1
התוֹבֵע עֵדיו להעיד לוֹ עֵדוּת שיִתחיֵב הנִתבע בעֵדוּתן לבדה לִתֵן לתוֹבֵע זה ממוֹן המִטלטֵל,
וכפרוּ בעֵדוּתן ונִשבעוּ,
בין שנִשבעוּ בבית דין בין שנִשבעוּ חוּץ לבית דין הרי אֵלוּ חיבין מִשוּם שבוּעת העֵדוּת,
שהרי הִפסידוּהוּ ממוֹן בִכפירתם.
:וכֵן אִם הִשביען התוֹבֵע וכפרוּ בוֹ,
אף על פי שלֹא נִשבעוּ הֵן ולֹא ענוּ אמֵן אחר שבוּעתוֹ,
כיון שכפרוּ הרי אֵלוּ חיבין,
והוּא שישביעֵן בבית דין.
2
אין העֵדים חיבין בִשבוּעת העֵדוּת עד שיִכפרוּ בעֵדוּתן בבית דין.
בין שנִשבעוּ אוֹ הִשביען בבית דין,
בין שנִשבעוּ אוֹ הִשביען חוּץ לבית דין הכפירה בבית דין בִלבד,
שנאמר: "אִם לוֹא יגיד ונשא עוֹנוֹ" מקוֹם שיגיד ויוֹעיל,
הוּא שאִם לֹא יגיד שם יתחיֵב.
3
תבען בעֵדוּת שאינה מחיבת ממוֹן,
אוֹ בעֵדוּת קרקעוֹת אוֹ עבדים אוֹ שטרוֹת,
וכפרוּ ונִשבעוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שאינן חיבין אלא על כפירת עֵדוּת ממוֹן שדוֹמה לפִקדוֹן וּתשוּמת יד וגזֵל ואבֵדה שפֵרטן הכתוּב בפרשה,
שהֵן מִטלטלין שגוּפן ממוֹן,
וּכשיעידוּ לזה יתֵן זה.
4
וכֵן המשביע עֵדי קנס,
וכפרוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
מִפני שאִם קדם הנִתבע והוֹדה בקנס,
יפטֵר מִלשלֵם,
ואף על פי שבאוּ עֵדים אחר כֵן והֵעידוּ.
נִמצאוּ העֵדים,
לֹא חיב זה בעֵדוּתן לבדה,
אלא עֵדוּתן עִם כפירת הנִתבע היא המחיבת אוֹתוֹ,
והוֹאיל ואִם הוֹדה לוֹ לֹא תוֹעיל עֵדוּתן אִם כפרוּ בה ונִשבעוּ,
פטוּרין.
5
'משביעכם אני שתבֹאוּ ותעידוּ לי שיֵש לי ביד פלוֹני תשלוּמי כפל' ו'תשלוּמי ארבעה וחמִשה',
וכפרוּ חיבין בִשבוּעת העֵדוּת מִפני הקרן שהוּא ממוֹן,
לֹא מִפני הכפל שהוּא קנס.
וכֵן אִם הִשביעם שיעידוּ לוֹ שאנס פלוֹני אוֹ פִתה בִתוֹ,
וכפרוּ חיבין בִשבוּעת העֵדוּת מִפני הבֹשת והפגם,
שאִם הוֹדה בהן הנִתבע,
משלֵם, לֹא מִפני הקנס.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
אין העֵדים חיבין בִשבוּעת העֵדוּת עד שיִכפרוּ וישבעוּ אחר תביעת בעל הדין עצמוֹ אוֹ שלוּחוֹ.
אבל אִם קדמוּ ונִשבעוּ קֹדם שיִתבעֵם פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת.
7
כיצד? ראוּ התוֹבֵע הוֹלֵך אחריהם,
אמרוּ לוֹ:
'למה אתה בא אחרינוּ? שבוּעה שאין אנוּ יוֹדעין לך עֵדוּת' הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
מִפני שלֹא תבען התוֹבֵע,
אלא הֵן קדמוּ ונִשבעוּ בִתביעת עצמן.
:וכֵן אִם הִשביען הנִתבע ש'אִם תֵדעוּ לזה שתוֹבֵע אוֹתי עֵדוּת שתבֹאוּ ותעידוּ לוֹ',
וכפרוּ הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת עד שישביעֵם התוֹבֵע.
ואין צריך לוֹמר אִם הִשביעם שיבֹאוּ ויעידוּ שיֵש לִפלוֹני ביד פלוֹני ממוֹן,
וכפרוּ, שהֵן פטוּרין,
שאין זה תוֹבֵע דין עצמוֹ.
:וכֵן אִם קדמה שבוּעה לעֵדוּת הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
שנאמר: "ושמעה קוֹל אלה והוּא עֵד" שקדמה עֵדוּת לשבוּעה,
לֹא שקדמה שבוּעה לעֵדוּת.
8
כיצד? 'משביע אני עליכם כשתֵדעוּן לי עֵדוּת שתבֹאוּ וּתעידוּני',
ואמרוּ אמֵן,
וידעוּ לוֹ עֵדוּת אחר כֵן,
וּתבען להעיד וכפרוּ בוֹ הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת.
9
אין העֵדים חיבין בִשבוּעת העֵדוּת עד שייחֵד אוֹתם התוֹבֵע וישביעֵן אוֹ ישבעוּ.
כיצד? עמד בבית הכנסת ואמר:
'משביע אני על כל מי שיֵדע לי עֵדוּת שיבֹא ויעיד לי',
וענוּ כוּלם אמֵן ועֵדיו בִכללן,
ואחר כך תבע עֵדיו וכפרוּ בוֹ הרי אֵלוּ פטוּרין מִשבוּעת העֵדוּת,
מִפני שלֹא יחֵד עֵדיו בִשבוּעה בִפני עצמן.
:אבל אִם אמר:
'משביע אני כל העוֹמדין כאן שאִם יֵדעוּ לי בעֵדוּת שיבֹאוּ ויעידוּ לי',
והיוּ עֵדיו בִכללן,
וכפרוּ הרי אֵלוּ חיבין בִשבוּעת העֵדוּת,
שהרי יחדן בִכלל אחֵרים.
10
וכֵן אִם אמר לעֵדים:
'בֹאוּ והעידוּ לי שיֵש לי מנה ביד פלוֹני',
ואחר כך עמד בבית הכנסת והִשביע:
'כל מי שיֵדע לי עֵדוּת יבֹא ויעיד לי',
ולֹא באוּ ולֹא הֵעידוּ הרי אֵלוּ חיבין,
שהרי תבעם תחִלה.
והוּא שיִהיוּ בבית הכנסת ויהיה שם בית דין.
אבל אִם לֹא היוּ בִפני בית דין:
אִם ענוּ אמֵן חיבין בִשבוּעת העֵדוּת כשיִכפרוּ בעֵדוּתן בבית דין; ואִם לֹא ענוּ אמֵן אינן חיבין.
11
אחד המשביע עֵדיו בִשבוּעה,
אוֹ שאמר להן:
'מצוּה אני עליכם בִשבוּעה',
'אוֹסרכם אני בִשבוּעה' הרי אֵלוּ חיבין,
והוּא שישביעֵם בשֵם המיוּחד אוֹ בכִנוּי,
כמוֹ שבֵארנוּ.
12
ואין העֵדים חיבין עד שישביעֵם בלשוֹן שהֵן מכירין אוֹתה.
13
הִנֵה למדת שאין העֵדים חיבין בִשבוּעת העֵדוּת אלא על פי עשרה דברים,
ואֵלוּ הֵן:
שיִתבעֵם התוֹבֵע,
ושתִהיה עֵדוּת ממוֹן,
ושיִהיה ממוֹן המִטלטֵל,
ושיִתחיֵב הנִתבע לשלֵם בעֵדוּתן לבדה אִם הֵעידוּ,
ושיִכפרוּ אחר שתבען התוֹבֵע,
ושיִכפרוּ בבית דין,
ושתִהיה שם שבוּעה בשֵם אוֹ בכִנוּי,
ושתִקדם ידיעת העֵדוּת לשבוּעה,
ושייחֵד עֵדיו בעֵת השבוּעה אוֹ בעֵת התביעה,
ושתִהיה השבוּעה בלשוֹן שהֵן מכירין אוֹתה.
14
כל מקוֹם שאמרנוּ 'פטוּר מִשבוּעת עֵדוּת' אבל חיב בִשבוּעת בִטוּי.
והוּא שנִשבע אוֹ שענה אמֵן אִם הִשביעוֹ אחֵר,
שהרי נִשבע על שקר.
אבל המחוּיב בִשבוּעת העֵדוּת,
אף על פי שהוּא נִשבע על שקר ואף על פי שהוּא מֵזיד אינוֹ חיב מִשוּם שבוּעת בִטוּי אלא מִשוּם שבוּעת העֵדוּת בִלבד,
שהרי הכתוּב הוֹציא שבוּעת העֵדוּת מִכלל שבוּעת בִטוּי לחיֵב המֵזיד בה כשוֹגֵג בקרבן לֹא במלקוֹת,
שנאמר: "לאחת מֵהֵנה" במין אחד מִמיני שבוּעוֹת אתה מחיֵב הנִשבע,
ואין אתה מחיבוֹ בִשני מינין עד שיִהיה חיב בדין שבוּעת העֵדוּת וּבדין שבוּעת בִטוּי.
15
'משביע אני עליכם אִם לֹא תבֹאוּ ותעידוּ לי שיֵש לי ביד פלוֹני פִקדוֹן וּתשוּמת יד וגזֵל ואבֵדה',
'שבוּעה שאין אנוּ יוֹדעין לך עֵדוּת' אינן חיבין אלא אחת; 'שבוּעה שאין אנוּ יוֹדעין לך עֵדוּת שיֵש לך ביד פלוֹני פִקדוֹן וּתשוּמת יד וגזֵל ואבֵדה' חיבין על כל אחת ואחת.
16
'משביע אני עליכם אִם לֹא תבֹאוּ ותעידוּ לי שיֵש לי ביד פלוֹני חִטים וּשעוֹרין וכוּסמין',
'שבוּעה שאין אנוּ יוֹדעין לך עֵדוּת' אינן חיבין אלא אחת; 'שבוּעה שאין אנוּ יוֹדעין לך עֵדוּת שיֵש לך אֵצל פלוֹני חִטים וּשעוֹרים וכוּסמין' חיבין על כל אחת ואחת.
17
וכֵן אִם תבעוּ אוֹתן רבים להעיד להן ואמרוּ:
'שבוּעה שאין אנוּ יוֹדעין לכם עֵדוּת' אינן חיבין אלא אחת; 'לֹא לך ולֹא לך ולֹא לך' חיבין על כל אחת ואחת,
כדרך שבֵארנוּ בִשבוּעת הפִקדוֹן.
18
הנִשבע לחבֵרוֹ שהוּא יוֹדֵע לוֹ עֵדוּת,
ונִמצא שאינוֹ יוֹדֵע לוֹ עֵדוּת הרי זה פטוּר,
שאין כאן לֹא שבוּעת העֵדוּת ולֹא שבוּעת בִטוּי,
מִפני ששבוּעת בִטוּי אינה אלא בדבר שיֵש בוֹ לאו והין,
ואִם יֹאמר:
'שבוּעה שאיני יוֹדֵע לך עֵדוּת' אין זוֹ שבוּעת בִטוּי אלא שבוּעת העֵדוּת,
והוֹאיל ולאו זה שיֵש בה אינוֹ שבוּעת בִטוּי,
כך הין שבה,
שהוּא הנִשבע שיוֹדֵע לוֹ עֵדוּת,
אינוֹ שבוּעת בִטוּי.
19
דבר ברוּר שהנִשבע לחבֵרוֹ שהֵעיד לוֹ והוּא לֹא הֵעיד אוֹ שלֹא הֵעיד והוּא הֵעיד הרי זה חיב מִשוּם שבוּעת בִטוּי,
ואין כאן שבוּעת עֵדוּת כלל.