1
מי שהיתה לוֹ חלוֹן בכתלוֹ,
וּבא חבֵרוֹ ועשה חצֵר בצִדוֹ אינוֹ יכוֹל לוֹמר לבעל החלוֹן:
'סתֹם חלוֹן זוֹ כדי שלֹא תביט בי',
שהרי החזיק בהזֵק זה.
ואִם בא חבֵרוֹ לִבנוֹת כֹתל כנגד החלוֹן כדי שיסיר הזֵק ראיתוֹ צריך להרחיק את הכֹתל מִכנגד החלוֹן ארבע אמוֹת,
כדי שלֹא יאפיל עליו.
2
היתה החלוֹן למטה בכֹתל כוֹפה את חבֵרוֹ לִבנוֹת כנגדה ברִחוּק ארבע אמוֹת,
וּלהגביה הבִנין ארבע אמוֹת כדי שלֹא יביט בוֹ מִן החלוֹן.
3
היתה החלוֹן למעלה בכֹתל,
וּבנה חבֵרוֹ כֹתל כנגד החלוֹן מִלמטה:
אִם היה מֵרֹאש הכֹתל שבנה עד החלוֹן גֹבה ארבע אמוֹת אוֹ יתֵר אינוֹ יכוֹל למנעוֹ,
אף על פי שלֹא הִרחיק מִכֹתל החלוֹן כלוּם,
שהרי לֹא האפיל עליו ואינוֹ מזיקוֹ בִראיה.
:אבל אִם נִשאר מֵרֹאש הכֹתל שבנה עד החלוֹן פחוֹת מֵארבע אמוֹת כוֹפֵהוּ למעֵט הכֹתל,
כדי שלֹא יעמֹד על רֹאש הכֹתל וישקיף מִן החלוֹן,
אוֹ יגביה הכֹתל על החלוֹן ארבע אמוֹת ויהיה הכֹתל רחוֹק מִן החלוֹן ארבע אמוֹת,
כדי שלֹא יאפיל ולֹא יציץ ויראה.
4
בנה כֹתל אחד בצד החלוֹן צריך להרחיק מִן החלוֹן טפח וּמגביה הכֹתל ארבע אמוֹת על החלוֹן,
אוֹ כוֹנֵס רֹאש הכֹתל,
כדי שלֹא יֵשֵב עליו ויציץ.
5
בנה שני כתלים מִשני צִדי החלוֹן צריך לִהיוֹת ביניהן רֹחב ארבע אמוֹת,
והחלוֹן באמצע הארבע.
ולֹא יסכֵך על גביהן,
אלא אִם כֵן הִרחיק הסִכוּך מִן הכֹתל שיֵש בוֹ החלוֹן ארבע אמוֹת,
כדי שלֹא יאפיל עליו.
:לפיכך, מי שבא לִפתֹח חלוֹן לחצר חבֵרוֹ,
בין חלוֹן גדוֹלה בין חלוֹן קטנה,
בין למטה בין למעלה בעל החצֵר מעכֵב עליו,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'תזיק לי בִראיה; ואף על פי שהיא גבוֹהה,
תעלה בסוּלם ותִראה'.
6
הרי שפתח חלוֹן לחצר חבֵרוֹ,
וּמחל לוֹ בעל החצֵר,
אוֹ שגִלה דעתוֹ שהִניחוֹ,
כגוֹן שבא וסיע עִמוֹ,
אוֹ שידע הנזק ולֹא עִרעֵר הרי זה החזיק בחלוֹן,
ואינוֹ יכוֹל אחר כך לחזֹר וּלערעֵר עליו לִסתֹם.
:וכיצד דינה של חלוֹן זוֹ שהִניחוֹ לפתחה? אִם חלוֹן שרֹאשוֹ של אדם נִכנס מִמנה היא,
אוֹ שהיתה למטה מֵארבע אמוֹת אף על פי שאין רֹאשוֹ נִכנס מִמנה אין בעל חצֵר יכוֹל לִבנוֹת כנגדה אוֹ מִצדדיה אלא אִם כֵן הִרחיק ארבע אמוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
היתה חלוֹן קטנה שאין רֹאשוֹ של אדם נִכנס מִמנה,
והיתה למעלה מֵארבע אמוֹת בעל חצֵר יכוֹל לִבנוֹת כנגדה וּבִצדדיה,
שהרי טוֹעֵן ואוֹמֵר:
'לֹא הִנחתיך לִפתֹח אלא מִפני שהיא קטנה וּגבוֹהה,
אבל שתחזיק עלי עד שארחיק הבִנין לֹא הִנחתי'.
:במה דברים אמוּרים? בשפתחה לתשמיש אוֹ כדי שיִכנֵס בה הרוּח.
אבל אִם פתחה לאוֹרה,
אפִלוּ היתה קטנה ביוֹתֵר וּגבוֹהה ביוֹתֵר הוֹאיל ולֹא עִרעֵר,
החזיק, ואין בעל חצֵר יכוֹל לִבנוֹת כנגדה אוֹ מִצדדיה עד שירחיק ארבע אמוֹת,
כדי שלֹא יאפיל עליו,
שהרי מחל לוֹ על האוֹרה.
:וכֵן מי שהיתה לוֹ חלוֹן מוּחזקת,
וּבא חבֵרוֹ וּבנה כנגדה אוֹ מִצדדיה בלֹא הרחקה אוֹ סתמה,
ושתק בעל החלוֹן אינוֹ יכוֹל לחזֹר וּלערעֵר לִפתֹח החלוֹן אוֹ להרחיק הבִנין,
שכיון ששתק מחל,
שאין אדם עשוּי שסוֹתמין אוֹרוֹ בפניו ושוֹתֵק,
אלא אִם כֵן מחל.
8
מי שהיוּ לוֹ חלוֹנוֹת למטה בכתלוֹ,
וּבא חבֵרוֹ לִבנוֹת בִפניהם,
ואמר: 'אני אפתח לך חלוֹנוֹת אחֵרוֹת בכֹתל זה עצמוֹ,
למעלה מֵאֵלוּ' הרי זה מעכֵב עליו ואוֹמֵר לוֹ:
'בעֵת שתִפתח החלוֹנוֹת תרעיד את הכֹתל וּתקלקֵל אוֹתוֹ'.
ואפִלוּ אמר לוֹ:
'אני אסתֹר כל הכֹתל,
ואבנה לך אוֹתוֹ חדש,
ואעשה בוֹ חלוֹנוֹת למעלה,
ואשכֹר לך בית שתדוּר בוֹ עד שיִבנה' יכוֹל לעכֵב עליו ולוֹמר לוֹ:
'אין רצוֹני שאטרח מִמקוֹם למקוֹם'.
:לפיכך, אִם לֹא היה שם טֹרח כלל ואינוֹ צריך לפנוֹת אינוֹ יכוֹל לעכֵב עליו,
וכוֹפין אוֹתוֹ שיִהיה חבֵרוֹ סוֹתֵם חלוֹן זוֹ שלמטה ועוֹשה לוֹ חלוֹן למעלה,
שזוֹ מִדת סדוֹם היא.
וכֵן כל דבר שזה נהנה בוֹ ואין חבֵרוֹ מפסיד ולֹא חסֵר כלוּם כוֹפין עליו.
9
אבל בעל החלוֹן שרצה לשנוֹת מקוֹם חלוֹנוֹ,
בין למעלה בין למטה,
אפִלוּ היתה גדוֹלה ואמר:
'אפתח אחרת קטנה,
ואסתֹם זוֹ' בעל החצֵר מעכֵב עליו.
וכֵן אינוֹ יכוֹל להרחיב בחלוֹן כל שהוּא.
10
שני אחים שחלקוּ חצֵר מִדעתן,
ושמוּ הבִנין והעֵצים זה כנגד זה ולֹא הִשגיחוּ על שוּמת האויר,
והִגיע לאחד מֵהן בחלקוֹ תרבֵץ החצֵר ולשֵני האכסדרה,
אִם רצה בעל החצֵר לִבנוֹת כֹתל בסוֹף חלקוֹ בוֹנה בִפני האכסדרה,
ואף על פי שמאפיל עליו,
שהרי לֹא שמוּ האויר.