1
מי שנִשבע שלֹא יֹאכל היוֹם כלוּם,
ואכל פחוֹת מִכזית פטוּר,
שאין אכילה פחוּתה מִכזית,
והרי הוּא כאוֹכֵל חצי שִעוּר מִנבֵלוֹת וּטרֵפוֹת וכיוֹצֵא בהן.
ואִם אמר:
'שבוּעה שלֹא אֹכל דבר זה',
ואכלוֹ חיב,
ואפִלוּ היה דבר שנִשבע עליו זרע חרדל אחד אוֹ פחוֹת מִמנוּ.
2
נִשבע שלֹא יטעֹם כלוּם ואכל כל שהוּא חיב.
3
מי שנִשבע שלֹא יֹאכל היוֹם,
ושתה חיב,
ששתיה בִכלל אכילה.
לפיכך אִם אכל ושתה אינוֹ חיב אלא מלקוּת אחת אִם היה מֵזיד,
אוֹ חטאת אחת אִם היה שוֹגֵג.
4
נִשבע שלֹא ישתה היוֹם הרי זה מוּתר לאכֹל,
שאין אכילה בִכלל שתיה.
וכמה ישתה ויהיה חיב? יֵראה לי שאינוֹ חיב עד שיִשתה רביעית,
כִשאר האִסוּרין.
5
'שבוּעה שלֹא אֹכל היוֹם' ואכל מינין הרבֵה,
אוֹ 'שבוּעה שלֹא אשתה היוֹם' ושתה מיני משקין הרבֵה אינוֹ חיב אלא אחת.
ואפִלוּ אמר:
'שבוּעה שלֹא אֹכל היוֹם בשר וּפת וקִטנית',
ואכל הכֹל אינוֹ חיב אלא אחת.
וכוּלן מִצטרפין לכזית.
6
'שבוּעה שלֹא אֹכל ושלֹא אשתה',
ואכל ושתה חיב שתים,
שהשתיה בִכלל אכילה היא,
והוֹאיל וּפֵרֵש ואמר 'ושלֹא אשתה' גִלה דעתוֹ שלֹא כלל השתיה בִכלל האכילה,
ונִמצא כנִשבע על זה בִפני עצמוֹ ועל זה בִפני עצמוֹ,
וּלפיכך חיב שתים.
7
וכֵן האוֹמֵר:
'שבוּעה שלֹא אֹכל פת חִטים וּפת שעוֹרים וּפת כוּסמין',
ואכלן חיב על כל אחת ואחת,
שלֹא אמר 'פת' 'וּפת' 'וּפת' אלא לחלֵק וּלחיֵב על כל אחת ואחת.
8
היה חבֵרוֹ מסרֵב בוֹ לאכֹל אצלוֹ,
ואמר לוֹ:
'בוֹא וּשתֵה עִמי יין וחלב וּדבש',
ואמר: 'שבוּעה שאיני שוֹתה יין וחלב וּדבש' חיב על כל אחד ואחד בִפני עצמוֹ,
שהיה לוֹ לוֹמר:
'שבוּעה שאיני שוֹתה כלוּם' אוֹ 'מה שאמרת',
וּמִשחזר וּפֵרֵט גִלה דעתוֹ שחיֵב עצמוֹ שבוּעה על כל מין ומין בִפני עצמוֹ.
:לפיכך אין מִצטרפין זה עִם זה,
ואינוֹ חיב עד שיֹאכל כשִעוּר מִמין אחד.
הוֹאיל והֵן חלוּקין לחטאוֹת הרי הֵן כחֵלב ודם,
שאינן מִצטרפין לכזית,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת.
9
'שבוּעה שלֹא אֹכל כִכר זוֹ' אוֹ 'שלֹא אֹכל אוֹתה',
כיון שאכל מִמנה כזית חיב.
'שבוּעה שלֹא אֹכלנה' אינוֹ חיב עד שיֹאכל את כוּלה.
אמר: 'שבוּעה שלֹא אֹכל כִכר זוֹ,
שבוּעה שלֹא אֹכלנה,
שבוּעה שלֹא אֹכלנה',
ואכלה אינוֹ חיב אלא אחת.
10
וכֵן אִם אמר:
'שבוּעה שלֹא אֹכל היוֹם',
וחזר ונִשבע על הכִכר שלֹא יֹאכלנה,
ואכלה כוּלה באוֹתוֹ היוֹם אינוֹ חיב אלא אחת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
שאין שבוּעה חלה על שבוּעה.
:אבל אִם נִשבע על הכִכר שלֹא יֹאכלנה,
וחזר ונִשבע שלֹא יֹאכל כלוּם אוֹ שלֹא יֹאכל כִכר זוֹ,
ואכלה כוּלה חיב שתים,
שבעֵת שנִשבע בתחִלה שלֹא יֹאכלנה אינוֹ חיב עד שיֹאכל כוּלה,
וּכשחזר ונִשבע שלֹא יֹאכל אוֹ שלֹא יֹאכל אוֹתה מִשיֹאכל מִמנה כזית יתחיֵב,
וּכשיֹאכל כוּלה יתחיֵב בִשבוּעה רִאשוֹנה.
11
'שבוּעה שלֹא אֹכל תאֵנים',
וחזר ונִשבע על התאֵנים ועל הענבים חיב על התאֵנים שתים,
שהרי כלל התאֵנים שנאסרוּ בִשבוּעה רִאשוֹנה עִם הענבים שהיוּ מוּתרין,
וּמִתוֹך שחלה שבוּעה שניה על הענבים חלה על התאֵנים,
ונִתחיֵב בִשתי שבוּעוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת.
12
'שבוּעה שלֹא אֹכל שמוֹנה,
שבוּעה שלֹא אֹכל תִשעה,
שבוּעה שלֹא אֹכל עשרה',
בין שאכל שמוֹנה בין שאכל תִשעה בין שאכל עשרה אינוֹ חיב אלא אחת.
13
'שבוּעה שלֹא אֹכל עשרה,
שבוּעה שלֹא אֹכל תִשעה,
שבוּעה שלֹא אֹכל שמוֹנה':
אִם אכל עשרה חיב שלֹש,
על כל שבוּעה וּשבוּעה אחת; וכֵן אִם אכל תִשעה חיב שתים; אכל שמוֹנה חיב אחת.
14
'שבוּעה שלֹא אֹכל תאֵנים',
וחזר ונִשבע שלֹא יֹאכל תאֵנים וענבים כאחד,
ושגג ואכל תאֵנים והִפריש קרבן,
ואחר כך שגג ואכל ענבים אינוֹ חיב על הענבים,
מִפני שהֵן כחצי שִעוּר,
ואין מביאין קרבן על חצי שִעוּר.
15
וכֵן הנִשבע שלֹא יֹאכל עשר,
וחזר ונִשבע שלֹא יֹאכל עשר ותֵשע,
ואכל עשר והִפריש קרבן,
וחזר ושגג ואכל תֵשע הרי זה כחצי שִעוּר,
ואין מביאין קרבן על חצי שִעוּר,
שעִנין שבוּעה אחרוֹנה שלֹא יֹאכל תשע עשרֵה.
16
'שבוּעה שלֹא אוֹכל כִכר זוֹ הגדוֹלה אִם אכלתי כִכר זוֹ הקטנה',
ושכח תנאי זה בעֵת שאכל הקטנה,
ואכל אחר כך הגדוֹלה במֵזיד חיב.
17
אכל את הקטנה והוּא זוֹכֵר התנאי ויוֹדֵע שבאכילתה תֵאסֵר הגדוֹלה,
ושכח ואכל את הגדוֹלה,
וכִמדוּמה לוֹ שעדין לֹא נאסרה פטוּר.
אכל שתיהן בִשגגה פטוּר.
שתיהן במֵזיד,
בין שאכל הגדוֹלה בתחִלה אוֹ באחרוֹנה חיב.
18
וכֵן אִם תלין זוֹ בזוֹ ונִשבע ואמר:
'שבוּעה שלֹא אֹכל אחת מֵהן אִם אכלתי האחרת',
ושכח התנאי ואכל אחת מֵהן,
ואכל השניה בזדוֹן חיב.
19
הרִאשוֹנה בזדוֹן והשניה בִשגגה פטוּר; שתיהם בִשגגה פטוּר; שתיהן בזדוֹן חיב.
20
'שבוּעה שאֹכל כִכר זוֹ היוֹם',
ועבר היוֹם ולֹא אכלה:
בשוֹגֵג מֵביא קרבן עוֹלה ויוֹרֵד; במֵזיד אינוֹ לוֹקה,
שהרי לֹא עשה מעשה,
ואף על פי שעבר על שבוּעת שקר.
21
וּמִפני מה לוֹקה אִם נִשבע שאכל והוּא לֹא אכל,
אוֹ שלֹא אכל והוּא אכל,
ואף על פי שלֹא עשה מעשה? מִפני שמֵעֵת שבוּעתוֹ נִשבע לשקר.
אבל אִם נִשבע שיעשה והוּא לֹא עשה אינה שבוּעת שקר מִשעת שבוּעה.
22
מי שאמר לחבֵרוֹ:
'שבוּעה שלֹא אֹכל לך' אוֹ 'שבוּעה שאי אֹכל לך',
אוֹ שהיה מסרֵב בוֹ לאכֹל אצלוֹ והוּא נִמנע,
ונִשבע ואמר:
'שבוּעה שאֹכל לך',
וכֵן האוֹמֵר:
'לֹא שבוּעה לֹא אֹכל לך' כל אֵלוּ אסוּרין,
והרי נִשבע שלֹא יֹאכל אצלוֹ.
ואִם אמר כל הלשוֹנוֹת האֵלוּ,
ועבר ואכל אינוֹ חיב אלא אחת.