1
מִצות עשֵה לעשוֹת העוֹלה כמִשפטה הכתוּב בתוֹרה.
וכיצד מעשֵה העוֹלה? שוֹחֵט וזוֹרֵק הדם כמוֹ שבֵארנוּ,
וּמפשיט, וּמנתֵח,
וּמקטיר כל הנתחים על גבי המִזבֵח,
שנאמר: "והִקטיר הכֹהֵן את הכֹל המִזבֵחה" .
2
צמר שבראשי כבשים,
ושֵער שבִזקן התישים,
והעצמוֹת, והגידים,
והקרנים, והטלפים:
בִזמן שהֵן מחוּברין מקטירין הכֹל,
שנאמר: "את הכֹל" ; ואִם פרשוּ לֹא יעלוּ,
שנאמר: "עֹלֹתיך הבשר והדם" .
וכוּלם שפקעוּ מֵעל המִזבֵח לֹא יחזיר,
וכֵן גחלת שפקעה מֵעל המִזבֵח לֹא יחזיר.
3
אֵברים שפקעוּ מֵעל המִזבֵח:
אִם יֵש בהן ממש אפִלוּ פקעוּ אחר חצוֹת הלילה,
יחזיר, שנאמר:
"על מוֹקדה על המִזבֵח כל הלילה עד הבֹקר" ; ואִם אין בהן ממש אפִלוּ פקעוּ קֹדם חצוֹת,
לֹא יחזיר.
נִתחרֵך הבשר ויבש עליהן כעֵץ,
וּפקעוּ: קֹדם חצוֹת יחזיר; לאחר חצוֹת לֹא יחזיר.
4
כשמנתֵח אֵברי העוֹלה,
מוֹליכין את כל הנתחים לכבש וּמוֹלחין אוֹתם שם,
ואחר כך מעלין כל האֵברים לרֹאש המִזבֵח,
וּמֵסיר גיד הנשה ברֹאש המִזבֵח וּמשליכוֹ על גבי הדשן שבאמצע המִזבֵח,
וזוֹרֵק כל האֵברים על האֵש,
שנאמר: "הבשר והדם" כשֵם שהדם בִזריקה כך כל הבשר בִזריקה.
ואחר שזוֹרקן חוֹזֵר ועוֹרֵך אוֹתן על האֵש,
שנאמר: "וערך הכֹהֵן אֹתם" .
אֵברים שצלין ואחר כך העלן למִזבֵח אין בהן מִשוּם ריח ניחוֹח.
5
כיצד מנתחין את העוֹלה? לֹא היה שוֹבֵר את הרגל,
אלא נוֹקבוֹ,
ותוֹלה בוֹ וּמפשיט.
ואִם היה שוֹר מפשיטוֹ בלֹא תליה.
וּמפשיט עד שהוּא מגיע לחזה.
הִגיע לחזה חתך את הרֹאש וּנתנוֹ לכֹהֵן,
וחתך את הכרעים וּנתנן לאחֵר,
והִשלים את ההפשֵט,
וקרע את הלֵב והוֹציא את דמוֹ,
וחתך את הידים וּנתנן לאחֵר.
עלה לרגל הימנית,
חתכה וּנתנה לאחֵר,
וּשתי ביצים עִמה.
:ואחר כך קוֹרֵע את הבהֵמה עד שיִגלוּ המֵעים,
ונוֹטֵל את הפדר ונוֹתנוֹ על הרֹאש מִלמעלן,
על בית השחיטה,
ונוֹטֵל את הקרבין ונוֹתנן לאחֵר.
6
הוֹלֵך וּמדיחם במים,
שנאמר: "והקרב והכרעים ירחץ במים" לֹא ביין,
ולֹא במזג,
ולֹא בִשאר משקין.
וכל המימוֹת כשֵרים.
:כמה מדיחן? הכרֵס מדיחין אוֹתה בבית מדיחין כל צרכה.
הקרבים אין פחוֹת מִשלֹשה פעמים,
וּמדיחין אוֹתן על שוּלחנוֹת של שיש שבין העמוּדים.
7
נטל את הסכין והִפריש את הריאה מִן הכבֵד,
ואצבע הכבֵד מִן הכבֵד,
ולֹא מֵזיז את הכבֵד מִמקוֹמה.
ונוֹקֵב את החזה ונוֹתנוֹ לאחֵר,
ועוֹלה לדֹפן הימנית,
וחוֹתֵך ויוֹרֵד עִם השִזרה,
ולֹא יגע בשִזרה,
עד שהוּא מגיע לִשתי צלעוֹת רכוֹת.
חתכה וּנתנה לאחֵר,
והכבֵד תלוּיה בה.
8
בא לוֹ לגֵרה,
הִניח בה שתי צלעוֹת מִכאן וּשתי צלעוֹת מִכאן.
חתכה וּנתנה לאחֵר,
והקנה והלֵב והרֵאה תלוּיין בה.
בא לוֹ לדֹפן השמאלית והִניח בה שתי צלעוֹת רכוֹת מִלמעלן וּשתי צלעוֹת רכוֹת מִלמטן,
וכך היה מניח בחברתה.
נִמצא מניח בִשתי הדפנוֹת ארבע צלעוֹת בזוֹ וארבע בזוֹ.
חתכה וּנתנה לאחֵר,
והשִזרה עִמה,
והטחוֹל תלוּי בה.
9
בא לוֹ לעֹקץ,
חתכוֹ וּנתנוֹ לאחֵר,
והאליה ואצבע הכבֵד וּשתי כליוֹת עִמה.
נטל את הרגל השמאלית וּנתנה לאחֵר.
וכסֵדר הזה מפשיטין וּמנתחין כל עוֹלת בהֵמה,
ואֵלוּ הֵן הנתחים האמוּרים בתוֹרה:
"ונִתח אֹתה לִנתחיה" .
10
בכמה מוֹליכין את האֵברים לכבש? אִם מִן הצֹאן הוּא העוֹלה מוֹליכין אוֹתה שִשה:
11
הרִאשוֹן ברֹאש וּברגל:
הרֹאש בימינוֹ,
וחטמוֹ כלפי זרוֹעוֹ וקרניו בין אצבעוֹתיו,
וּבית שחיטה למעלה והפדר עליה,
והרגל של ימין בִשמֹאלוֹ,
וּבית עוֹרה לחוּץ.
12
השֵני בִשתי הידים:
של ימין בימינוֹ ושל שמֹאל בִשמֹאלוֹ,
וּבית עוֹרן לחוּץ.
13
השלישי בעֹקץ וּברגל:
העֹקץ בימינוֹ,
והאליה מדוּלדלת בין אצבעוֹתיו,
ואצבע הכבֵד וּשתי הכליוֹת עִמוֹ,
והרגל של שמֹאל בִשמֹאלוֹ,
וּבית עוֹרן לחוּץ.
14
הרביעי בחזה וּבגֵרה:
החזה בימינוֹ והגֵרה בִשמֹאלוֹ,
וצלעוֹתיה בין אצבעוֹתיו.
15
החמישי בִשתי דפנוֹת:
של ימין בימינוֹ ושל שמֹאל בִשמֹאלוֹ,
וּבית עוֹרן לחוּץ.
16
השִשי בקרבים נתוּנים בבזֵך,
וּכרעים על גביהן מִלמעלה,
אִם היתה העוֹלה כבש אוֹ עֵז.
אבל אִם היתה איל מוֹליכין הקרבים שנים.
וכֵן הסֹלת של נסכיה ביד אחד והיין ביד אחֵר,
ואִם היה איל הסֹלת בִשנים והיין בִשנים.
17
נִמצֵאת למֵד שהכבש אוֹ העֵז מוֹליכין אוֹתוֹ שמוֹנה למִזבֵח,
והאיל מוֹליכין אוֹתוֹ אחד עשר.
18
השוֹר מוֹליכין אוֹתוֹ עשרים וארבעה.
הרִאשוֹן מוֹליך את הרֹאש,
והשֵני והשלישי מוֹליכין הרגל של ימין,
והרביעי והחמישי מוֹליכין את העֹקץ,
והשִשי והשביעי מוֹליכין את הרגל של שמֹאל,
השמיני מוֹליך את החזה,
והגֵרה מוֹליכין אוֹתה שלֹשה:
תשיעי ועשירי ואחד עשר,
שתי הידים בִשנים,
וּשתי הדפנוֹת בִשנים,
והקרבים והסֹלת והיין בִשלֹשה שלֹשה הרי עשרים וארבעה.
19
ולמה לֹא יחלקוּ האֵבר הגדוֹל של שוֹר לחלקים? שהרי נאמר:
"לִנתחיה" ולֹא נתחיה לִנתחים.
במה דברים אמוּרים? בעוֹלוֹת צִבוּר.
אבל עוֹלוֹת היחיד,
אִם רצוּ להוֹליך נתחיה בפחוֹת מֵאֵלוּ אוֹ ביתֵר מוֹליכין.
20
עוֹלת העוֹף,
כיצד היתה נעשית? עוֹלה לכבש וּפוֹנה לסוֹבֵב,
וּבא לוֹ לקרן דרוֹמית מִזרחית,
והיה מוֹלֵק שם את רֹאשה מִמוּל ערפה,
וּמבדיל. ואִם לֹא הִבדיל פסוּלה.
וּממצה דם הרֹאש ודם הגוּף על קיר המִזבֵח,
למעלה מִן החוּט שבאמצע המִזבֵח.
ואִם מִצה דם הרֹאש ולֹא מִצה דם הגוּף פסוּלה; מִצה דם הגוּף ולֹא מִצה דם הרֹאש כשֵרה.
21
ונוֹטֵל את הרֹאש,
וּמקיף בית מליקתוֹ למִזבֵח,
וסוֹפגוֹ במלח,
וזוֹרקוֹ על גבי האִשים.
וּבא לוֹ לגוּף,
והֵסיר את המוּראה והעוֹר שעליה בידוֹ עִם הנוֹצה,
ואת בני מֵעים היוֹצאין עִמה,
והִשליכן לבית הדשן.
22
"ושִסע אֹתוֹ בִכנפיו" בידוֹ בלֹא סכין.
ואינוֹ צריך להבדיל,
שנאמר: "לֹא יבדיל" ,
ואִם הִבדיל כשֵר.
וסוֹפגוֹ במלח,
וזוֹרקוֹ על גבי האִשים.
:לֹא הֵסיר את המוּראה ולֹא את הנוֹצה ולֹא את בני מֵעים ולֹא ספגה במלח,
כל ששִנה בה מֵאחר תמצית הדם כשֵרה.
23
כיצד מוֹלקין? קוֹצֵץ ויוֹרֵד בצִפֹרן מִמוּל עֹרף.
אִם רצה להוֹליך וּלהביא מוֹליך וּמֵביא,
ואִם רצה לִהיוֹת דוֹרֵס ויוֹרֵד בצִפֹרן דוֹרֵס,
ואִם נעקרוּ הסימנין אינוֹ חוֹשֵש.
וחוֹתֵך שִדרה וּמפרקת בלֹא רֹב בשר,
שאִם חתך רֹב בשר הרי זוֹ כמֵתה קֹדם שיגיע לסימנין.
וצריך לחתֹך שני הסימנין בעוֹלה כשהוּא יוֹרֵד.
והמוֹלֵק בסכין אוֹ מִן הצדדין אינה מליקה,
אלא כמי שחנק אוֹ נחר.
וכל העֹרף כשֵר לִמליקה.