1
כל הנִשבע שבוּעה מֵארבע מיני שבוּעוֹת אֵלוּ באֹנס הרי זה פטוּר מִכלוּם.
ואחד הנִשבע מִתחִלתוֹ באֹנס כמוֹ שבֵארנוּ,
אוֹ שנִשבע ונאנס ולֹא הִניחוּהוּ לקיֵם שבוּעתוֹ,
אוֹ הִשביעוֹ אנס.
לפיכך נִשבעין לחרמין ולהרגין ולמוֹכסין.
2
באי זה מוֹכֵס אמרוּ? במוֹכֵס העוֹמֵד מֵאֵליו שלוֹקֵח ממוֹן שלֹא בִרשוּת מלך המדינה,
אוֹ שלקח בִרשוּת המלך אבל מוֹסיף לעצמוֹ על הדבר הקצוּב,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת גזֵלה.
3
וצריך הנִשבע באֹנס לִהיוֹת כוּנתוֹ בלִבוֹ בעֵת השבוּעה לדבר הפוֹטֵר.
ואף על פי שדברים אֵלוּ שבלֵב אינן דברים,
הוֹאיל ואינוֹ יכוֹל להוֹציא בִשפתיו מִפני האֹנס הרי סוֹמֵך על דברים שבלִבוֹ.
4
כיצד? כגוֹן שנִשבע לאוֹנֵס שלֹא יֹאכל בשר סתם,
וּבלִבוֹ שלֹא יֹאכל היוֹם אוֹ שלֹא יֹאכל בשר חזיר הרי זה מוּתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
וכֵן שבוּעוֹת של הבאי ושל שגגוֹת פטוּר עליהן.
שבוּעוֹת של הבאי כיצד? כגוֹן שראה חילוֹת גדוֹלים וחוֹמה גבוֹהה,
ונִשבע 'שראיתי חיל פלוֹני המלך והֵם כיוֹצאי מִצרים',
ו'שראיתי חוֹמת עיר פלוֹנית גבוֹהה עד לרקיע',
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
שזה לֹא גמר בלִבוֹ שהדבר כך בלֹא פחוֹת ולֹא יתֵר,
ולֹא נִתכוֵּן אלא לספֵר גֹבה החוֹמה אוֹ רֹב העם.
6
שבוּעוֹת של שגגוֹת כיצד? אִם שבוּעת העֵדוּת אוֹ הפִקדוֹן היא כגוֹן ששגג בפִקדוֹן וּבעֵדוּת,
שהוּא פטוּר מִכלוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם שבוּעת שוא היא כגוֹן שנִשבע שלֹא ילבש תפִלין,
ולֹא ידע שהתפִלין מִצוה.
ואִם שבוּעת שקר היא כגוֹן שנִשבע שלֹא אכל ונִזכר שאכל,
אוֹ שנִשבע שלֹא יֹאכל ושכח ואכל,
אוֹ שלֹא תֵהנה אִשתוֹ לוֹ מִפני שגנבה את כיסוֹ ושהִכת את בנוֹ,
ונוֹדע שלֹא גנבה ושלֹא הִכת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
אִם כֵן,
אי זוֹ היא שִגגת שבוּעת בִטוּי שחיבין עליה קרבן עוֹלה ויוֹרֵד לשעבר? כגוֹן שנִשבע שלֹא אכל,
והוּא יוֹדֵע שאכל וששבוּעת שקר זוֹ שנִשבע אסוּרה,
אבל לֹא ידע שחיבין עליה קרבן זוֹ היא השגגה שחיבין עליה קרבן עוֹלה ויוֹרֵד בִשבוּעת בִטוּי לשעבר.
8
וכיצד היא השגגה שחיבין עליה קרבן להבא? כגוֹן שנִשבע שלֹא יֹאכל פת חִטין,
ושגג ודִמה שנִשבע שיֹאכל פת חִטין,
ואכלה, שזה נעלמה מִמנוּ השבוּעה היאך היתה,
והרי הוּא זוֹכֵר החֵפץ שנִשבע עליו זוֹ היא שִגגת שבוּעת בִטוּי להבא שחיבין עליה קרבן.
9
אבל אִם נִשבע שלֹא יֹאכל פת חִטין,
ואכל פת חִטין על דעת שהיא פת שעוֹרים הרי זה אנוּס וּפטוּר,
שהרי לֹא נעלמה מִמנוּ שבוּעה,
ולֹא נעלם מִמנוּ אלא חֵפץ שנִשבע עליו.
10
נעלמה מִמנוּ שבוּעה היאך היתה ונעלם מִמנוּ חֵפץ שנִשבע עליו הרי זה פטוּר מִן הקרבן.
כיצד? כגוֹן שנִשבע שלֹא לאכֹל פת חִטין ודִמה שנִשבע שיֹאכל פת חִטים,
ואכל פת חִטין על דעת שהיא פת שעוֹרים; שהרי העלֵם שבוּעה וחֵפץ בידוֹ,
והרי זה כאנוּס,
וּפטוּר.
11
נִשבע על כִכר שלֹא יֹאכלנה,
ונִצטעֵר עליה ואכלה מִפני הצער והוּא שוֹגֵג,
שהרי דִמה שמוּתר לוֹ לאכלה מִפני הצער הרי זה פטוּר מִן הקרבן,
לפי שאינוֹ שב מידיעתוֹ,
אלא ידע שאסוּרה היא ואכלה בטעוּת.