שלישי עִשרוֹן,
ועוֹשה מֵהן עשרים חלוֹת שווֹת,
וכוּלן מצה:
עשרה רקיקין משוּחים בשמן,
ועשר חלוֹת לוֹתֵת הסֹלת שלהן בשמן,
והכֹל מאפֵה תנוּר.
ושמן שלהן רביעית,
ושִעוּר זה הלכה למֹשה מִסיני.
והכֹהֵן לוֹקֵח מֵהן שתי חלוֹת,
אחת מִכל מין.
24
שני מיני לחם שבנזיר וארבעה מיני לחם שבתוֹדה מעכבין זה את זה.
וּמעשֵה הלחם של שניהן חוּץ לעזרה.
25
כיצד מעשֵה הבכוֹר והמעשֵר והפסח? אחר שיִזרֹק דמם כמוֹ שבֵארנוּ,
מפשיט, וּמוֹציא האֵמוּרין,
וּמוֹלחן וּמקטירן.
וּשאר בשר הבכוֹר נאכל לכֹהנים,
וּשאר בשר המעשֵר נאכל לִבעליו,
והפסח נאכל לִמנוּיוֹ כהִלכוֹתיו,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת הפסח.