1
היין והסֹלת שמביאין עִם הקרבן הֵן הנִקראין נסכים,
והסֹלת לבדה נִקרֵאת מִנחת נסכים.
וּמִנחת נסכים אינה טעוּנה לֹא תנוּפה ולֹא הגשה ולֹא לבוֹנה,
אבל טעוּנה מלח,
וכוּלה נִשרפת על המִזבֵח החיצוֹן.
והיין יתנסֵך על המִזבֵח,
ואין נוֹתנין אוֹתוֹ על האֵש,
אלא מגביה ידוֹ ויוֹצֵק על היסוֹד,
והוּא יוֹרֵד לשיתין.
2
אין טעוּן נסכים אלא עוֹלת בהֵמה והשלמים בִלבד,
בין היוּ קרבן צִבוּר אוֹ קרבן יחיד.
אף כבש יוֹלדת ואילוֹ של כֹהֵן גדוֹל,
הוֹאיל והֵן עוֹלוֹת טעוּנין נסכים.
אבל העוֹף והאשמוֹת והחטאוֹת אין מביאין עִמהן נסכים,
חוּץ מֵחטאת מצֹרע ואשמוֹ,
שנִתפרשוּ נִסכיהם בתוֹרה.
3
וּמִנין שאין מביאין נסכים עִם החטאת והאשם? שנאמר:
"לפלֵא נדר אוֹ בִנדבה" דבר הבא בנדר וּנדבה,
יצאוּ חטאת ואשם וּבכוֹר וּמעשֵר וּפסח,
הוֹאיל ואינן באין בנדר וּנדבה אינן טעוּנין נסכים.
וּמִנין להביא שלמי חגיגה ועוֹלת ראיה לנסכים? שנאמר:
"אוֹ במֹעדיכם" .
4
כמה הוּא שִעוּר הנסכים? נִסכי כבש אוֹ כִבשה עִשרוֹן סֹלת בלוּל בִרביעית ההין שמן,
ויין לנסך רביעית ההין.
וכֵן נִסכי העֵז,
בין קטֹן בין גדוֹל,
בין זכר בין נקֵבה,
אוֹ נִסכי רחֵל אף על פי שהיא גדוֹלה.
:אבל נִסכי איל הֵן שני עשרוֹנים סֹלת בלוּל בִשלישית ההין שמן,
ויין לנסך שלישית ההין.
:ונִסכי הפר אוֹ העֵגל,
בין זכרים בין נקֵבוֹת שלֹשה עשרוֹנים סֹלת בלוּל בחצי ההין שמן,
ויין לנסך חצי ההין.
5
אֵלוּ הֵן הנסכים,
בין לעוֹלה בין לִשלמים,
כשִעוּר הזה לכל אחד ואחד,
שנאמר: "כמִספר אשר תעשוּ ככה תעשוּ לאחד כמִספרם" .
:אין מוֹסיפין על השִעוּרין האֵלוּ ואין גוֹרעין מֵהן,
ואִם הוֹסיף אוֹ גרע כל שהוּא פסל; חוּץ מִכבש העוֹלה שמקריבין ביוֹם הנפת העֹמר,
שהנסכים שלוֹ שני עשרוֹנים בלוּל בִשלישית ההין שמן.
אף על פי שנִכפלה סלתוֹ,
לֹא נִכפל יינוֹ,
אלא יין לנסך רביעית ההין.
6
המצֹרע מֵביא עִם שלֹשה כבשים שלוֹ,
שהֵן חטאת ואשם ועוֹלה,
שלֹשה עשרוֹנים.
וּמִפי השמוּעה למדוּ שהֵן באין בִגלל הזבחים שלוֹ,
עִשרוֹן עִם כל כבש,
בלוּל בִרביעית ההין שמן,
וּרביעית יין עִם כל עִשרוֹן מִשלשתן,
כִשאר נִסכי הכבשים.
והמקריב את הפלגס מֵביא עִמוֹ נִסכי איל,
ולֹא עלה לוֹ זִבחוֹ.
7
ההין הוּא שנים עשר לֹג,
וּכבר הוֹדענוּ שִעוּר הלֹג עִם מִדוֹת אחֵרוֹת בהִלכוֹת עֵרוּבין.
והעִשרוֹן הוּא העֹמר,
שהוּא שִעוּר חלה,
וּכבר בֵארנוּ שִעוּרוֹ בעִנין חלה.
8
כשמוֹדדין הנסכים אוֹ המנחוֹת,
בין מִנחת יחיד בין מִנחת צִבוּר אין מוֹדדין אוֹתן במִדה של שלֹשה עשרוֹנוֹת לפר אוֹ של שנים לאיל,
אלא מוֹדֵד הכֹל בעִשרוֹן אחד שהיה במִקדש.
וכֵן השמן של נסכים מוֹדדין אוֹתוֹ במִדתוֹ שבמִקדש.
ושמן של מִנחוֹת היחיד בלֹג שבמִקדש,
כמִנין העשרוֹנוֹת כמִנין הלוּגין.
9
בֵרוּצי המִדוֹת של סֹלת חֹל,
שאין גב העִשרוֹן קֹדש,
וּבֵרוּצי השמן והיין קֹדש,
לפי שהוּא יוֹרֵד על גבי הכלי,
וּכלי הלח נִמשחוּ מִבִפנים וּמִבחוּץ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ולמה יתקדשוּ הבֵרוּצין,
אף על פי שאין כוּנת המוֹדֵד אלא למה שבכלי בִלבד? כדי שלֹא יֹאמרוּ:
מוֹציאין מִכלי שרֵת לחֹל.
10
מה היוּ עוֹשין בבֵרוּצין? אִם יֵש שם זבח אחֵר יקרבוּ עִמוֹ; ואִם לֹא יפסלוּ בלינה; ואִם לאו מקיצין בהן המִזבֵח.
11
כיצד? לוֹקחין בהן עוֹלוֹת,
הבשר לשֵם והעוֹרוֹת לכֹהנים.
12
הסֹלת עִם השמן של נסכים אינן מעכבין את היין,
ולֹא היין מעכבן.
ולֹא הנסכים מעכבין את הזבח,
אלא מֵביא אדם קרבנוֹ היוֹם וּנסכיו אחר עשרה ימים,
אחד יחיד ואחד צִבוּר,
והוּא שלֹא קדשוּ הנסכים בִכלי שרֵת.
אבל אִם נתנן לִכלי שרֵת,
אִם לנוּ יפסלוּ בלינה.
13
אין מביאין נסכים אלא מִן החוּלין.
לֹא יביאֵם מִתרוּמה,
ולֹא מִמעשֵר שֵני,
ולֹא מִן הבִכוּרים.
ואפִלוּ תוֹדה שמֵביא לחמה מִן המעשֵר,
לֹא יביא נסכיה אלא מִן החוּלין.
14
כל שִעוּרי הנסכים האמוּרין בסֵפר יחזקֵאל,
וּמִנין אוֹתן הקרבנוֹת,
וסִדרי העבוֹדה הכתוּבין שם כוּלן מִלוּאין הֵן,
ואינן נוֹהגין לדוֹרוֹת,
אלא הנביא צִוּה וּפֵרֵש כיצד יהיוּ מקריבין המִלוּאים עִם חנוּכת המִזבֵח בימי המלך המשיח כשיִבנה בית שלישי.
15
וּכשֵם שהִקריבוּ הנשיאים בחנוּכת המִזבֵח דברים שאין כמוֹתן לדוֹרוֹת והִקריבוּ בשבת,
כך הנשיא מקריב חנוּכתוֹ בשבת לעתיד,
כאשר מפֹרש שם.
:וכֵן קרבנוֹת שהִקריבוּ בימי עזרא הבאים מֵהשבי מִלוּאים היוּ,
ואינן נוֹהגין לדוֹרוֹת.
אבל דברים הנוֹהגין לדוֹרוֹת הֵן דִברי תוֹרה שפֵרשנוּ,
כמוֹ שהעתיקוּ מִפי מֹשה רבֵנוּ,
אין להוֹסיף עליהן ולֹא לִגרֹע.