1
היוּ עֵדיו אוֹ אחד מֵהן פסוּל אוֹ קרוֹב,
ואפִלוּ מִפסוּלי עֵדוּת של דִבריהן,
אוֹ שהיה המלך אחד מֵעֵדיו,
שאינוֹ ראוּי להעיד,
אוֹ שהיוּ עֵד מִפי עֵד,
וכפרוּ ונִשבעוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שאִלוּ הוֹדוּ לֹא היוּ מחיבין בעֵדוּתן ממוֹן.
2
'משביע אני עליכם שתבֹאוּ ותעידוּ לי שאמר פלוֹני שיִתֵן לי מאתים זוּז ולֹא נתן',
וכפרוּ הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שאִם הֵעידוּ בדבר זה,
לֹא יתחיֵב הנִתבע ממוֹן באמירתוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
תבען להעיד לוֹ שהוּא כֹהֵן אוֹ לֵוי אוֹ שאינוֹ בן גרוּשה אוֹ בן חלוּצה,
וכפרוּ ונִשבעוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שאין כאן עֵדוּת ממוֹן.
4
תבען שיעידוּ שחבל בוֹ בנוֹ ושהִדליק פלוֹני גדישוֹ בשבת ושאנס פלוֹני אוֹ פִתה בִתוֹ המאֹרסה,
וכפרוּ ונִשבעוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שאִם הֵעידוּ עֵדוּת זוֹ,
יתחיֵב הנִתבע מיתת בית דין,
ואינוֹ חיב תשלוּמין,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת נערה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
היה עֵד אחד והִשביעוֹ,
וכפר פטוּר מִשבוּעת העֵדוּת,
שאין עֵדוּת עֵד אחד מחיבת ממוֹן.
6
תבע את שני עֵדיו שיעידוּ לוֹ שזִנתה אִשתוֹ,
וכפרוּ ונִשבעוּ הרי אֵלוּ חיבין בִשבוּעת העֵדוּת,
שאִלוּ הֵעידוּ,
היוּ מפסידין לה כתוּבתה ויפטֵר זה שתבען,
והרי כפרוּ בעֵדוּת ממוֹן.
7
תבע עֵדי קִנוּי אוֹ עֵדי סתירה,
וכפרוּ ונִשבעוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שאפִלוּ הֵעידוּ,
אין כאן חיוּב ממוֹן,
אלא להשקוֹתה בִלבד.
ואף על פי שעֵדוּת זוֹ גוֹרמת לה שתפסיד כתוּבתה אִם לֹא תִשתה דבר הגוֹרֵם לממוֹן אינוֹ כממוֹן,
שהרי אפשר שתִשתה ולֹא תִשבֹר כתוּבתה.
8
הרי שקִנֵא לאִשתוֹ ונִסתרה בעֵדים,
וזִנתה בעֵד אחד אחר הקִנוּי והסתירה,
והִשביע עֵד זה שיבֹא ויעיד,
וכפר חיב בִשבוּעת העֵדוּת,
שאף על פי שהוּא עֵד אחד,
אִלוּ הֵעיד עֵדוּת זוֹ,
היתה יוֹצאה בלֹא כתוּבה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת שוֹטה.
9
וכֵן כל עֵד אחד שמחיֵב ממוֹן בעֵדוּתוֹ,
אִם כפר ונִשבע אוֹ שהִשביעוֹ בבית דין וכפר חיב מִשוּם שבוּעת העֵדוּת.
10
כיצד? כגוֹן שהיה התוֹבֵע והנִתבע חשוּדין על השבוּעה,
שאין משביעין אוֹתן,
והִשביע לעֵד אחד שיבֹא ויעיד לוֹ שיֵש לוֹ ביד זה מנה,
וכפר הרי זה חיב מִשוּם שבוּעת העֵדוּת,
שאִלוּ הֵעיד,
היה הנִתבע הזה משלֵם ממוֹן בעֵדוּתוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת טוֹעֵן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
האִשה שהִשביעה עֵד אחד שיעיד לה במיתת בעלה,
וכפר חיב בִשבוּעת העֵדוּת,
שאִלוּ הֵעיד היתה נִשֵאת ונוֹטלת כתוּבתה.
12
במה דברים אמוּרים? בשהיה לה לִגבוֹת כתוּבתה מִן המִטלטלין.
אבל אִם אין לה כתוּבה אלא מִן הקרקע הרי זה פטוּר מִשבוּעת העֵדוּת,
וכֵן אִם היוּ שנים,
שהמשביע עֵדי קרקע פטוּרין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
הִשביע עֵדיו בבית דין וכפרוּ שניהם כאחת,
כגוֹן שיתחיל השֵני לִכפֹר בתוֹך כדי דִבוּר של חבֵרוֹ שניהן חיבין בִשבוּעת העֵדוּת,
וכל אחד ואחד מֵביא חטאתוֹ על שבוּעתוֹ.
:כפר הרִאשוֹן,
ושהה העֵד השֵני יתֵר מִכדי דִבוּר ואחר כך כפר הרִאשוֹן חיב בִשבוּעת העֵדוּת והשֵני פטוּר מִשבוּעת העֵדוּת,
שאִלוּ הוֹדה זה השֵני,
לֹא היתה עֵדוּתוֹ מחיבת ממוֹן.
14
הוֹדה אחד וכפר אחד הכוֹפֵר חיב,
בין שכפר בתחִלה בין שכפר בסוֹף.
כפרוּ שניהם כאחד,
וקדם האחד והוֹדה בתוֹך כדי דִבוּר הרי זה פטוּר,
והעוֹמֵד בִכפירתוֹ חיב בִשבוּעת העֵדוּת.
15
הִשביע שתי כִתי עֵדים וּשתיהן ראוּיוֹת להעיד,
וכפרה כת רִאשוֹנה ואחר כך כפרה כת שניה הרִאשוֹנה פטוּרה מִשבוּעת העֵדוּת,
מִפני שהֵן סוֹמכין על עֵדוּת שניה,
ואפשר להוֹציא הממוֹן בעֵדוּת הכת האחרת,
ונִמצא זה הנִתבע אינוֹ חיב לשלֵם בעֵדוּת אֵלוּ שכפרוּ לבדה.
:היתה הכת השניה קרוֹבין לתוֹבֵע אוֹ לנִתבע בִנשוֹתיהן,
והרי הֵן גוֹססוֹת אף הרִאשוֹנה חיבת,
שהרי השניה בעֵת כפירת הרִאשוֹנה לֹא היתה ראוּיה להעיד,
ואף על פי שבִמהֵרה יהיוּ עתה ראוּיין אֵלוּ כשימוּתוּ הגוֹססוֹת.
ואִם כפרה השניה אחר שמֵתוּ נשוֹתיהן חיבין בִשבוּעת העֵדוּת.
16
התוֹבֵע את העֵדים להעיד לוֹ וכפרוּ,
והִשביען וענוּ אמֵן,
והִשביען ארבעה חמִשה פעמים,
והֵן עוֹנין אחר כל שבוּעה וּשבוּעה חוּץ לבית דין,
וּכשבאוּ לבית דין הוֹדוּ והֵעידוּ הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם באוּ לבית דין ועמדוּ בִכפירתן חיבין על כל אחת ואחת מֵאוֹתן השבוּעוֹת שחוּץ לבית דין.
17
במה דברים אמוּרים? בשענוּ אמֵן.
אבל אִם לֹא ענוּ אמֵן אלא כפרוּ על כל שבוּעה וּשבוּעה,
הוֹאיל ולֹא הוֹציאוּ שבוּעה מִפיהם ולֹא ענוּ אמֵן הרי אֵלוּ פטוּרין,
עד שישביעֵן בבית דין ויכפרוּ בוֹ שם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
18
הִשביען בבית דין וכפרוּ,
וחזר והִשביען ארבעה חמִשה פעמים והֵן כוֹפרין על כל אחת ואחת,
בין חוּץ לבית דין בין בִפני בית דין,
ואפִלוּ ענוּ אמֵן אוֹ שנִשבעוּ מִפי עצמן פעם אחר פעם אינן חיבין מִשוּם שבוּעת העֵדוּת אלא אחת; מִפני שאחר שכפרוּ בבית דין,
אִם חזרוּ והוֹדוּ אין עֵדוּתן עֵדוּת ואינה מוֹעלת כלוּם.
19
נִמצֵאת למֵד,
שכל השבוּעוֹת שנִשבעוּ אחר שכפרוּ בבית דין הֵן על כפירת עֵדוּת שאינה מחיבת ממוֹן,
שהֵן פטוּרין עליה מִשבוּעת העֵדוּת וחיבין בִשבוּעת בִטוּי,
כמוֹ שבֵארנוּ.