1
לֹא יחפֹר אדם בוֹר ולֹא שיח ולֹא מערה,
ולֹא יביא אמת המים,
ולֹא יעשה ברֵכת מים לִשרוֹת בה הבגדים לכִבוּס בצד כתלוֹ של חבֵרוֹ,
אלא אִם כֵן הִרחיק מִכֹתל חבֵרוֹ שלֹשה טפחים,
ויסוּד בסיד לכֹתל בוֹר זה אוֹ מִקוֵה מים זה אוֹ כֹתל האמה מִצד חבֵרוֹ,
כדי שלֹא יבלעוּ המים ויזיקוּ כֹתל חבֵרוֹ.
2
מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מִכתלוֹ של חבֵרוֹ שלֹשה טפחים,
אוֹ סד בסיד.
מרחיקין את הזרעים ואת המחרֵשה ואת הגוּמא שמִתקבֵץ בה מי רגלים מִן הכֹתל שלֹשה טפחים.
3
מרחיקין את הרֵחים שלֹשה טפחים מִן רֵחים התחתוֹנה,
שהֵן ארבעה מִן העליוֹנה,
כדי שלֹא יניד אוֹתוֹ אוֹ כדי שלֹא יבהלנוּ בקוֹל הרֵחים.
4
וּמרחיקין את התנוּר מִן הכֹתל שלֹשה מִקרקעיתוֹ,
שהֵן ארבעה מִשפתוֹ,
כדי שלֹא יֵחם הכֹתל.
5
אבן שהכוֹבֵס מכה הבגדים עליה עד שיִתלבנוּ צריך להרחיק אוֹתה ארבע אמוֹת מִכתלוֹ של חבֵרוֹ,
שבעֵת שכוֹבֵס עליה המים נִתזין וּמזיקין הכֹתל.
6
לֹא ישתין אדם מים בצד כתלוֹ של חבֵרוֹ,
אלא אִם כֵן הִרחיק מִמנוּ שלֹשה טפחים.
במה דברים אמוּרים? בכֹתל לבֵנים.
אבל בכֹתל אבנים ירחיק טפח.
ואִם היוּ האבנים צחיח סלע משתין בצִדוֹ בלֹא הרחקה.
7
מרחיקין את הסוּלם מִן השוֹבך ארבע אמוֹת,
כדי שלֹא תִקפֹץ הנמיה בעֵת שמניח הסוּלם,
ותעלה לשוֹבך ותֹאכל הגוֹזלוֹת.
8
וּמרחיק את הכֹתל מִן המזחֵלה של חבֵרוֹ ארבע אמוֹת,
כדי שיִהיה מקוֹם לבעל המזחֵלה לִזקֹף סוּלם וּלתקֵן מזחֵלה שלוֹ,
הוֹאיל והחזיק בה.
9
ראוּבֵן שהיה כתלוֹ סמוּך לכֹתל שִמעוֹן כמין ג"ם,
וּבא ראוּבֵן לעשוֹת כֹתל שֵני כנגד כֹתל שִמעוֹן עד שיֵעשוּ השלֹשה כתלים כמין בי"ת הרי שִמעוֹן מעכֵב עליו עד שירחיק מִכנגדוֹ ארבע אמוֹת,
כדי שיִהיה המקוֹם שבין שני הכתלים רחב כדי שידוּשוּ בוֹ רבים ותִתחזֵק הארץ.
:במה דברים אמוּרים? בכֹתל גִנה,
אוֹ בכֹתל חצֵר בעיר חדשה.
אבל בעיר ישנה כבר נִתחזקה,
וּבוֹנה כנגדוֹ בלֹא הרחקה.
וכֵן אִם לֹא היה באֹרך כֹתל שִמעוֹן שבוֹנה כנגדוֹ אלא פחוֹת מֵארבע אמוֹת בוֹנה כנגדוֹ ואינוֹ מרחיק,
ואף על פי שמוֹנֵע הרגל מִלהלֵך שם,
שהכֹתל שהוּא פחוֹת מֵארבע אמוֹת אינוֹ צריך חִזוּק הארץ.
10
מי שבא לחפֹר בוֹר בסוֹף שדֵהוּ סמוּך למצר חבֵרוֹ:
אִם שדֵה חבֵרוֹ אינה עשוּיה לבוֹרוֹת סוֹמֵך,
ואינוֹ יכוֹל לִמחוֹת בידוֹ.
ואִם ימלֵך חבֵרוֹ לחפֹר בוֹר בצִדוֹ צריך להרחיק מִכֹתל הבוֹר שלֹשה טפחים,
עד שיִהיה בין חלל שני הבוֹרוֹת עֹבי שִשה טפחים.
:היתה שדֵה חבֵרוֹ עשוּיה לבוֹרוֹת אינוֹ סוֹמֵך,
עד שירחיק מִן המצר שלֹשה טפחים,
ויחפֹר; וּכשיבֹא חבֵרוֹ לחפֹר,
ירחיק גם הוּא שלֹשה טפחים בתוֹך שדֵהוּ,
ויחפֹר.
11
הבית והעליה של שנים לֹא יעשה בעל הבית תנוּר בתוֹך ביתוֹ,
אלא אִם כֵן יֵש לוֹ על גביו גֹבה ארבע אמוֹת.
וכֵן לֹא יעמיד בעל עליה תנוּר,
עד שיִהיה תחתיו מעזיבה שלֹשה טפחים.
וּבכירה טפח.
ואִם תנוּר של נחתוֹמין הוּא צריך שיִהיה תחתיו ארבעה טפחים.
וּבכירה של נחתוֹמין שלֹשה טפחים.
ואף על פי שהִרחיק כשִעוּר,
אִם יצאת האֵש והִזיקה משלֵם מה שהִזיק,
כמוֹ שנִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
12
מי שהיתה לוֹ חנוּת תחת אוֹצר חבֵרוֹ לֹא יעשה בה לֹא נחתוֹם ולֹא צבע ולֹא רפת בקר,
ולֹא יכנֹס לה אספסתא וכיוֹצֵא בה מִדברים שעוֹלה מֵהן הבל חם הרבֵה,
מִפני שהחֹם מפסיד פֵרוֹת שבאוֹצר.
:לפיכך, אִם היה אוֹצר יין בארץ ישראֵל שאין החֹם מפסידוֹ הרי זה עוֹשה בחנוּתוֹ כל מלאכת אֵש; אבל לֹא יעשה רפת בקר,
מִפני שמפסיד ריח היין.
ואִם הוּחזקה החנוּת בתחִלה לרפת אוֹ לנחתוֹם וכיוֹצֵא בוֹ,
ואחר כך רצה בעל העליה לעשוֹת עליתוֹ אוֹצר אינוֹ יכוֹל לִמחוֹת בידוֹ.
13
כִבֵד בעל העליה ורִבֵץ עליתוֹ אוֹ שרִבה בחלוֹנוֹת כדי לעשוֹתה אוֹצר,
וקדם זה ועשה נחתוֹם קֹדם שיִכנֹס פֵרוֹת לאוֹצר,
אוֹ שהִתחיל לאצֹר שוּמשמין אוֹ רִמוֹנים אוֹ תמרים וכיוֹצֵא בהן,
וקדם זה ועשה התנוּר קֹדם שיאצֹר החִטים,
אוֹ שעשה בעל החנוּת מחִלה על גבה להבדיל בין החנוּת וּבין האוֹצר בכל אֵלוּ,
בעל האוֹצר מעכֵב עליו.
ואִם עבר ועשה תנוּר וכיוֹצֵא בוֹ אין בעל האוֹצר יכוֹל להסיר התנוּר בכל אֵלוּ.