1
שנים שרצוּ להביא שלמים אוֹ עוֹלה בשוּתפוּת מביאין,
בין בנדר בין בִנדבה,
ואפִלוּ עוֹף יבֹא בשוּתפוּת.
2
ואחד אנשים ואחד נשים אוֹ עבדים מביאין כל הקרבנוֹת.
אבל הגוֹים אין מקבלין מֵהן אלא עוֹלוֹת בִלבד,
שנאמר: "וּמיד בן נֵכר לֹא תקריבוּ את לחם אלֹהיכם מִכל אֵלה" .
אפִלוּ עוֹלת העוֹף מקבלין מִן הגוֹי,
אף על פי שהוּא עוֹבֵד עבוֹדה זרה.
:אבל אין מקבלין מֵהן שלמים ולֹא מנחוֹת ולֹא חטאוֹת ואשמוֹת.
וכֵן עוֹלוֹת שאינן באוֹת בנדר וּנדבה אין מקבלין אוֹתן מִן הגוֹים,
כגוֹן עוֹלת יוֹלדת וכיוֹצֵא בה מֵעוֹלוֹת שאינן באוֹת מִשוּם נדר ולֹא מִשוּם נדבה.
3
גוֹי שהֵביא שלמים מקריבין אוֹתן עוֹלוֹת,
שהגוֹי לִבוֹ לשמים.
נדר שלמים וּנתנן לישראֵל על מנת שיִתכפֵר בהן לישראֵל אוֹכלין אוֹתן היִשראֵלים כשלמי ישראֵל.
וכֵן אִם נתנן לכֹהֵן כֹהֵן אוֹכלן.
4
ישראֵל שהוּא משוּמד לעבוֹדה זרה אוֹ מחלֵל שבת בפרהסיא אין מקבלין מִמנוּ קרבן כלל.
אפִלוּ העוֹלה שמקבלין אוֹתה מִן הגוֹי אין מקבלין אוֹתה מִן המשוּמד הזה,
שנאמר: "אדם כי יקריב מִכם" מִפי השמוּעה למדוּ:
"מִכם", ולֹא כוּלכם,
להוֹציא את המשוּמד.
אבל אִם היה משוּמד לִשאר עבֵרוֹת מקבלין מִמנוּ כל הקרבנוֹת,
כדי שיחזֹר בִתשוּבה.
:היה משוּמד לעבֵרה,
והוּא מפוּרסם וידוּע לעשוֹתה והוּרגל בה,
בין להכעיס בין לתֵאבוֹן אין מקבלין מִמנוּ קרבן לאוֹתה עבֵרה.
כיצד? כגוֹן שהיה רגיל לאכֹל חֵלב,
בין להכעיס בין לתֵאבוֹן,
ושגג ואכל חֵלב והֵביא חטאת אין מקבלין אוֹתה מִמנוּ.
5
עוֹלוֹת הגוֹים אין מביאין עִמהן נסכים,
שנאמר: "כל האזרח יעשה ככה" ,
אבל נִסכיהן קרֵבין מִשל צִבוּר,
שנאמר: "ככה תעשוּ לאחד כמִספרם" .
ואינן טעוּנוֹת סמיכה,
שאין סמיכה אלא בישראֵל,
באנשים ולֹא בנשים.
6
כל קרבנוֹת בהֵמה שיקריב היחיד,
בין חוֹבה בין נדבה סוֹמֵך עליהן כשהֵן חיים,
חוּץ מִן הבכוֹר והמעשֵר והפסח,
שנאמר: "וסמך ידוֹ על רֹאש קרבנוֹ" .
מִפי השמוּעה למדוּ שכל קרבן במשמע,
חוּץ מִן פסח וּבכוֹר וּמעשֵר.
7
העוֹף אינוֹ טעוּן סמיכה.
וכֵן כל המעוֹת שדינם שיִפלוּ לתֵבוֹת של נדבה,
שכבר בֵארנוּ בהִלכוֹת שקלים שכוּלם יבֹאוּ עוֹלוֹת אין בעל אוֹתן המעוֹת סוֹמֵך על אוֹתה העוֹלה,
ואינוֹ מֵביא עליה נסכים,
אלא נסכיה מִשל צִבוּר.
ואִם היה כֹהֵן עבוֹדתה ועוֹרה של אנשי מִשמר.
8
הכֹל סוֹמכין,
חוּץ מֵחֵרֵש שוֹטה וקטן ועבד ואִשה וסוּמא ונכרי.
ואין השליח סוֹמֵך,
שאין סמיכה אלא בבעלים,
שנאמר: "וסמך ידוֹ" לֹא יד אִשתוֹ,
ולֹא יד עבדוֹ,
ולֹא יד שלוּחוֹ.
9
חמִשה שהֵביאוּ זבח אחד כוּלם סוֹמכין עליו זה אחר זה,
לֹא שיִסמכוּ כוּלן בבת אחת.
מי שמֵת והִניח קרבנוֹ עוֹלה אוֹ שלמים הרי יוֹרשוֹ מביאוֹ וסוֹמֵך עליו וּמֵביא נסכיו.
10
אין סמיכה בקרבנוֹת הצִבוּר,
חוּץ מִשתי סמיכוֹת:
על שעיר המִשתלֵח,
ועל פר העלֵם שלֹשה מִן הסנהדרין סוֹמכין עליו.
ודבר זה הלכה מִפי מֹשה רבֵנוּ,
שאין בצִבוּר אלא שתי סמיכוֹת.
11
אין סוֹמכין אלא בעזרה.
סמך חוּץ לעזרה חוֹזֵר וסוֹמֵך מִבִפנים.
ואִם היה בעל הקרבן עוֹמֵד בחוּץ,
והִכניס ידוֹ לִפנים וסמך סמיכתוֹ כשֵרה,
והוּא שיִסמֹך בכל כֹחוֹ.
ואין סוֹמֵך אלא טהוֹר,
ואִם סמך הטמֵא סמך.
12
וּבמקוֹם שסוֹמכין שוֹחטין,
ותֵכף לִסמיכה שחיטה.
ואִם שחט במקוֹם אחֵר אוֹ ששִהה שחיטתוֹ כשֵרה.
והסמיכה שירי מִצוה היא,
לפיכך אִם לֹא סמך כִפֵר,
ואינה מעכבת,
ואף על פי כֵן מעלין עליו כאִלוּ לֹא כִפֵר.
13
וצריך הסוֹמֵך לִסמֹך בכל כֹחוֹ בִשתי ידיו על רֹאש הבהֵמה,
שנאמר: "על רֹאש העֹלה" לֹא על הצוּאר ולֹא על הצדדין.
ולֹא יהֵא דבר חוֹצֵץ בין ידיו וּבין הבהֵמה.
14
וכיצד סוֹמֵך? אִם היה הקרבן קדשי קדשים מעמידוֹ בצפוֹן וּפניו למערב,
והסוֹמֵך עוֹמֵד במִזרח וּפניו למערב,
וּמניח שתי ידיו בין שני קרניו,
וּמִתודה: על חטאת עוֹן חטאת,
ועל אשם עוֹן אשם,
ועל העוֹלה מִתודה עוֹן עשֵה ועוֹן לֹא תעשה שנִתק לעשֵה.
15
כיצד מִתודה? אוֹמֵר:
'חטאתי, עויתי,
פשעתי, ועשיתי כך וכך,
וחזרתי בִתשוּבה לפניך,
וזוֹ כפרתי'.
:היה הקרבן שלמים סוֹמֵך בכל מקוֹם שיִרצה מִן העזרה,
בִמקוֹם שחיטה.
ויֵראה לי שאינוֹ מִתודה על השלמים,
אבל אוֹמֵר דִברי שבח.