1
האחים אוֹ השוּתפין שבאוּ לחלֹק את השדה ולִטֹל כל אחד חלקוֹ:
אִם היתה כוּלה שוה ואין שם מקוֹם טוֹב וּמקוֹם רע אלא חוֹלקין לפי המִדה בִלבד,
ואמר אחד מֵהן:
'תנוּ לי חלקי מִצד זה,
כדי שיִהיה סמוּך לשדה האחרת שלי,
ויהיה הכֹל שדה אחת' שוֹמעין לוֹ,
וכוֹפה אוֹתן על זה,
שעִכוּבן בדבר זה מִדת סדוֹם היא.
:אבל אִם היה חֵלק אחד מִמנה טוֹב אוֹ קרוֹב לנהר יתֵר אוֹ קרוֹב לדרך,
ושמוּ אוֹתה היפה כנגד הרע,
ואמר: 'תנוּ לי בשוּמה שלי מִצד זה' אין שוֹמעין לוֹ,
אלא נוֹטֵל בגוֹרל.
:אמר: 'תנוּ לי חצי מִדתה מִן הצד הרע בלֹא שוּמה,
וּטלוּ אתם את החֵצי הטוֹב,
כדי שיִהיה חלקי סמוּך לשדה שלי' הוֹרוּ מִקצת הגאוֹנים ששוֹמעין לוֹ.
ולזה דעתי נוֹטה,
וּבוֹ ראוּי לדוּן.
2
הבכוֹר שחלק נוֹטֵל שני חלקים שלוֹ כאחד.
אבל היבם שחלק עִם אחיו בנִכסי האב נוֹטֵל חלקוֹ וחֵלק אחיו בגוֹרל:
אִם עלוּ במקוֹם אחד עלוּ לוֹ; ואִם עלוּ לוֹ בִשני מקוֹמוֹת עלוּ.
3
ארץ מרוּבעת שהיה הנהר מקיף לה מִזרח וצפוֹן,
והדרך דרוֹם וּמערב חוֹלקין אוֹתה באלכסוֹן,
כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך.
ואִם אמר:
'תנוּ לי החֵצי שמִצד זה,
שהוּא בצד שדי' שוֹמעין לוֹ.
כללוֹ של דבר:
כל דבר שהוּא טוֹב לזה ואין על חבֵרוֹ בוֹ הפסֵד כלל כוֹפין את חבֵרוֹ לעשוֹתוֹ.
4
אחד מִן האחים אוֹ מִן השוּתפין שמכר חלקוֹ לאחד מסלקין אוֹתוֹ הלוֹקֵח,
ונוֹתנין לוֹ שאר האחים אוֹ השוּתפין דמים שנתן והוֹלֵך,
כדי שלֹא יכנֵס זר ביניהן.
5
ולֹא עוֹד,
אלא כל המוֹכֵר קרקע שלוֹ לאחֵר יֵש לחבֵרוֹ שהוּא בצד המצר שלוֹ לִתֵן הדמים ללוֹקֵח וּלסלֵק אוֹתוֹ,
וזה הלוֹקֵח הרחוֹק כאִלוּ הוּא שליח של בן המצר.
בין שמכר הוּא בין שמכר שלוּחוֹ בין שמכרוּ בית דין יֵש בוֹ דין בן המצר.
:אפִלוּ היה הלוֹקֵח תלמיד חכמים ושכֵן וקרוֹב למוֹכֵר,
וּבן המצר עם הארץ רחוֹק בן המצר קוֹדֵם,
וּמסלֵק את הלוֹקֵח.
ודבר זה מִשוּם שנאמר:
"ועשית הטוֹב והישר" ,
אמרוּ חכמים:
הוֹאיל והמכר אחד הוּא,
טוֹב וישר הוּא שיִקנה מקוֹם זה בן המצר יתֵר מִן הרחוֹק.
:היוּ בני המצר רבים כוּלן זוֹכין בזוֹ השדה הנִמכרת,
והיא ביניהם לפי מִנינם,
ונוֹתנין כוּלן הדמים ללוֹקֵח; והוּא שבאוּ כוּלן פעם אחת.
אבל אִם קדם אחד מֵהן וסִלֵק הלוֹקֵח זכה בה לבדוֹ,
הוֹאיל והוּא בן המצר.
:וכֵן אִם באוּ מִקצתן,
וּמִקצתן בִמדינה אחרת מסלקין אוֹתוֹ אֵלוּ העוֹמדים כאן בִלבד,
והיא להם.
וכֵן המוֹכֵר לאחד מִבני המצר,
אוֹ לאחד מִן השוּתפין שלוֹ במשא וּמתן אף על פי שאינוֹ שוּתפוֹ בקרקע זכה בה,
ואין שאר השוּתפין אוֹ שאר בני המצר נוֹטלין עִמוֹ.
6
המוֹכֵר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר של שדה אחת מֵהן מסלֵק את הלוֹקֵח מֵאוֹתה השדה,
שהרי היא ואחֵרוֹת קנה כאחד.
וכֵן המוֹכֵר לבעלים הרִאשוֹנים,
אוֹ הלוֹקֵח מִן הגוֹי אין בוֹ דין בן המצר.
7
המוֹכֵר לגוֹי משמתין אוֹתוֹ עד שיקבֵל כל אֹנס שיבֹא מִן הגוֹי,
עד שיִנהֹג הגוֹי עִם בן המצר הזה שלוֹ כדיני ישראֵל בכֹל.
ואִם אנסוֹ בדבר שלֹא כדין ישראֵל משלֵם המוֹכֵר.
8
השכירוּת אין בה מִשוּם דין בן המצר.
9
הממשכֵן מקוֹם,
ואחר כך מכרוֹ לזה שהוּא ממוּשכן בידוֹ אין בוֹ מִשוּם דין בן המצר.
:וכֵן המוֹכֵר מקוֹם רחוֹק כדי לִגאֹל מקוֹם קרוֹב,
אוֹ שמכר רע כדי לִגאֹל יפה בדמיו,
אוֹ שמכר כדי לִתֵן מנת המלך,
אוֹ שמכר לִקבוּרה,
אוֹ שמכרוֹ לִמזוֹן האִשה אוֹ הבנוֹת אין באחד מֵאֵלוּ דין בן המצר,
אלא זכה הלוֹקֵח.
10
ולמה אין בהן דין בן המצר? שכל אֵלוּ טרוּדין הֵן לִמכֹר,
וּמִפני צֹרך גדוֹל מוֹכרין; ואִם תֹאמר יֵש בהן דין בן המצר לֹא ימצאוּ לוֹקֵח,
שהרי הוּא אוֹמֵר:
למה אטרח ואקח ויבֹא זה ויסלֵק אוֹתי? ואין הבעלים יכוֹלין להמתין עד שיביא בעל המצר מעוֹת ויקנה.
11
הרי שטען הלוֹקֵח ואמר:
'מִפני המס וכיוֹצֵא בוֹ מכר לי המוֹכֵר',
וּבעל המצר אוֹמֵר:
'שקר אתה טוֹעֵן לבטֵל זכוּתי' על בעל המצר להביא ראיה,
ואחר כך יוֹציא מיד הלוֹקֵח.
ואִם לֹא הֵביא ישבע הלוֹקֵח הסֵת.
12
אפִלוּ היה שם בדבר ספֵק אין הלוֹקֵח מִסתלֵק אלא בִראיה ברוּרה שמֵביא בעל המצר.
לפיכך, אִם טען הלוֹקֵח ואמר לוֹ:
'גזלן אתה לשדה זוֹ' אוֹ 'עריס אתה' אוֹ 'שוֹכֵר' אוֹ 'ממשכֵן' צריך בעל המצר להביא ראיה שהוּא בעל המצר ושקרקע זוֹ בחזקתוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
המוֹכֵר ליתוֹמים קטנים אין בוֹ דין בעל המצר; הטוֹב והישר שעוֹשין חסד עִם אֵלוּ יתֵר מִבעל המצר.
14
וכֵן המוֹכֵר לאִשה אין בוֹ דין בעל המצר,
מִפני שאין דרכה לִטרֹח תמיד ולִקנוֹת; הוֹאיל ולקחה חסד הוּא שתעמֹד הקרקע בידה.
15
מכר לטוּמטוּם ואנדרגינס אין בעל המצר יכוֹל לסלקן,
מִפני שהֵן ספֵק אִשה.
16
היתה הקרקע של אחד,
והבִנין אוֹ האילנוֹת של אחד:
אִם יֵש לבעל הבִנין אוֹ לבעל האילנוֹת זכוּת בקרקע כל אחד מֵהן בן מצר של חבֵרוֹ.
לפיכך, אִם מכר אחד מֵהן חלקוֹ חבֵרוֹ מסלֵק הלוֹקֵח.
:אבל אִם אין לבעל האילנוֹת אוֹ לבעל הבִנין כלוּם בקרקע,
אלא כל זמן שיִרצה אוֹמֵר לוֹ:
'עקֹר אילניך' אוֹ 'הרֹס בִנינך',
וּמכר בעל השדה זכה הלוֹקֵח,
ואין בעל האילנוֹת אוֹ בעל הבִנין מסלֵק אוֹתוֹ.
ואִם מכר בעל האילן אוֹ בעל הבִנין הרי בעל הקרקע מסלֵק אוֹתוֹ.
17
היה מפסיק בינוֹ וּבין מצר חבֵרוֹ רכב של דקלים אוֹ בִנין גבֹה וחזק אוֹ גוּמא וכיוֹצֵא בהן רוֹאים:
אִם יכוֹל להכניס אפִלוּ תלם אחד בתוֹך הדבר המפסיק עד שיִתערבוּ שתי השדוֹת הרי זה בן המצר שלוֹ,
וּמסלֵק הלוֹקֵח; ואִם לאו אינוֹ מסלֵק הלוֹקֵח.