1
כשֵם ששבוּעת שוא ושקר בלֹא תעשה,
כך מִצות עשֵה שיִשבע מי שנִתחיֵב שבוּעה בבית דין בשֵם,
שנאמר: "וּבִשמוֹ תִשבֵע" זוֹ מִצות עשֵה,
שהשבוּעה בִשמוֹ הגדוֹל והקדוֹש מִדרכי העבוֹדה היא,
והִדוּר וקִדוּש גדוֹל הוּא להִשבע בִשמוֹ.
2
ואסוּר להִשבע בדבר אחֵר עִם שמוֹ.
וכל המשתֵף דבר אחֵר עִם שֵם הקדוֹש ברוּך הוּא בִשבוּעה נעקר מִן העוֹלם,
שאין שם מי שראוּי לחלֹק לוֹ כבוֹד שנִשבעין בִשמוֹ אלא האחד ברוּך הוּא.
3
וּמוּתר לאדם להִשבע על המִצוה לעשוֹתה כדי לזרֵז את עצמוֹ,
ואף על פי שהוּא מוּשבע עליה מֵהר סיני,
שנאמר: "נִשבעתי ואקיֵמה לִשמֹר מִשפטי צִדקך" .
4
שבוּעה זוֹ שמשביעין הדינין למי שנִתחיֵב שבוּעה,
היא הנִקרֵאת שבוּעת הדינין,
בין שהיה חיב בִשבוּעה זוֹ מִן התוֹרה בין שהיה חיב בה מִדִברי סוֹפרים.
5
שלֹשה מיני שבוּעוֹת הֵן שחיבין בהן מִן התוֹרה,
ואֵלוּ הֵן:
מי שטענוֹ חבֵרוֹ מִטלטלין והוֹדה במִקצתן וכפר במִקצתן,
וּמי שכפר בכל המִטלטלין שטענוֹ ועֵד אחד מֵעיד עליו וּמכחישוֹ הרי אֵלוּ שתי שבוּעוֹת על ידי טענת ודאי וּכפירה.
:וכֵן שוֹמֵר שטען שאבד דבר שהִפקידוֹ אצלוֹ אוֹ נִגנב אוֹ מֵת וכיוֹצֵא בזה הרי זה נִשבע מִספֵק,
שאין בעל הפִקדוֹן יוֹדֵע אִם אמת טען זה השוֹמֵר אוֹ שקר הוּא,
והוּא נִשבע מִן התוֹרה,
שנאמר: "שבוּעת יי תִהיה בין שניהם" .
6
כל שבוּעה שמשביעין הדינין אוֹתה חוּץ מִשלֹשה מיני שבוּעוֹת אֵלוּ הרי היא מִדִברי סוֹפרים,
וגם היא נִקרֵאת שבוּעת הדינין.
וגם שבוּעוֹת אֵלוּ של דִבריהן שני מיני שבוּעוֹת הֵן:
יֵש מֵהן שבוּעוֹת על ידי טענת ודאי וּכפירה,
כגוֹן שבוּעת שכיר וּפוֹגֵם שטרוֹ וכיוֹצֵא בהן,
ויֵש מֵהן שבוּעוֹת בטענת ספֵק,
כגוֹן שבוּעת השוּתפין והאריסין וכיוֹצֵא בהן.
וּבדיני ממוֹנוֹת יתבאֵר חיוּב כל אחת ואחת מֵאֵלוּ השבוּעוֹת ודיניהן.
7
יֵש שם שבוּעה אחרת,
והיא תקנת חכמי תלמוּד,
והיא הנִקרֵאת שבוּעת הסֵת.
ואף על פי שבית דין משביעין אוֹתה היוֹם,
אינה נִקרֵאת שבוּעת הדינין.
8
שבוּעת הדינין,
בין שהיתה של תוֹרה אוֹ של דִברי סוֹפרים,
בין על טענת ודאי בין על טענת ספֵק,
כך היא:
הנִשבע אוֹחֵז סֵפר תוֹרה בִזרוֹעוֹ והוּא עוֹמֵד,
ונִשבע בשֵם אוֹ בכִנוּי,
בִשבוּעה אוֹ באלה,
מִפיו אוֹ מִפי הדינין.
והוֹרוּ רבוֹתי שאין משביעין שבוּעת הדינין אלא בִלשוֹן הקֹדש.
9
כיצד מִפיו? כגוֹן שיֹאמר:
'הריני נִשבע ביי אלֹהי ישראֵל' אוֹ 'הריני נִשבע במי ששמוֹ חנוּן' אוֹ 'במי ששמוֹ רחוּם',
'שאין אני חיב לזה כלוּם'.
וכֵן אִם אמר:
'הרי הוּא ארוּר ליי' אוֹ 'ארוּר למי ששמוֹ חנוּן',
'אִם יֵש לזה אצלוֹ כלוּם'.
10
וכיצד מִפי הדינין? כגוֹן שאמרוּ לוֹ:
'משביעין אנוּ אוֹתך ביי אלֹהי ישראֵל' אוֹ 'במי ששמוֹ חנוּן',
'שאין לזה בידך כלוּם',
והוּא עוֹנה אמֵן,
אוֹ שאמרוּ:
'הרי פלוֹני בן פלוֹני ארוּר ליי אלֹהי ישראֵל' אוֹ 'למי ששמוֹ חנוּן',
'אִם יֵש לִפלוֹני אצלוֹ ממוֹן ולֹא יוֹדה לוֹ',
והוּא עוֹנה אמֵן זוֹ היא שבוּעת הדינין.
11
הדינין שהִשביעוּ בלֹא נקיטת חֵפץ בידוֹ הרי אֵלוּ טוֹעים,
וחוֹזֵר ונִשבע וסֵפר תוֹרה בידוֹ.
ואִם אחז תפִלין בידוֹ והִשביעוּהוּ אינוֹ חוֹזֵר ונִשבע,
שהרי אחז תוֹרה בידוֹ,
וּכמוֹ סֵפר הֵן.
הִשביעוּהוּ מיוֹשֵב אינוֹ חוֹזֵר ונִשבע.
12
תלמיד חכמים לכתחִלה משביעין אוֹתוֹ והוּא יוֹשֵב וּתפִלין בידוֹ,
ואינוֹ צריך לִטֹל סֵפר תוֹרה,
אלא תפִלין בכפוֹ חֵפץ היא,
ונִשבע בִלשוֹן הקֹדש,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
אין בין שבוּעת הסֵת לִשבוּעת הדינין אלא נקיטת חֵפץ,
שאין הנִשבע שבוּעת הסֵת אוֹחֵז סֵפר תוֹרה,
אבל משביעין אוֹתוֹ בשֵם אוֹ בכִנוּי,
בִשבוּעה אוֹ באלה,
מִפיו אוֹ מִפי בית דין,
כמוֹ שבוּעת הדינין.
וּכבר נהגוּ הכֹל לִהיוֹת סֵפר תוֹרה ביד חזן הכנסת אוֹ שאר העם בעֵת שמשביעין שבוּעת הסֵת,
כדי לאיֵם עליו.
14
הדינין שהִשביעוּ את הנִשבע בכל לשוֹן שמכירה הרי זוֹ כמִצותה,
וכֵן הוֹרוּ הגאוֹנים.
אבל רבוֹתי הוֹרוּ שאין משביעין אלא בִלשוֹן הקֹדש,
ואין ראוּי לִסמֹך על הוֹראה זוֹ.
ואף על פי שנהגוּ כל בתי דינין להשביע בִלשוֹן הקֹדש,
צריך להוֹדיע את הנִשבע עד שיִהיה מכיר לשוֹן השבוּעה,
ששבוּעת הדינין היא שבוּעת הפִקדוֹן בעצמה.
ואף שבוּעת הסֵת נהגוּ כל העם להשביע אוֹתה בִלשוֹן הקֹדש.
15
כל מי שיִתחיֵב שבוּעת הדינין שהיא על ידי טענת ודאי וּכפירה,
בין שהיתה מִן התוֹרה בין שהיתה מִדִבריהם מאימין עליו,
כמוֹ שיִתבאֵר.
וכל מי שיִתחיֵב בה בטענת ספֵק,
בין מִן התוֹרה בין מִדִבריהן אינוֹ צריך איוּם.
16
וכיצד מאימין על הנִשבע? אוֹמרין לוֹ:
'הוי יוֹדֵע שכל העוֹלם כוּלוֹ נִזדעזע בשעה שאמר הקדוֹש ברוּך הוּא:
"לֹא תִשא את שֵם יי אלֹהיך לשוא" .
וכל עבֵרוֹת שבתוֹרה נאמר בהן:
"נקֵה" , וכאן נאמר:
"לֹא ינקה" .
כל עבֵרוֹת שבתוֹרה נִפרעין מִמנוּ,
וכאן מִמנוּ וּמִמִשפחתוֹ שמחפין עליו.
ולֹא עוֹד,
אלא גוֹרֵם להִפרע מִכל שוֹנאיהן של ישראֵל,
שכל ישראֵל ערֵבין זה בזה,
שנאמר: "אלֹה וכחֵש ורצֹח וגנֹב ונאֹף" וכו' ,
וכתוּב אחריו:
"על כֵן תאבל הארץ ואוּמלל כל יוֹשֵב בה" .
:כל עבֵרוֹת שבתוֹרה תוֹלין לוֹ שנים וּשלֹשה דוֹרוֹת אִם יֵש לוֹ זכוּת,
וכאן מיד נִפרעין,
שנאמר: "הוֹצֵאתיה נאוּם יי צבאוֹת וּבאה אל בית הגנב ואל בית הנִשבע בִשמי לשקר" :
"הוֹצֵאתיה" מיד.
"וּבאה אל בית הגנב" זה גוֹנֵב דעת הבריוֹת ואין לוֹ ממוֹן על חבֵרוֹ,
וטוֹענוֹ בחִנם וּמשביעוֹ.
"ואל בית הנִשבע בִשמי לשקר" כמשמעוֹ.
"וכִלתוּ ואת עֵציו ואת אבניו" דברים שאין אֵש וּמים מכלין אוֹתן,
שבוּעת שקר מכלה אוֹתן'.
17
ועִנין האיוּם הזה כוּלוֹ בלשוֹן שהֵן מכירין אוֹמרין להן,
כדי שיבינוּ בדברים,
ויחזֹר החוֹטֵא למוּטב.
:אמר: 'איני נִשבע' פוֹטרין אוֹתוֹ,
ונוֹתֵן מה שטענוֹ חבֵרוֹ.
וכֵן אִם אמר הטוֹעֵן:
'איני משביעוֹ',
וּפטרוֹ הוֹלכין להן.
18
אמר: 'הריני נִשבע',
וחבֵרוֹ תוֹבעוֹ העוֹמדין שם אוֹמרין זה לזה:
"סוּרוּ נא מֵעל אהלי האנשים הרשעים האֵלה" ,
ואוֹמרין לוֹ:
'לֹא על דעתך אנוּ משביעין אוֹתך,
אלא על דעתֵנוּ ועל דעת בית דין'.
19
אף על פי שאין מאימין איוּם זה בִשבוּעת טענת ספֵק,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ולֹא בִשבוּעת הסֵת צריכין הדינין לִפצֹר בבעלי דינין,
אוּלי יחזרוּ בהם,
עד שלֹא תִהיה שם שבוּעה כלל.
20
דבר ברוּר וגלוּי שכל הנִשבע שבוּעת הדינין אוֹ שבוּעת הסֵת בשקר,
שהוּא חיב מִשוּם שבוּעת הפִקדוֹן,
שכבר נִתבארוּ מִשפטיה,
ואינוֹ לוֹקה,
ואף על פי שהוּא מֵזיד,
ונִתחיֵב לשלֵם מה שנִשבע עליו בתוֹספת חֹמש,
שהוּא רביע הקרן,
עד שיִהיה הוּא וחוּמשוֹ חמִשה,
וּמֵביא קרבן אשם אִם יֵש שם בית,
כמוֹ שבֵארנוּ.