1
מרחיקין את האילן מִן העיר חמִשה ועשרים אמה,
וּבחרוּב וּבשִקמה חמִשים אמה,
מִפני נוֹי העיר.
וכל אילן הנִמצא קרוֹב לעיר בפחוֹת מִזה קוֹצצין אוֹתוֹ.
ואִם האילן קדם נוֹתנין לוֹ בני העיר את דמיו.
אִם היה הדבר ספֵק,
ולֹא נוֹדע אי זה מֵהן קדם אין לוֹ לבעל האילן דמים,
אלא נוֹטֵל עֵציו והוֹלֵך.
2
מרחיק גֹרן קבוּעה מִן העיר חמִשים אמה,
כדי שלֹא יוֹליך הרוּח התבן בעֵת שזוֹרה ויזיק לִבני העיר.
וכֵן לֹא יעשה אדם גֹרן קבוּעה בתוֹך שלוֹ,
אלא אִם כֵן היה לוֹ חמִשים אמה לכל רוּח,
כדי שלֹא יזיק התבן לִנטיעוֹת חבֵרוֹ אוֹ לנירוֹ.
3
מרחיקין את הנבֵלוֹת ואת הקברוֹת ואת הבוּרסקי מִן העיר חמִשים אמה.
4
ואין עוֹשין בוּרסקי אלא למִזרח העיר,
מִפני שרוּח מִזרחית חמה,
וּממעטת הזֵק ריח עִבוּד העוֹרוֹת.
5
מי שבא לעשוֹת מִשרה של פִשתן בצד ירק של חבֵרוֹ,
שהרי מי המִשרה נִבלעין בארץ והוֹלכין וּמפסידין הירק,
אוֹ שנטע כרישין קרוֹב מִן הבצלים של חבֵרוֹ,
שהֵן מפיגין טעמן,
אוֹ שנטע חרדל בצד כוּרת דבוֹרים,
שהרי הדבוֹרים אוֹכלים העלים וּמפסידין הדבש בכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן אינוֹ צריך להרחיק בִכדי שלֹא יזיק,
ועל הנִזק להרחיק את עצמוֹ אִם ירצה עד שלֹא יגיע לוֹ הנזק,
שזה בתוֹך שלוֹ הוּא עוֹשה,
והנזק בא לחבֵרוֹ מֵאֵליו.
:במה דברים אמוּרים שאינוֹ מרחיק? בשהיה הנזק בא מֵאֵליו אחר שיִפסקוּ מעשיו של מזיק.
אבל אִם היוּ מעשיו של זה שעוֹשה בִרשוּתוֹ מזיקין את חבֵרוֹ בִשעת עשיתוֹ הרי זה כמי שמזיק בידוֹ.
הא למה זה דוֹמה? למי שעמד בִרשוּתוֹ וירה חִצים לחצר חבֵרוֹ,
ואמר: 'בִרשוּתי אני עוֹשה',
שמוֹנעין אוֹתוֹ.
:וכֵן כל ההרחקוֹת האמוּרוֹת למעלה בעִנין זה,
אִם לֹא הִרחיקן הרי זה כמי שהִזיק בחִציו.
לפיכך צריך להרחיק מִשרה מִן הירק וּכרישים מִן הבצלים וחרדל מִן הדבוֹרים שלֹשה טפחים אוֹ יתֵר מעט,
כדי שלֹא יהיה הזֵק בידים.
אבל להרחיק עד שלֹא יבֹא הנזק מֵאֵליו אינוֹ צריך.
6
בעל עליה שהיה שוֹפֵך מים והֵם יוֹרדין על הדר בבית למטה:
אִם היתה שם מעזיבה שהמים כלין בה בעֵת שפיכה,
ואחר שיִפסֹק העליוֹן מִלִשפֹך יבלעוּ המים ויֵרדוּ וינטפוּ על התחתוֹן צריך התחתוֹן לתקֵן וּלהרחיק עצמוֹ מִן הנזק; ואִם אין שם מעזיבה,
אלא כשיִשפֹך יֵרדוּ המים מיד הרי זה כמזיק בחִציו,
והעליוֹן מתקֵן אוֹ ימנע מִלִשפֹך.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
מי שהיה לוֹ בוֹר בתוֹך שדֵהוּ,
וּבא חבֵרוֹ ונטע אילן בתוֹך שדֵהוּ קרוֹב לבוֹר חבֵרוֹ אין בעל הבוֹר יכוֹל לעכֵב עליו ולוֹמר לוֹ:
'הרי שרשי האילן נִכנסין לבוֹר שלי וּמפסידין אוֹתוֹ',
שזה נזק הבא מֵאֵליו הוּא לאחר זמן,
וּבעֵת שנטע אינוֹ מזיקוֹ,
וּכשֵם שזה חוֹפֵר בתוֹך שלוֹ,
כך זה נוֹטֵע בתוֹך שלוֹ.
:וכֵן ראוּבֵן שחפר בוֹר,
וירד וּמצא שרשי אילן של שִמעוֹן בתוֹך שדֵהוּ קוֹצֵץ וחוֹפֵר,
והעֵצים שלוֹ.
ואִם היה קרוֹב לאילן שִמעוֹן בתוֹך שֵש עשרֵה אמה השרשין של שִמעוֹן,
וקוֹצצן ונוֹתנן לוֹ.
ואִם אינוֹ צריך לחפֹר בוֹר,
ויצאוּ השרשין של שִמעוֹן לתוֹך שדֵהוּ הרי זה מעמיק שלֹשה טפחים,
כדי שלֹא יעכֵב המחרֵשה; וכל שֹרש שיִמצא בתוֹך שלֹשה טפחים קוֹצצוֹ,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא ייבש האילן של חבֵרוֹ,
שזה בתוֹך שלוֹ הוּא חוֹפֵר.
8
מי שהיתה שדֵה חבֵרוֹ נטוּעה גפנים אוֹ שאר אילנוֹת,
וּבא הוּא לִנטֹע בתוֹך שדֵהוּ גפנים בצד גפנים אוֹ אילנוֹת בצד אילנוֹת צריך להרחיק ארבע אמוֹת.
במה דברים אמוּרים? בארץ ישראֵל; אבל בחוּצה לארץ ירחיק בין גפנים לִגפנים שתי אמוֹת.
וּבין גפנים לִשאר אילנוֹת אוֹ בין אילנוֹת לאילנוֹת ארבע אמוֹת בכל מקוֹם.
היה גדֵר בינתים זה סוֹמֵך לגדֵר וזה סוֹמֵך לגדֵר בכל מקוֹם.
:מי שהיה אילן חבֵרוֹ נוֹטה לתוֹך שדֵהוּ קוֹצֵץ מלֹא מרדֵע על גבי המחרֵשה.
וּבחרוּב וּבשִקמה קוֹצֵץ כל הנוֹטה עד שיִהיה שקוּל כנגד המצר.
וכֵן אִם היה נוֹטה על בית השלהין של חבֵרוֹ אוֹ על בית האילן קוֹצֵץ את כל הנוֹטה,
עד שיִהיה שקוּל כנגד המצר.