1
הרוֹצה לִמכֹר שדֵהוּ,
והֵביא בן המצר שלוֹ וזה שהוּא רוֹצה לִקח מִמנוּ לבית דין,
ואמר לבן המצר:
'אִם תִרצה לִקנוֹת בכך וכך קנֵה,
ואִם לאו סלֵק עצמך,
והרי זה לוֹקֵח' הרי זה לֹא נִשארה לוֹ טענה,
אלא אוֹ מֵביא מעוֹת מיד וקוֹנה,
אוֹ בטלה זכוּתוֹ.
:אמר: 'אטרח ואביא' אין שוֹמעין לוֹ.
'אֵלֵך ואביא':
אִם הוּא אמוּד שיֵש לוֹ ממתינין לוֹ עד שיֵלֵך ויביא; ואִם אינוֹ אמוּד אין שוֹמעין לוֹ,
שאינוֹ רוֹצה אלא להִשמֵט.
לפיכך אוֹמרין לוֹ:
'הוֹציא עתה זוּזים,
אוֹ בטלה זכוּתך',
שאין קוֹבעין זמן לבן המצר.
:הוֹציא בן המצר המעוֹת והוֹציא הלוֹקֵח מעוֹת,
אִם היוּ של לוֹקֵח טוֹבים מִזוּזיו אוֹ ממהרין לצֵאת יתֵר מִזוּזיו בטלה זכוּתוֹ,
ואין לוֹ דין בן המצר.
:היה רוֹצה הלוֹקֵח לִקנוֹתה לִבנוֹת בה בתים,
וּבן המצר רוֹצה לזרעה הלוֹקֵח זוֹכה,
מִשוּם ישוּב הארץ,
ואין בה דין בן המצר.
2
בא הלוֹקֵח ונִמלך בבן המצר ואמר לוֹ:
'הרי פלוֹני בן המצר שלך רוֹצה לִמכֹר לי שדה זוֹ,
אֵלֵך ואקח מִמנוּ?',
ואמר לוֹ:
'לֵך וקח' לֹא בִטֵל זכוּתוֹ,
ויֵש לוֹ לסלֵק אוֹתוֹ אחר שקנה,
אלא אִם קנוּ מידוֹ.
:במה דברים אמוּרים שצריך קִנין? בשמחל לוֹ קֹדם שיִקנה.
אבל אִם מחל לוֹ זכוּתוֹ אחר שלקח,
כגוֹן שבא בן המצר וסיע עִמוֹ אוֹ שכר מִמנוּ,
אוֹ שראה אוֹתוֹ בוֹנה וסוֹתֵר כל שהוּא וּמִשתמֵש ולֹא מִחה בוֹ ולֹא עִרעֵר הרי זה מחל,
ושוּב אינוֹ יכוֹל לסלקוֹ.
3
היה בן המצר בִמדינה אחרת אוֹ חוֹלה אוֹ קטן,
ואחר זמן הִבריא החוֹלה והִגדיל הקטן וּבא ההוֹלֵך אינוֹ יכוֹל לסלקוֹ,
שאִם אתה אוֹמֵר כֵן,
אין אדם יכוֹל לִמכֹר קרקעוֹ,
שהרי הלוֹקֵח אוֹמֵר:
לאחר כמה שנים תֵצֵא מידי.
וּבזה הוֹרוּ הגאוֹנים.
4
המוֹכֵר שוה מאתים במנה:
אִם לכל העם מוֹזיל וּמוֹכֵר נוֹתֵן לוֹ בן המצר מֵאה וּמסלקוֹ; ואִם אינוֹ מוֹזיל לכל העם נוֹתֵן לוֹ מאתים שהיא שוה,
שהמוֹכֵר נתן לזה מתנה.
:לקח שוה מֵאה במאתים אינוֹ יכוֹל לסלקוֹ עד שיִתֵן המאתים.
טען בן המצר שזוֹ קנוּניא ביניהן נִשבע הלוֹקֵח בִנקיטת חֵפץ,
ונוֹטֵל מאתים.
ואִם היוּ שם עֵדים שנתן מאתים,
וּבן המצר טוֹעֵן שאמנה היתה בינוֹ וּבין המוֹכֵר,
'ואני יוֹדֵע בודאי שלֹא לקח מִמנוּ אלא מֵאה' הרי זה נוֹתֵן מאתים כמה שהֵעידוּ העֵדים,
ואחר כך מסלקוֹ,
וּמשביעוֹ הסֵת שלקח במאתים,
ונִפטר.
5
כל הרוֹצה לִמכֹר קרקע,
וּבאוּ שנים,
כל אחד מֵהם אוֹמֵר:
'אני אקח בדמים אֵלוּ',
ואין אחד מֵהן בעל המצר:
אִם היה האחד מיוֹשבי העיר והאחד מִשוֹכני השדה שכן העיר קוֹדֵם; שכֵן ותלמיד חכמים תלמיד חכמים קוֹדֵם; קרוֹב ותלמיד חכמים תלמיד חכמים קוֹדֵם; שכֵן וקרוֹב השכֵן קוֹדֵם; שגם זה בִכלל הטוֹב והישר הוּא.
:קדם אחד מֵהן וקנה זכה,
ואין חבֵרוֹ שראוּי לִקדֹם לוֹ יכוֹל לסלקוֹ,
הוֹאיל ואין אחד מֵהן בעל המצר; שלֹא צִוּוּ חכמים בדבר זה דרך דין אלא דרך חסידוּת,
ונפש טוֹבה היא שעוֹשה כך.
:בריך רחמנא דסיען