1
המבקֵש להוֹציא זיז מִכתלוֹ על אויר חצר חבֵרוֹ כל שהוּא בעל חצֵר מעכֵב עליו,
שהרי מזיקוֹ בִראיה בעֵת שתוֹלה בוֹ וּמִשתמֵש בוֹ.
הוֹציא את הזיז ולֹא מִחה בוֹ לאלתר בעל החצֵר הרי החזיק בעל הזיז.
2
היה בזיז טפח החזיק באויר החצֵר כנגדוֹ,
ואִם רצה בעל החצֵר לִבנוֹת תחת הזיז וּלבטֵל תשמישוֹ בעל הזיז מעכֵב עליו.
ואִם אין בזיז טפח לֹא החזיק באויר החצֵר,
וּבכל עֵת שיִרצה בעל החצֵר לִבנוֹת תחתיו וּלבטֵל תשמישוֹ של זיז אין בעל הזיז יכוֹל לעכֵב עליו.
3
היה הזיז שהוֹציא רחבוֹ טפח וּמשוּך באויר חצֵרוֹ של חבֵרוֹ ארבעה טפחים,
ולֹא מִחה בוֹ החזיק בארבעה על ארבעה; ואִם רצה להרחיב את הזיז עד שיֵעשה ארבעה על ארבעה טפחים הרי זה מרחיב,
ואין בעל המצר יכוֹל לִבנוֹת באויר חצֵרוֹ תחת הזיז כוּלוֹ,
אלא אִם כֵן הִניח לוֹ תחתיו גֹבה אויר עשרה טפחים כדי שיִשתמֵש בזיז.
4
המעמיד סוּלם קטן שאין לוֹ ארבעה חוקין בצד כתלוֹ בתוֹך חצר חבֵרוֹ אוֹ בתוֹך שדֵהוּ לֹא החזיק בנזק זה,
וכל זמן שיִרצה בעל המצר,
בוֹנה בצד הסוּלם וּמבטֵל תשמישוֹ.
ואִם היה סוּלם גדוֹל שיֵש בוֹ ארבעה חוקים אוֹ יתֵר החזיק,
ואִם בא לִבנוֹת וּלבטלוֹ,
בעל הסוּלם מעכֵב עליו עד שירחיק כשִעוּר,
שהרי מחל לוֹ להעמיד סוּלם גדוֹל.
:לפיכך, כשיבֹא בעל הגג להעמיד סוּלם גדוֹל בעל החצֵר יכוֹל לִמחוֹת,
כדי שלֹא יחזיק עליו.
אבל אִם העמיד קטן אינוֹ יכוֹל למנעוֹ,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'אין עליך בזה הפסֵד,
כל זמן שתִרצה,
תבטלוֹ'.
5
הרוֹצה להוֹציא צִנוֹר על חצר חבֵרוֹ כדי שיקלֵח שם המים,
אוֹ שעשה מזחֵלה על כתלוֹ,
שהרי המים נִזחלין ויוֹרדין לחצר חבֵרוֹ בעל החצֵר מעכֵב עליו.
ואִם לֹא מִחה בוֹ החזיק זה בצִנוֹר.
:רצה אחר כך בעל הגג לִסתֹם הצִנוֹר בעל החצֵר מעכֵב עליו,
שכשֵם שהחזיק בעל הגג לִשפֹך מימיו לחצר חבֵרוֹ,
כך החזיק בעל החצֵר שיִהיוּ מימי גגוֹ של חבֵרוֹ באין אצלוֹ לִרשוּתוֹ.
:רצה בעל הגג לעקֹר הצִנוֹר מִצד זה וּלהחזירוֹ לצד אחֵר,
אוֹ שהיה ארֹך ורצה לקצרוֹ אין בעל החצֵר יכוֹל לעכֵב עליו,
שלֹא החזיק אלא במימי הגג,
והרי הֵן באין לוֹ מִכל מקוֹם.
:וכֵן אִם רצה בעל החצֵר לִבנוֹת תחת הצִנוֹר אין בעל הגג יכוֹל לעכֵב עליו,
שאין הצִנוֹר עשוּי לתשמיש כזיז כדי שיחזיק באויר חצֵר,
ואינוֹ עשוּי אלא לקִלוּח המים.
6
מי שהוֹריד מי גגוֹ על חצר חבֵרוֹ ולֹא מִחה בוֹ,
והחזיק בדבר זה,
אִם היוּ המים מנטפין,
ורצה לקבצן למקוֹם אחד ולעשוֹתן צִנוֹר עוֹשה.
וכֵן אִם היוּ צִנוֹר מִמקוֹם אחד,
וחִלקן על רֹחב הכֹתל והחזירן נוֹטפין עוֹשה.
ואפִלוּ לִבנוֹת על גגוֹ כמין צריף עד שיֵרדוּ המים בִמהֵרה לחצר חבֵרוֹ בוֹנה,
שהרי הוּחזקוּ מימיו של זה לירֵד לחצֵר זוֹ.
7
כֹתל שבין ראוּבֵן ושִמעוֹן:
אִם היוּ שוּתפין בוֹ שניהם מִשתמשין בוֹ,
זה חוֹפֵר מִצד זה וּמכניס קוֹרוֹתיו כל שהֵן,
וזה חוֹפֵר מִצד האחֵר וּמכניס קוֹרוֹתיו; היה הכֹתל של ראוּבֵן לבדוֹ אין שִמעוֹן יכוֹל להִשתמֵש בוֹ.
חפר שִמעוֹן בכֹתל זה והִכניס בוֹ קוֹרה אחת,
ושתק ראוּבֵן ולֹא מִחה בוֹ החזיק בִמקוֹם הקוֹרה.
אפִלוּ היתה קטנה,
ורצה שִמעוֹן להחליפה בקוֹרה גדוֹלה ועבה מחליף.
:היתה הקוֹרה קוֹרת סוּכת עראי:
כל שלֹשים יוֹם לֹא החזיק,
שהרי ראוּבֵן אוֹמֵר לוֹ:
'לֹא מחלתי והִנחתיך אלא מִפני שהיא עראי'; לאחר שלֹשים יוֹם החזיק,
שאין זה עראי.
ואִם סוּכת החג היא כל שִבעת ימי החג לֹא החזיק,
לאחר שִבעה החזיק.
ואִם חִבֵר רֹאש הקוֹרה בכֹתל בטיט מיד החזיק,
והוּא שיביא ראיה שראוּבֵן סיע עִמוֹ אוֹ ראה ולֹא מִחה.
8
מי שהחזיק בכֹתל זה בקוֹרה אחת אינוֹ יכוֹל להכניס בוֹ קוֹרה שניה,
שהרי לֹא מחל אלא על אחת.
במה דברים אמוּרים? בשהוֹדה שאין הכֹתל הזה שלוֹ,
אלא חבֵרוֹ מחל לוֹ על הכנסת קוֹרה זוֹ.
אבל אִם טען ש'כֹתל זה,
שוּתף אני בוֹ',
הוֹאיל והִשתמֵש בוֹ בקוֹרה אחת נאמן,
וּמִשתמֵש בכוּלוֹ אחר שיִשבע הסֵת שהוּא שוּתף בכל הכֹתל.
9
היוּ קוֹרוֹתיו של ראוּבֵן בתוֹך הכֹתל,
וּמִצד שִמעוֹן מקוֹמוֹת חפוּרין להִכנֵס בהן ראשי הקוֹרוֹת לֹא החזיק שִמעוֹן להכניס בהן קוֹרוֹת,
ואין יכוֹל לִטעֹן שהוּא שוּתף בוֹ,
שהרי אין לוֹ בוֹ תשמיש,
ויכוֹל ראוּבֵן לִטעֹן ש'אני חפרתי מקוֹמוֹת אֵלוּ מִצִדך כדי שיִהיוּ מוּכנין עד שתִקנה מִמני אוֹ שתבקֵש מִמני ואמחֹל לך,
תכניס הקוֹרוֹת בלֹא חפירה בכֹתל כדי שלֹא יתמטמֵט כתלי בעֵת חפירה'.