1
כוֹפין בני העיר זה את זה לעשוֹת חוֹמה דלתים וּבריח לעיר,
ולִבנוֹת להם בית הכנסת,
ולִקנוֹת להם סֵפר תוֹרה נביאים וּכתוּבים,
כדי שיִקרא בהן כל מי שיִרצה לִקרוֹת מִן הצִבוּר.
2
מי שלקח עיר בארץ ישראֵל כוֹפין אוֹתוֹ בית דין לִקח לוֹ דרך מֵארבע רוּחוֹתיה,
מִשוּם ישוּב ארץ ישראֵל.
וכוֹפין בני בִקעה זה את זה לעשוֹת ביניהן חריץ וּבן חריץ.
3
מי שיֵש לוֹ חצֵר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אוֹתוֹ לחפֹר עִמהם בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת ואמת המים.
אבל בִשאר כל הדברים אין משעבדין אוֹתוֹ.
ואִם היה שרוּי עִמהם באוֹתה העיר משעבדין אוֹתוֹ על הכֹל.
4
כשהֵן גוֹבין מֵאנשי העיר לִבנוֹת החוֹמה גוֹבין לפי קריבת הבתים מִן החוֹמה:
כל הסמוּך לחוֹמה נוֹתֵן יתֵר.
5
וכל הדר בעיר שנים עשר חֹדש,
אוֹ שקנה בה בית דירה נוֹתֵן עִם בני העיר בכל הדברים שצריכין לתִקוּן החוֹמה והדלתוֹת,
וּשכר הפרשים השוֹמרין את המדינה,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ מִדברים ששוֹמרין את העיר.
6
כל הדברים שצריכין לִשמירת העיר לוֹקחין מִכל אנשי העיר,
ואפִלוּ מִן היתוֹמים,
חוּץ מִתלמידי חכמים,
לפי שאין החכמים צריכין שמירה התוֹרה שוֹמרתן.
אבל לתִקוּן הדרכים והרחוֹבוֹת אפִלוּ מִן החכמים.
ואִם כל העם יוֹצאין וּמתקנין בעצמן לֹא יֵצאוּ תלמידי חכמים עִמהן,
שאין דרך תלמידי חכמים להִזדלזֵל בִפני עמי הארץ.
7
היוּ חוֹפרין נהר להביא בוֹ מים למדינה גוֹבין אף מִן היתוֹמים,
שזוֹ זכוּת להן,
כדי שישקוּ מִמנוּ שדוֹתיהן וכרמיהן.
לפיכך, אִם אֵרע להן דבר ולֹא באוּ המים,
הוֹאיל ולֹא נהנוּ היתוֹמים מחזירין להן כל מה שנִלקח מֵהן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
כוֹפין בני מבוֹי זה את זה שלֹא להוֹשיב ביניהן לֹא חיט ולֹא בוּרסי ולֹא אחד מִבעלי אוּמנוּיוֹת.
היה שם במבוֹי אחד מִבני המבוֹי אוּמן ולֹא מִחוּ בוֹ,
אוֹ שהיתה שם מרחץ אוֹ חנוּת אוֹ רֵחים,
וּבא חבֵרוֹ ועשה מרחץ אחרת בצִדוֹ אוֹ טחוֹן אחרת אינוֹ יכוֹל למנעוֹ ולוֹמר לוֹ:
'אתה פוֹסֵק חיי'.
ואפִלוּ היה מִבני מבוֹי אחֵר אינן יכוֹלין למנעוֹ,
שהרי יֵש ביניהן אוֹתה אוּמנוּת.
:אבל גֵר מִמדינה אחרת שבא לעשוֹת חנוּת בצד חנוּתוֹ של זה אוֹ מרחץ בצד מרחץ של זה יֵש להן למנעוֹ.
ואִם היה נוֹתֵן עִמהם מנת המלך אינוֹ יכוֹל למנעוֹ.
9
רוֹכלין המחזרין בעירוֹת אין בני העירוֹת יכוֹלין לעכבן,
שתקנת עזרא היא שיִהיוּ מחזרין כדי שיִהיוּ הבשמים מצוּיין לִבנוֹת ישראֵל.
אבל אינן קוֹבעין מקוֹם ויוֹשבין בוֹ אלא מִדעת בני העיר.
ואִם תלמיד חכמים הוּא קוֹבֵע בכל מקוֹם שיִרצה.
10
הסוֹחרים שמביאין סחוֹרתן לִמכֹר בתוֹך העירוֹת בני העיר מעכבין עליהן.
ואִם מכרוּ ביוֹם השוּק בִלבד אין מוֹנעין אוֹתן,
והוּא שיִמכרוּ בשוּק.
אבל לֹא יחזרוּ על הפתחים,
אפִלוּ ביוֹם השוּק.
ואִם יֵש להן מִלוה בעיר מוֹכרין כדי פרנסתן אפִלוּ בלֹא יוֹם השוּק,
עד שיִפרעוּ את חוֹבן ויֵלכוּ להם.
11
אחד מִבני מבוֹי שאינוֹ מפוּלש שבִקֵש לֵעשוֹת רוֹפֵא,
אוּמן, אוֹ גרדי,
אוֹ מלמֵד תינוֹקוֹת של גוֹים בני מבוֹי מעכבין עליו,
מִפני שמרבה עליהן הנִכנסין והיוֹצאין.
וכֵן מי שיֵש לוֹ בית בחצר השוּתפין לֹא ישכירנוּ לֹא לרוֹפֵא ולֹא לאוּמן ולֹא לגרדי ולֹא לסוֹפֵר יהוּדי שכוֹתֵב השטרוֹת ולֹא לִמלמֵד תינוֹקוֹת של גוֹים.
12
חנוּת שבחצֵר יכוֹלין השכֵנים לִמחוֹת בידוֹ ולוֹמר לוֹ:
'אין אנוּ יכוֹלין לישן מִקוֹל הנִכנסים והיוֹצאים',
אלא עוֹשה מלאכתוֹ בחנוּתוֹ וּמוֹכֵר בשוּק.
אבל אינן יכוֹלין לִמחוֹת בידוֹ ולוֹמר לוֹ:
'אין אנוּ יכוֹלין לישן מִקוֹל הפטיש' אוֹ 'מִקוֹל הרֵחים',
שהרי החזיק לעשוֹת כֵן.
:וכֵן יֵש לוֹ ללמֵד תינוֹקוֹת של ישראֵל תוֹרה בתוֹך ביתוֹ,
ואין השוּתפין יכוֹלין לִמחוֹת בידוֹ ולוֹמר לוֹ:
'אין אנוּ יכוֹלין לישן מִקוֹל התינוֹקוֹת של בית רבן'.
13
מי שיֵש לוֹ בוֹר לִפנים מִביתוֹ של חבֵרוֹ נִכנס בשעה שדרך בני אדם נִכנסין ויוֹצֵא בשעה שדרך בני אדם יוֹצאין,
ואינוֹ מכניס בהמתוֹ וּמשקה מִבוֹרוֹ,
אלא ממלֵא וּמשקה מִבחוּץ.
וּשניהם עוֹשים פוֹתחת על הבוֹר:
בעל הבוֹר כדי לִשמֹר את מימיו,
וּבעל חצֵר מִשוּם חשד אִשתוֹ,
שלֹא תִכנֵס לשם אלא מִדעתוֹ.
14
מי שיֵש לוֹ גִנה לִפנים מִגִנתוֹ של חבֵרוֹ נִכנס בשעה שדרך בני אדם נִכנסין ויוֹצֵא בשעה שדרך בני אדם יוֹצאין,
ואין מכניס לתוֹכה תגרין,
ולֹא יכנֵס מִתוֹכה לשדה אחרת.
והחיצוֹן זוֹרֵע את הדרך.
:החזירוּ את הדרך מִן הצד מִדעת שניהן הרי זה נִכנס בשעה שהוּא רוֹצה ויוֹצֵא בשעה שהוּא רוֹצה,
וּמכניס לתוֹכה תגרין,
ולֹא יכנֵס מִתוֹכה לשדה אחרת.
וכל אחד מֵהן יֵש לוֹ לעכֵב על חבֵרוֹ בִזריעת הדרך שנתנוּ מִן הצד.