הִלכוֹת שבוּעוֹת:
יֵש בִכללן חמֵש מִצווֹת,
אחת מִצות עשֵה וארבע מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;שלֹא להִשבע בִשמוֹ לשקר.
ב)nbsp;שלֹא לִשא שמוֹ לשוא.
ג)nbsp;שלֹא לִכפֹר בפִקדוֹן.
ד)nbsp;שלֹא להִשבע על כפירת ממוֹן.
ה)nbsp;להִשבע בִשמוֹ באמת.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
ארבעה מיני שבוּעוֹת הֵן:
שבוּעת בִטוּי,
וּשבוּעת שוא,
וּשבוּעת הפִקדוֹן,
וּשבוּעת העֵדוּת.
:שבוּעת בִטוּי הוּא שנאמר בתוֹרה:
"אוֹ נפש כי תִשבע לבטֵא" ,
והיא נחלקת לארבעה חלקים:
שתים להבא וּשתים לשעבר,
כגוֹן שנִשבע על דבר שעבר שנעשה אוֹ שלֹא נעשה,
ועל דבר שעתיד לִהיוֹת שיעשה אוֹ שלֹא יעשה.
2
ואין שבוּעת בִטוּי נוֹהגת אלא בִדברים שאפשר לוֹ לעשוֹתן,
בין להבא בין לשעבר.
:כיצד לשעבר? 'שאכלתי' אוֹ 'שזרקתי אבן לים' אוֹ 'שדִבֵר פלוֹני עִם פלוֹני',
אוֹ 'שלֹא אכלתי' אוֹ 'שלֹא זרקתי אבן לים' אוֹ 'שלֹא דִבֵר פלוֹני עִם פלוֹני'.
וכיצד להבא? 'שאֹכל' אוֹ 'שאזרֹק אבן לים',
אוֹ 'שלֹא אֹכל' אוֹ 'שלֹא אזרֹק אבן לים' הרי אֵלוּ שתים לשעבר וּשתים להבא.
3
נִשבע על אחת מֵארבע מחלקוֹת אֵלוּ והחליף,
כגוֹן שנִשבע שלֹא יֹאכל ואכל,
אוֹ 'שאכלתי' והוּא לֹא אכל הרי זוֹ שבוּעת שקר,
ועל זה וכיוֹצֵא בוֹ נאמר:
"ולֹא תִשבעוּ בִשמי לשקר" .
ואִם נִשבע לשקר:
במֵזיד לוֹקה,
בשוֹגֵג מֵביא קרבן עוֹלה ויוֹרֵד,
שנאמר: "ונעלם מִמנוּ והוּא ידע" .
4
שבוּעת שוא נחלקת לארבע מחלקוֹת:
האחת נִשבע על דבר הידוּע שאינוֹ כֵן.
כיצד? כגוֹן שנִשבע על האיש שהוּא אִשה ועל האִשה שהיא איש ועל עמוּד של שיש שהוּא זהב,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
השניה שנִשבע על דבר ידוּע שאין בוֹ ספֵק לאדם בעוֹלם שהוּא כֵן,
כגוֹן שנִשבע על השמים שהיא שמים ועל אבן זוֹ שהיא אבן ועל שנים שהֵן שנים,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
שזה הדבר אין בוֹ ספֵק לאדם שלֵם כדי לצדֵק הדבר בִשבוּעה.
6
שלישית שנִשבע לבטֵל את המִצוה.
כיצד? כגוֹן שנִשבע שלֹא יתעטֵף בציצית ושלֹא ילבש תפִלין,
ושלֹא יֵשֵב בסוּכה בחג ולֹא יֹאכל מצה בלילי הפסח,
אוֹ שיִתענה בשבתוֹת וימים טוֹבים,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
רביעית שנִשבע על דבר שאין כֹח בוֹ לעשוֹתוֹ.
כיצד? כגוֹן שנִשבע שלֹא יישן שלֹשה ימים לילה ויוֹם רצוּפין,
אוֹ שלֹא יטעֹם כלוּם שִבעת ימים רצוּפין,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:כל הנִשבע שבוּעת שוא מֵארבע שבוּעוֹת אֵלוּ עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִשא את שֵם יי אלֹהיך לשוא" .
ואִם היה מֵזיד לוֹקה,
ואִם היה שוֹגֵג פטוּר מִכלוּם.
8
שבוּעת הפִקדוֹן כיצד? כל מי שיֵש ממוֹן חבֵרוֹ בידוֹ,
בין פִקדוֹן בין מִלוה,
אוֹ שגזלוֹ אוֹ עשקוֹ,
אוֹ מצא לוֹ אבֵדה ולֹא החזירה וכיוֹצֵא בזה,
ותבע מִמנוּ ממוֹן שיֵש לוֹ בידוֹ וכפר בוֹ הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תכחשוּ" זוֹ אזהרה לִכפירת ממוֹן.
ואין לוֹקין על לאו זה.
ואִם נִשבע לוֹ על שקר על ממוֹן שכפר בוֹ הרי זה עוֹבֵר בלאו אחֵר,
ועל זה נאמר:
"ולֹא תשקרוּ איש בעמיתוֹ" זוֹ אזהרה לנִשבע על כפירת ממוֹן.
וּשבוּעה זוֹ היא הנִקרֵאת שבוּעת הפִקדוֹן.
9
וּמה הוּא חיב על שבוּעת הפִקדוֹן ששִקֵר בה? משלֵם הקרן שכפר בוֹ עִם תוֹספת חֹמש,
וּמקריב אשם ודאי,
בין שהיה מֵזיד בין שהיה שוֹגֵג,
שנאמר: "וכִחֵש בעמיתוֹ בפִקדוֹן אוֹ בִתשוּמת יד וגו' אוֹ מצא אבֵדה וכו' והיה כי יחטא ואשֵם" ,
ולֹא נאמר בוֹ 'ונעלם' לחיֵב שוֹגֵג כמֵזיד.
10
והוּא שיזיד בפִקדוֹן אוֹ בממוֹן שיִתחיֵב בוֹ ויֵדע בוֹ בִשעת שבוּעה.
אבל אִם שגג ושכח שיֵש לוֹ אצלוֹ ממוֹן,
וכפר ונִשבע ואחר כך ידע הרי זה אנוּס,
וּפטוּר מִכלוּם.
:וכֵן אִם לֹא ידע שאסוּר לִשבע לשקר על כפירת ממוֹן הרי זה אנוּס,
וּפטוּר.
11
אִם כֵן,
היאך היא שִגגת שבוּעת הפִקדוֹן? כגוֹן שנעלם מִמנוּ אִם חיבין עליה קרבן אִם לאו,
וידע שהיא אסוּרה ושיֵש לוֹ אצלוֹ ממוֹן זוֹ היא שִגגתה.
וּזדוֹנה שידע שחיבין עליה קרבן.
12
שבוּעת העֵדוּת כיצד? העֵדים שידעוּ עֵדוּת ממוֹן,
וּתבעם בעל העֵדוּת להעיד לוֹ,
וכפרוּ בעֵדוּתם ולֹא הֵעידוּ,
ונִשבעוּ לוֹ שאינן יוֹדעין לוֹ עֵדוּת זוֹ היא הנִקרֵאת שבוּעת העֵדוּת.
וחיבין על שבוּעה זוֹ קרבן עוֹלה ויוֹרֵד,
בין שהיוּ מזידין בין שהיוּ שוֹגגין,
שנאמר: "ונפש כי תחטא ושמעה קוֹל אלה והוּא עֵד" וגו' ,
ולֹא נאמר בה 'ונעלם' לחיֵב על הזדוֹן כשגגה.
13
כיצד שִגגת שבוּעת העֵדוּת? כגוֹן שנעלם מִמנוּ שחיבין עליה קרבן,
וידע ששבוּעה זוֹ אסוּרה ושהיא שקר.
וּזדוֹנה שידע שחיבין עליה קרבן.
אבל אִם לֹא ידע שהיא אסוּרה אוֹ ששכחוּ את העֵדוּת ונִשבעוּ,
ואחר כך נוֹדע להם שהֵן יוֹדעין לוֹ עֵדוּת ושנִשבעוּ על שקר הרי אֵלוּ אנוּסים,
וּפטוּרין אף מִן הקרבן.