1
הגוֹנֵב שוֹרוֹ של חבֵרוֹ וּטבחוֹ אוֹ מכרוֹ,
תבעוֹ בעל השוֹר ואמר לוֹ:
'גנבת שוֹרי וטבחת' אוֹ 'מכרתה',
והוּא אוֹמֵר:
'גנבתי אבל לֹא טבחתי' ו'לֹא מכרתי',
ונִשבע הרי זה פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאִלוּ הוֹדה מֵעצמוֹ שטבח אוֹ מכר לֹא היה משלֵם תשלוּמי ארבעה וחמִשה,
מִפני שהוּא קנס,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת גנֵבה,
ונִמצא זה כמי שלֹא כפר ממוֹן,
וּלפיכך פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן.
וחיב בִשבוּעת בִטוּי,
שהרי נִשבע על שקר שלֹא טבח,
והוּא טבח.
2
וכֵן האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הֵמית שוֹרך את עבדי',
וכפר ונִשבע; והעבד שתבע רבוֹ ואמר לוֹ:
'הִפלת שִני' ו'סִמית עיני',
וכפר ונִשבע פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאִלוּ הוֹדה,
לֹא היה משלֵם,
מִפני שהוּא קנס.
אבל חיב בִשבוּעת בִטוּי.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
התוֹבֵע חבֵרוֹ בדבר שיֵש בוֹ קנס,
שאינוֹ משלֵם אוֹתוֹ על פי עצמוֹ כמוֹ שבֵארנוּ,
ויֵש בוֹ ממוֹן,
שהוּא משלֵם אוֹתוֹ על פי עצמוֹ,
וכפר בכל הדבר ונִשבע הרי זה חיב מִשוּם שבוּעת הפִקדוֹן.
:כיצד? תבעוֹ ואמר לוֹ:
'אנסתה' אוֹ 'פִתית' 'בִתי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא אנסתי' ו'לֹא פִתיתי',
ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאף על פי שאינוֹ משלֵם קנס על פי עצמוֹ,
אִלוּ הוֹדה,
היה משלֵם בֹשת וּפגם על פי עצמוֹ.
:וכֵן האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'גנבת שוֹרי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא גנבתי',
ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאף על פי שאינוֹ משלֵם כפל בהוֹדאתוֹ,
משלֵם הוּא את הקרן בהוֹדאתוֹ.
4
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'עשית בי חבוּרה',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא עשיתי',
'הֵמית שוֹרך את שוֹרי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא הֵמית',
ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאִלוּ הוֹדה היה חיב לשלֵם.
5
נתן שוֹרוֹ לשוֹמֵר חִנם וּמֵת השוֹר,
תבעוֹ ואמר לוֹ:
'היכן שוֹרי שהִפקדתי אצלך?',
ואמר לוֹ:
'לֹא הִפקדת אצלי כלוּם',
אוֹ שאמר לוֹ:
'הִפקדת ונִגנב' אוֹ 'אבד',
ונִשבע הרי זה פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאִלוּ הוֹדה ואמר הדבר כשהיה,
לֹא היה חיב לשלֵם ממוֹן,
מִפני שהוּא שוֹמֵר חִנם.
אבל חיב הוּא מִשוּם שבוּעת בִטוּי,
שהרי נִשבע על שקר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
הִשאיל שוֹרוֹ לחבֵרוֹ,
וּתבעוֹ ואמר לוֹ:
'היכן שוֹרי ששאלת מִמני?',
והרי השוֹר מֵת,
ואמר לוֹ השוֹאֵל:
'נִגנב' אוֹ 'אבד',
ונִשבע על זה הרי זה פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי לֹא פטר עצמוֹ מִן התשלוּמין בִכפירתוֹ וּמִכל מקוֹם חיב הוּא לשלֵם,
בין מֵת אוֹ נִגנב אוֹ אבד אוֹ נִשבה,
מִפני שהוּא שוֹאֵל,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
אבל חיב הוּא מִשוּם שבוּעת בִטוּי,
שהרי נִשבע על שקר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
זה הכלל:
כל שאינוֹ פוֹטֵר עצמוֹ מִן התשלוּמין אלא בִכפירה זוֹ,
ונִשבע, בין מִפי עצמוֹ בין שהִשביעוֹ התוֹבֵע,
וכפר הרי זה חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
אף על פי שלֹא ענה אמֵן ולֹא הוֹציא שבוּעה מִפיו.
8
הגוֹנֵב שוֹר חבֵרוֹ,
וּתבעוֹ ואמר לוֹ:
'שוֹרי גנבתה',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא גנבתי'.
'מה טיבוֹ אצלך?',
'אתה הִפקדתוֹ אצלי',
ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שאִלוּ הוֹדה שגנבוֹ,
היה חיב לשלֵם דמי השוֹר מִכל מקוֹם,
ועכשיו שאמר 'פִקדוֹן',
הרי פטר עצמוֹ בִכפירה זוֹ מִן הגנֵבה וּמִן האבֵדה,
שאִם נִגנב השוֹר אוֹ אבד אחר הוֹדיה זוֹ,
היה פטוּר מִלשלֵם.
9
וכֵן אִם טען ששכרוֹ ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי פטר עצמוֹ מִן השבוּרה וּמִן המֵתה.
וכֵן אִם טען ואמר:
' הִשאלתהוּ לי',
ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי פטר עצמוֹ מִן המֵתה בִשעת מלאכה,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת שאֵלה.
10
לפיכך, אִם אמר לוֹ:
'לֹא גנבתיו,
אלא אתה הִפקדתוֹ אצלי' אוֹ 'שכרתני לשמרוֹ' אוֹ 'הִשאלתהוּ לי',
'והרי שוֹרך לפניך,
קחֵהוּ', ונִשבע על זה הרי זה פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי הוֹדה בקרן ולֹא פטר עצמוֹ בִכפירה זוֹ מִכלוּם.
11
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'אתה מכרתוֹ לי ועדין לֹא נתתי דמיו,
אִם תִרצה קח דמיו אוֹ הרי שלך לפניך',
אוֹ שאמר לוֹ:
'אתה נתתוֹ לי בִשכר מלאכה שאעשה לך,
אִם תִרצה שאעשה לך אוֹ קחנוּ ולֵך',
'תוֹעה בדרך מצאתיו ולֹא ידעתי שהוּא שלך,
עכשיו שידעתוֹ קחנוּ ולֵך',
אוֹ שאמר:
'אחר פרתי רץ והרי הוּא לפניך',
ונִשבע על כל טענה מֵאֵלוּ פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי לֹא פטר עצמוֹ מִכלוּם.
וחיב בִשבוּעת בִטוּי,
שהרי נִשבע על שקר.
12
מי שהיה חיב ממוֹן לִשני שוּתפין,
וּתבעוֹ אחד מֵהן וכפר בוֹ ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי כפר ממוֹן.
תבעוּהוּ שניהם,
והוֹדה בכֹל לאחד מֵהן ואמר:
'לֹא לויתי אלא מִזה לבדוֹ',
ונִשבע פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי לֹא פטר עצמוֹ מִכלוּם.
אבל חיב בִשבוּעת בִטוּי.
13
וכֵן מי שהיתה עליו מִלוה בִשטר,
וכפר בה ונִשבע פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי בשטר נִשתעבֵד הקרקע,
ונִמצא זה ככוֹפֵר בקרקע,
וּכבר בֵארנוּ שהכוֹפֵר בקרקע פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן.
וחיב בִשבוּעת בִטוּי,
שהרי נִשבע על שקר.
14
היתה עליו מִלוה בעֵדים בִלבד,
וכפר ונִשבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
שהרי פטר עצמוֹ בִכפירתוֹ מִלשלֵם עתה.
ואף על פי שכשיבֹאוּ העֵדים יתחיֵב לשלֵם,
ונִמצא שלֹא הוֹעילה לוֹ כפירתוֹ הרי הוֹעילה בעִתה,
ושמא לֹא יבֹאוּ העֵדים אוֹ יבֹאוּ ולֹא תִתקיֵם עֵדוּתן אוֹ יפסלוּ,
וּלפיכך חיב.