1
התוֹבֵע חבֵרוֹ בממוֹן שאִם הוֹדה בוֹ יהיה חיב לשלֵם,
וכפר ונִשבע,
אוֹ שהִשביעוֹ התוֹבֵע וכפר הרי זה הנִתבע חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן אף על פי שלֹא ענה אמֵן,
שבִשבוּעת הפִקדוֹן,
אחד הנִשבע מִפי עצמוֹ ואחד שהִשביעוֹ אחֵר וכפר,
אף על פי שלֹא ענה אמֵן חיב,
שכפירתוֹ אחר שהִשביעוֹ התוֹבֵע כענית אמֵן.
2
תבעוֹ בממוֹן שאִם יוֹדה לוֹ ויֹאמר 'כֵן הדבר' לֹא יהיה חיב לשלֵם,
כגוֹן שתבעוֹ בִקנס,
שאין אדם משלֵם קנס על פי עצמוֹ,
וכפר ונִשבע הרי זה פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
וחיב מִשוּם שבוּעת בִטוּי.
3
וכֵן אִם תבעוֹ בקרקע אוֹ בעבד אוֹ בִשטר,
וכפר ונִשבע פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
וחיב בִשבוּעת בִטוּי,
שהרי נִשבע על שקר.
4
ולמה נִפטר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
והרי זה אִלוּ הוֹדה היה משלֵם מה שכפר? לפי שנאמר:
"בפִקדוֹן אוֹ בִתשוּמת יד אוֹ בגזֵל אוֹ עשק את עמיתוֹ,
אוֹ מצא אבֵדה" הכֹל מִטלטלין,
שאִם יוֹדה בהם יוֹציא ממוֹן מִתחת ידוֹ.
יצאוּ קרקעוֹת שאינן מִטלטלין,
והרי הֵן לִפני בעליהן וּבחזקתן,
יצאוּ עבדים שהוּקשוּ לקרקעוֹת,
ויצאוּ שטרוֹת שאין גוּפן ממוֹן.
5
אחד הנִשבע אחר שתבעוֹ בעל הממוֹן אוֹ הנִשבע מֵעצמוֹ אף על פי שלֹא תבעוֹ.
כיצד? כגוֹן שקדם ואמר:
'למה אתה הוֹלֵך אחרי,
כלוּם יֵש לך בידי ממוֹן? שבוּעה שאין לך בידי ממוֹן' הרי זה חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן,
הוֹאיל וכפר ונִשבע,
אף על פי שלֹא תבעוֹ זה.
6
אחד הנִשבע לבעל הממוֹן עצמוֹ אוֹ לִשלוּחוֹ הבא בהרשאתוֹ,
ששלוּחוֹ של אדם כמוֹתוֹ.
7
ואינוֹ חיב בִשבוּעת הפִקדוֹן עד שישביעוֹ בלשוֹן שהוּא מכירה.
8
הנִשבע שבוּעת הפִקדוֹן במֵזיד,
אף על פי שנִשבע לשקר והִתרוּ בוֹ עֵדים בִשעת שבוּעתוֹ אינוֹ לוֹקה,
אלא מֵביא אשמוֹ בִלבד,
שהרי הכתוּב הוֹציאוֹ מִכלל מחוּיבי מלקוּת וחיבוֹ אשם בין בזדוֹן בין בִשגגה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
כפר ונִשבע ארבעה אוֹ חמִשה פעמים,
אוֹ שהִשביעוֹ התוֹבֵע ארבעה חמִשה פעמים,
והוּא כוֹפֵר על כל אחת ואחת,
בין בבית דין בין שלֹא בבית דין הרי זה חיב קרבן אשם על כל שבוּעה וּשבוּעה; שאִלוּ הוֹדה אחר שכפר,
היה חיב לשלֵם אף על פי שכפר בבית דין,
ונִמצא פוֹטֵר עצמוֹ בכל כפירה וּכפירה מִן התשלוּמין,
וּלפיכך חיב על כל שבוּעה וּשבוּעה.
10
היוּ חמִשה תוֹבעין אוֹתוֹ ואוֹמרין לוֹ:
'תֵן לנוּ פִקדוֹן שיֵש לנוּ בידך',
'שבוּעה שאין לכם בידי כלוּם' אינוֹ חיב אלא קרבן אחד.
'שבוּעה שאין לך בידי,
לֹא לך ולֹא לך ולֹא לך ולֹא לך' חיב על כל אחת ואחת.
11
אמר לוֹ חבֵרוֹ:
'תֵן לי פִקדוֹן וּתשוּמת יד וגזֵל ואבֵדה שיֵש לי בידך',
'שבוּעה שאין לך בידי' אינוֹ חיב אלא אחת.
ואפִלוּ היה לוֹ בידוֹ פרוּטה אחת מִכוּלם הרי אֵלוּ מִצטרפין,
וחיב.
12
'שבוּעה שאין לך בידי פִקדוֹן וּתשוּמת יד וגזֵל ואבֵדה' חיב על כל אחת ואחת.
13
'תֵן לי חִטים וּשעוֹרים וכוּסמין שיֵש לי בידך',
'שבוּעה שאין לך בידי' אינוֹ חיב אלא אחת.
'שבוּעה שאין לך בידי חִטים וּשעוֹרין וכוּסמין' חיב על כל אחת ואחת.
14
היוּ חמִשה תוֹבעין אוֹתוֹ ואוֹמרין לוֹ:
'תֵן לנוּ פִקדוֹן גזֵל ואבֵדה וּתשוּמת יד שיֵש לנוּ בידך',
ואמר לאחד מֵהן:
'שבוּעה שאין לך בידי פִקדוֹן וגזֵל ואבֵדה וּתשוּמת יד,
ולֹא לך ולֹא לך ולֹא לך ולֹא לך' הרי זה חיב על כל טענה וטענה לכל אחד ואחד,
ונִמצא זה חיב עשרים אשם.
15
טען שאבד הפִקדוֹן אוֹ כפר בוֹ ונִשבע,
ואחר כך הוֹדה,
וחזר וטען שאבד ונִשבע והוֹדה,
וחזר וטען שאבד ונִשבע והוֹדה משלֵם הקרן הרִאשוֹן וחֹמש אחד על כל שבוּעה וּשבוּעה,
שנאמר: "וחמִשִתיו יֹסֵף עליו" התוֹרה רִבתה חמשין הרבֵה על קרן אחד.
כיצד? היה הקרן ארבעה,
וכפר ונִשבע והוֹדה,
וחזר וטען שאבד,
ונִשבע והוֹדה,
וחזר וטען שאבד,
ונִשבע והוֹדה משלֵם שִבעה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
16
פחוֹת מִפרוּטה אינוֹ ממוֹן.
לפיכך, התוֹבֵע חבֵרוֹ בפחוֹת מִפרוּטה אוֹ בפחוֹת מִשוה פרוּטה,
וכפר ונִשבע פטוּר מִשבוּעת הפִקדוֹן,
וחיב בִשבוּעת בִטוּי.