1
מי שעשה גֹרן בתוֹך שלוֹ אוֹ קבע בית הכִסֵא אוֹ מלאכה שיֵש בה אבק ועפר וכיוֹצֵא בהן צריך להרחיק כדי שלֹא יגיע העשן אוֹ ריח בית הכִסֵא אוֹ האבק והעפר לחבֵרוֹ עד שלֹא יזיקוֹ.
:אפִלוּ היתה הרוּח היא שמסיעת אוֹתוֹ בעֵת שעוֹשה מלאכתוֹ,
וּמוֹלכת העפר אוֹ נעֹרת הפִשתן והמֹץ וכיוֹצֵא בהן וּמגיעתן לחבֵרוֹ הרי זה חיב להרחיק כדי שלֹא יגיעוֹ ולֹא יזיקוֹ,
ואפִלוּ על ידי הרוּח המצוּיה,
שכל אֵלוּ כמי שהִזיק בחִציו הֵן.
2
אף על פי שהוּא חיב להרחיק כל כך,
אִם הוֹליכה הרוּח המצוּיה את המֹץ והעפר והִזיקה בהן הרי זה פטוּר מִלשלֵם,
שהרוּח היא שסיעה אוֹתוֹ,
ואין נזק זה בא מִכֹח המזיק עצמוֹ.
3
הכוֹתֵש את הריפוֹת וכיוֹצֵא בהן בתוֹך שלוֹ,
וּבעֵת שמכה מנדנֵד חצר חבֵרוֹ עד שיִתנדנֵד כִסוּי החבית על פי החבית הרי זה כמזיק בחִציו,
וחיב להרחיק כדי שלֹא ינדנֵד,
אוֹ יבטֵל מלאכתוֹ שמזקת.
ואִם הִזיק בעֵת הנִדנוּד חיב לשלֵם,
שהרי מִכֹחוֹ בא הנזק.
4
כל ההרחקוֹת האמוּרוֹת בפרקים שלמעלה,
אִם לֹא הִרחיק וראה חבֵרוֹ ושתק הרי זה מחל,
ואינוֹ יכוֹל לחזֹר וּלהצריכוֹ להרחיק; והוּא שיֵראה מִמנוּ שמחל,
כגוֹן שסיע עִמוֹ מיד,
אוֹ שאמר לוֹ לעשוֹת,
אוֹ שראהוּ שעשה בצִדוֹ בלֹא הרחקה ושתק ולֹא הִקפיד על זה.
שכל המחזיק בנזק זכה בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:במה דברים אמוּרים? בִשאר נזקים חוּץ מֵארבעת מיני נזקים אֵלוּ האמוּרוֹת בפרק זה,
שהֵן: העשן,
וריח בית הכִסֵא,
והאבק וכיוֹצֵא בוֹ,
ונִדנוּד הקרקע; שכל אחד מֵאֵלוּ אין לוֹ חזקה,
ואפִלוּ שתק הנִזק כמה שנים הרי זה חוֹזֵר וכוֹפֵהוּ להרחיק.
וכֵן הזֵק ראיה במקוֹם שצריך מחִצה כוֹפֵהוּ לעשוֹת מחִצה בכל עֵת שיִרצה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:ולמה שנוּ נזקים אֵלוּ מִשאר הנזקים? לפי שאין דעתוֹ של אדם סוֹבלת נזק מֵאֵלוּ,
וחזקתוֹ שאינוֹ מחל,
שהזֵקן הזֵק קבוּע הוּא.
ואִם קנוּ מידוֹ שמחל בִנזקים אֵלוּ אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ.
5
מי שהחזיק לעשוֹת מלאכת דם אוֹ נבֵלוֹת וכיוֹצֵא בהן בִמקוֹמוֹ,
ויבֹאוּ העוֹרבים וכיוֹצֵא בהן בִגלל הדם ויֹאכלוּ,
והרי הֵן מצֵרין לחבֵרוֹ בקוֹלן וצִפצוּפן אוֹ בדם שברגליהם,
שהֵן יוֹשבין על האילנוֹת וּמלכלכין פֵרוֹתיהן,
אִם היה חבֵרוֹ קפדן אוֹ חוֹלה שצִפצוּף זה מזיקוֹ אוֹ שהפֵרוֹת שלוֹ נִפסדין לוֹ בדם חיב לבטֵל אוֹתה מלאכה,
אוֹ ירחיק עד שלֹא יבֹא הזֵק מֵחמתוֹ,
שנזק זה דוֹמה לריח בית הכִסֵא וכיוֹצֵא בוֹ,
שאין לוֹ חזקה.
:וכֵן בני מבוֹי אוֹ בני חצֵר שנעשה אחד מֵהן אוּמן ולֹא מִחוּ בוֹ,
שהרי החזיק,
והיוּ העם נִכנסין ויוֹצאין לִקנוֹת מִמנוּ ושתקוּ לֹא החזיק בדבר זה,
ויֵש להן בכל עֵת לעכֵב ולוֹמר:
'אין אנוּ יכוֹלין לישן מִקוֹל הנִכנסין והיוֹצאין',
שזה הזֵק קבוּע הוּא,
כמוֹ העשן והאבק.
וּבזה הוֹרוּ הגאוֹנים.
6
מי שהחזיק בנזק שיֵש לוֹ חזקה,
כגוֹן שפתח חלוֹן אוֹ העביר אמת המים אוֹ לֹא הִרחיק מה שראוּי להרחיק,
והרי המחזיק טוֹעֵן:
'אתה אמרת לי לעשוֹת' אוֹ 'מחלת לי אחר שראיתה' אוֹ 'הוּכר הנזק ושתקתה ולֹא מִחיתה בי',
והנִזק אוֹמֵר:
'עכשיו הוּא שראיתי,
ולֹא ידעתי מִקֹדם',
אוֹ שאמר:
'כשראיתי מחיתי בך,
ואתה אוֹמֵר:
עתה ארחיק אוֹ אסתֹם,
ואתה מדחה אוֹתי מיוֹם ליוֹם כדי שתִקבע הזֵקך' בכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן על הנִזק להביא ראיה,
ואִם לֹא הֵביא ישבע המזיק הסֵת,
ויפטֵר.
7
החזיק בנזק שאין לוֹ חזקה,
כגוֹן עשן וּבית הכִסֵא וכיוֹצֵא בהן,
וטען המזיק שקנה מידוֹ של נִזק על המזיק להביא ראיה שקנוּ מידוֹ,
ואִם לֹא הֵביא ישבע הנִזק הסֵת שלֹא קנוּ מידוֹ על כך,
ויסלֵק זה הזֵקוֹ.