הִלכוֹת מעשֵה הקרבנוֹת:
יֵש בִכללן שלֹש ועשרים מִצווֹת,
עשר מִצווֹת עשֵה וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א)nbsp;לעשוֹת העוֹלה כמעשיה הכתוּבים על הסֵדר.
ב)nbsp;שלֹא לאכֹל בשר העוֹלה.
ג)nbsp;סֵדר חטאת.
ד)nbsp;שלֹא לאכֹל מִבשר החטאת הפנימית.
ה)nbsp;שלֹא יבדיל בחטאת העוֹף.
ו)nbsp;סֵדר האשם.
ז)nbsp;שיֹאכלוּ הכֹהנים בשר קדשי קדשים במִקדש.
ח)nbsp;שלֹא יֹאכלוּם חוּץ לעזרה.
ט)nbsp;שלֹא יֹאכל זר מִקדשי קדשים.
י)nbsp;סֵדר השלמים.
יא)nbsp;שלֹא לאכֹל בשר קדשים קלים קֹדם זריקת דמים.
יב)nbsp;לעשוֹת כל מִנחה כסֵדר מעשיה הכתוּבין בתוֹרה.
יג)nbsp;שלֹא ישים שמן על מִנחת חוֹטֵא.
יד)nbsp;שלֹא יתֵן עליה לבוֹנה.
טו)nbsp;שלֹא תֵאכֵל מִנחת כֹהֵן.
יו)nbsp;שלֹא תֵאפה מִנחה חמֵץ.
יז)nbsp;שיֹאכלוּ הכֹהנים שירי מנחוֹת.
יח)nbsp;שיביא אדם כל נדריו ונִדבוֹתיו ברגל שפגע בוֹ רִאשוֹן.
יט)nbsp;שלֹא יאחֵר נִדרוֹ ונִדבתוֹ וּשאר דברים שהוּא חיב בהן.
כ)nbsp;להקריב כל קרבנוֹתיו בבית הבחירה.
כא)nbsp;להביא קדשי חוּצה לארץ לבית הבחירה.
כב)nbsp;שלֹא לִשחֹט קרבנוֹת חוּץ לעזרה.
כג)nbsp;שלֹא להקריב קרבן חוּץ לעזרה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל הקרבנוֹת של מיני נפש חיה באים מֵחמִשה מינים בִלבד:
מִן הבקר,
וּמִן הכבשים,
וּמִן העִזים,
וּמִן התוֹרים,
וּמִן בני היוֹנה.
2
וכל הקרבנוֹת,
בין של צִבוּר בין של יחיד,
ארבעה מינין:
עוֹלה, וחטאת,
ואשם, וּשלמים.
3
ועוֹד יֵש שם שלֹשה מיני קרבן יחיד,
והֵן: הפסח,
והבכוֹר, והמעשֵר.
4
כל קרבנוֹת הצִבוּר הֵן עוֹלה אוֹ חטאת,
ואין בקרבנוֹת הצִבוּר שלמים,
חוּץ מִשני כבשים הבאים עִם לחם התנוּפה בעצרת,
והֵן הנִקראין זִבחי שלמי צִבוּר.
ואין הצִבוּר מקריבין אשם לעוֹלם ולֹא עוֹף.
5
קרבנוֹת הצִבוּר הֵן שני תמידין של כל יוֹם,
וּמוּספי שבתוֹת וראשי חדשים והמוֹעדוֹת,
וּשעיר חטאת של יוֹם הכִפוּרים.
וכֵן אִם שגגוּ בית דין והוֹרוּ בעבוֹדה זרה מֵביא כל שֵבט ושֵבט פר ושעיר,
הפר עוֹלה והשעיר חטאת,
ואֵלוּ השעירים הֵן הנִקראין שעירי עבוֹדה זרה.
ואִם שגגוּ והוֹרוּ בִשאר המִצווֹת,
כמוֹ שיִתבאֵר מביאין פר לחטאת,
והוּא הנִקרא פר העלֵם דבר של צִבוּר.
6
קרבנוֹת היחיד הֵן:
הבכוֹר, והמעשֵר,
והפסח, והחגיגה והיא שלמים,
והראיה והיא עוֹלוֹת,
וקרבן הגֵר,
והוּא עוֹלה מִן הבהֵמה אוֹ שני בני יוֹנה אוֹ שתי תוֹרים וּשניהן עוֹלה,
אוֹ שתי בהֵמוֹת אחת עוֹלה ואחת שלמים,
והנוֹדֵר אוֹ המִתנדֵב עוֹלה אוֹ שלמים.
וּשלמים הבאים עִם הלחם,
הֵן הנִקראין תוֹדה.
:וכֵן קרבנוֹת הנזיר,
והֵן עוֹלה וחטאת וּשלמים,
וקרבנוֹת מצֹרע,
והֵן החטאת ואשם ועוֹלה,
וקרבנוֹת זבים ויוֹלדוֹת,
והֵן חטאת ועוֹלה,
וקרבן השוֹגֵג במִצות לֹא תעשה שיֵש בה כרֵת,
והוּא חטאת.
ואִם נִסתפֵק לוֹ אִם עשה אוֹ לֹא עשה אוֹתוֹ החֵטא מֵביא אשם,
והוּא הנִקרא אשם תלוּי.
ויֵש עבֵרוֹת שמֵביא עליהן אשם,
והוּא הנִקרא אשם ודאי.
:וכֵן איל העוֹלה וּפר החטאת שמקריב כֹהֵן גדוֹל מִשלוֹ ביוֹם הכִפוּרים הרי הֵן קרבן יחיד,
וּפר זה הוּא הנִקרא פר יוֹם הכִפוּרים.
וכל אֵלוּ הקרבנוֹת מפֹרשין הֵן בתוֹרה,
וכל אחד מֵהן יתבארוּ דיניו בִמקוֹמוֹ.
7
כל קרבנוֹת היחיד חיב באחריוּתן וּבאחריוּת נִסכיהן,
חוּץ מִן הנדבה.
וכל קרבנוֹת הצִבוּר אינן חיבין באחריוּתן ולֹא באחריוּת נִסכיהן.
ואִם קרב הזבח חיבין באחריוּת נִסכיהן.
וקרבן יחיד שקבוּע לוֹ זמן הרי הוּא כקרבן צִבוּר,
ואינוֹ חיב באחריוּתוֹ.
8
כל עוֹלת בהֵמה אינה באה אלא מִן הזכרים בִלבד,
והיא באה מִן הכבשים וּמִן העִזים וּמִן הבקר,
בין גדוֹלים בין קטנים,
וּמִן התוֹרים וּבני יוֹנה,
ואחד בהן הזכר והנקֵבה.
9
החטאת באה מֵחמֵשת המינים האֵלוּ,
מִן הזכרים וּמִן הנקֵבוֹת,
מִן הגדוֹלים וּמִן הקטנים.
10
האשם אינוֹ בא אלא מִזִכרי כבשים בִלבד; יֵש אשם בא מִגדוֹלי מין זה,
ויֵש אשם בא מִן הקטנים.
11
השלמים באין מִן הכבשים וּמִן העִזים וּמִן הבקר,
מִזכרים וּמִנקֵבוֹת,
מִן הגדוֹלים וּמִן הקטנים.
ואין העוֹף בא שלמים.
:הקטנים הֵם מִבן שמוֹנת ימים עד שנה תמימה מיוֹם ליוֹם; אִם נִתעברה שנה נִתעברה לוֹ.
והגדוֹלים: בבקר עד שלֹש שנים שלֵמוֹת מיוֹם ליוֹם; וּבצֹאן עד שתי שנים שלֵמוֹת מיוֹם ליוֹם.
יתֵר על זה הרי הוּא זקֵן,
ואין מקריבין אוֹתוֹ.
12
אף על פי שכל הקרבנוֹת כשֵרים מיוֹם השמיני והלאה,
אין מקריבין לכתחִלה אלא מיוֹם השלֹשים והלאה,
חוּץ מִן הבכוֹר וּמִן הפסח וּמִן המעשֵר,
שאִם רצה להקריבן בשמיני לכתחִלה מקריב.
13
שעוֹת מוֹנין לקדשים,
ואִם הוֹסיפוּ שעה אחת אוֹ פחתוּ שעה פסוּלין.
כיצד? קרבן שמִצותוֹ לִהיוֹת בן שנה,
אִם הוֹסיף על השנה שעה אחת נִפסל.
אפִלוּ היה בן שנה בִשעת שחיטה,
והוֹסיף על השנה בִשעת זריקה נִפסל,
עד שיִהיה בן שנה עד שעת זריקה.
וכֵן בכל הזבחים.
14
כל מקוֹם שנאמר בתוֹרה "כבש" אוֹ "כִבשה" אוֹ "כבשים" הרי אֵלוּ בני שנה.
וכל מקוֹם שנאמר "איל" אוֹ "אילים" הֵם הזכרים בני שנתים.
וּמֵאימתי יקרֵא איל? מִשיִכנֵס בשנה שניה אחד וּשלֹשים יוֹם.
אבל ביוֹם שלֹשים אינוֹ כשֵר לֹא לכבש ולֹא לאיל,
והוּא הנִקרא פלגס.
וכל מקוֹם שנאמר בוֹ "עֵגל" הרי זה בן שנה.
"פר" בן שנתים.
"שעיר עִזים" בן שתים; כל שנה שניה הוּא נִקרא שעיר.
15
כל קרבנוֹת הצִבוּר זכרים.
וכל חטאוֹת של צִבוּר מִן העֵז אוֹ מִן הבקר,
ואין בהן מִן הכבשים.
וכל עוֹלוֹת הצִבוּר מִן הכבשים וּמִן הבקר,
ואין להן עוֹלה מִן העֵז.
:כל חטאת יחיד הנקֵבה,
ותֵאכֵל לכֹהנים,
ואינה באה מִן הבקר,
חוּץ מִשלֹש חטאוֹת:
חטאת נשיא,
שהיא עֵז,
ונאכלת; וחטאת כֹהֵן משיח,
שהיא פר,
ונִשרפת, והוּא הנִקרא פר הבא על כל המִצווֹת; והשלישית פר שמֵביא כֹהֵן גדוֹל ביוֹם הכִפוּרים,
והוּא חטאת,
ונִשרף.
16
כל חטאת של צִבוּר נאכלת,
חוּץ מִשעיר של יוֹם הכִפוּרים שחבֵרוֹ מִשתלֵח,
וכֵן שעירי עבוֹדה זרה וּפר העלֵם נִשרפין.
וּפר הבא על כל המִצווֹת וּפר העלֵם נִקראין פרים הנִשרפין,
וּשעירי עבוֹדה זרה נִקראין שעירים הנִשרפין.
הא למדת שחמֵש חטאוֹת הֵן הנִשרפוֹת:
שתים ליחיד ושלֹש לצִבוּר.
17
כל הקרבנוֹת האֵלוּ נִקראין זבחים.
וכל העוֹלוֹת והחטאוֹת והאשמוֹת וּשני כִבשי שלמים של עצרת נִקראין קדשי קדשים,
אבל שלמים של יחיד והבכוֹר והמעשֵר והפסח נִקראין קדשים קלים.
18
האֵברין ששוֹרפין אוֹתן על גבי המִזבֵח מִן החטאוֹת הנאכלוֹת וּמִן האשמוֹת וּמִן השלמים,
הֵם הנִקראין אֵמוּרין.
ואֵלוּ הֵן האֵמוּרין של שוֹר אוֹ של עֵז:
החֵלב שעל הקרב,
וּבִכללוֹ חֵלב שעל גבי הקֵבה,
וּשתי הכליוֹת בחֵלב שעליהן עִם החֵלב אשר על הכסלים,
ויוֹתרת הכבֵד,
ונוֹטֵל מִן הכבֵד מעט עִם היוֹתרת.
:ואִם היה הקרבן מִמין הכבשים מוֹסיף על אֵלוּ האליה תמימה,
עִם חוּליוֹת מִן השִדרה עד מקוֹם הכליוֹת,
שנאמר: "לעוּמת העצה יסירנה" .
וכל האֵמוּרין נִשרפין על מִזבֵח החיצוֹן.
19
היתה הבהֵמה מעוּברת,
אף על פי שכלוּ חדשיו של עוּבר,
ואפִלוּ נִמצא חי אינוֹ מעלה חלבוֹ עִם חֵלב אִמוֹ,
אלא חֵלב אִמוֹ בִלבד,
והרי העוּבר כאחד מֵאֵבריה.