1
חצר השוּתפין כל אחד מֵהן כוֹפה את חבֵרוֹ לעשוֹת לה בית שער ודלת,
וכֵן כל הדברים שהחצֵר צריכה להם צֹרך גדוֹל אוֹ דברים שנהגוּ בני המדינה לעשוֹתן.
אבל שאר הדברים,
כגוֹן ציוּר וכיוּר וכיוֹצֵא בוֹ אינוֹ כוֹפֵהוּ.
עשה אחד מֵהן מֵעצמוֹ,
אִם יגלה השֵני דעתוֹ שנֹח לוֹ במה שעשה חבֵרוֹ מגלגלין עליו את הכֹל,
ונוֹתֵן חלקוֹ בהוֹצאה.
2
מי שיֵש לוֹ בית בחצֵר אחרת בני חצֵר משעבדין אוֹתוֹ לעשוֹת עִמהן דלת ונגר וּמנעוּל,
אבל בִשאר הדברים אין משעבדין אוֹתוֹ.
ואִם היה שרוּי עִמהן באוֹתה חצֵר משעבדין אוֹתוֹ על הכֹל.
3
אחד מִן השוּתפין בחצֵר שבִקֵש להעמיד בה בהֵמה אוֹ רֵחים אוֹ לגדֵל בה תרנגוֹלין חבֵרוֹ מעכֵב עליו.
וכֵן שאר הדברים שאין דרך אנשי המקוֹם לעשוֹתן בחצרוֹתיהן בכוּלן השוּתפין מעכבין זה על זה,
חוּץ מִן הכביסה,
לפי שאין דרכן של בנוֹת ישראֵל להִתבזוֹת על גב הנהר.
4
אחד חצר השוּתפין ואחד מבוֹי שאינוֹ מפוּלש כל בני המבוֹי מעכבין זה על זה שלֹא להִשתמֵש במבוֹי אלא בִדברים שדרך בני המדינה להִשתמֵש בהן במבוֹאוֹת.
5
אחד מִן השוּתפין בחצֵר שהעמיד בהֵמה אוֹ רֵחים וכיוֹצֵא בהן בחצֵר,
ולֹא מִחה בוֹ שוּתפוֹ הרי זה מעכֵב עליו כל זמן שיִרצה.
ואִם העמיד בִפני בהֵמה זוֹ וכיוֹצֵא בה מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים החזיק,
שהשוּתפין מקפידין על המחִצה,
והוֹאיל והִניחוֹ,
מחל.:במה דברים אמוּרים? בחצר השוּתפין.
אבל בחצר חבֵרוֹ אפִלוּ העמיד בהמתוֹ ועשה לה מחִצה,
לֹא החזיק,
שהדבר ידוּע שאין זוֹ אלא דרך שאֵלה.
והוּא הדין לכל מעמיד תנוּר וכירים וּמגדֵל תרנגוֹלין וכיוֹצֵא בהן,
שאִם תֹאמר החזיק אין לך אדם שמשאיל מקוֹם לחבֵרוֹ.
6
אחד מִן השוּתפין שבִקֵש לִפתֹח לוֹ חלוֹן בתוֹך ביתוֹ לחצֵר חבֵרוֹ מעכֵב עליו,
מִפני שמִסתכֵל בוֹ מִמנוּ,
ואִם פתח יסתֹם.
וכֵן לֹא יפתחוּ השוּתפין בחצֵרן פתח בית כנגד פתח בית אוֹ חלוֹן כנגד חלוֹן.
אבל פוֹתֵח הוּא אדם לִרשוּת הרבים פתח כנגד פתח וחלוֹן כנגד חלוֹן,
מִפני שהוּא אוֹמֵר לוֹ:
'הריני כאחד מִבני רשוּת הרבים שרוֹאין אוֹתך'.
7
אף על פי כֵן,
לֹא יפתח אדם חנוּת כנגד פתח חצר חבֵרוֹ,
שזה הזֵק קבוּע תמיד,
שהרי בני רשוּת הרבים עוֹברין ושבין,
וזה יוֹשֵב כל היוֹם וּמביט בפתח חבֵרוֹ.
8
אחד מִן השוּתפין בחצֵר שלקח בית בחצֵר אחרת אינוֹ יכוֹל לִפתֹח פִתחוֹ לחצר השוּתפין שלוֹ.
אפִלוּ בנה עליה על גב ביתוֹ לֹא יעשה לה פתח לתוֹך החצֵר,
לפי שמרבה עליהן את הדרך,
שהרי היה לזה שכֵן אחד ונעשוּ לוֹ שכֵנים הרבֵה.
אבל פוֹתֵח הוּא פתח העליה לתוֹך ביתוֹ.
ואִם רצה לחלֹק חדרוֹ לִשנים חוֹלֵק.
9
מִכאן אתה למֵד,
שאחד מִן השוּתפין שהֵביא אצלוֹ לביתוֹ אנשי בית אחֵר יֵש לחבֵרוֹ לעכֵב עליו,
מִפני שמרבה עליו הדרך.
וכֵן המשכיר ביתוֹ לבעל בית אחד,
והֵביא עִמוֹ קרוֹביו וּמיוּדעיו לִשכוֹן עִמוֹ כאחד בבית זה הרי המשכיר מעכֵב עליו.
10
היה פתח של אחד מִן השוּתפין קטן אינוֹ יכוֹל להרחיבוֹ,
שהרי שוּתפוֹ אוֹמֵר לוֹ:
'בפתח קטן אני יכוֹל להִסתֵר מִמך בִשעת תשמישי,
ואיני יכוֹל להִסתֵר בפתח גדוֹל'.
וכֵן אִם היה הפתח גדוֹל לֹא יעשנוּ שנים,
שהוּא אוֹמֵר לוֹ:
'בפתח אחד אני יכוֹל להִסתֵר,
בִשנים איני יכוֹל'.
11
אבל מי שיֵש לוֹ פתח קטן לִרשוּת הרבים ורצה להרחיבוֹ,
אוֹ היה רחב ורצה לעשוֹתוֹ שנים אין חבֵרוֹ שכנגדוֹ מעכֵב עליו,
ואין צריך לוֹמר בני רשוּת הרבים שאינן יכוֹלין לעכֵב עליו.
12
כוֹפין בני מבוֹי זה את זה לעשוֹת להן לחי וקוֹרה למבוֹי.
13
וּמי שיֵש לוֹ פתח במבוֹי אין בני מבוֹי כוֹפין אוֹתוֹ לעשוֹת דלת למבוֹי,
שיכוֹל לוֹמר:
'רצוֹני שאכנֵס בחבילתי עד פִתחי'.
וּמבוֹי המפוּלש לִרשוּת הרבים,
וּבִקשוּ בני מבוֹי להעמיד להן דלתוֹת בני רשוּת הרבים מעכבין עליהן,
שפעמים דוֹחקין הרבים ונִכנסין בוֹ.
14
מי שבִקֵש לִפתֹח לוֹ פתח במבוֹי שאינוֹ מפוּלש בני מבוֹי מעכבין,
מִפני שמרבה עליהן את הדרך.
ואִם היה מבוֹי מפוּלש פוֹתֵח כל פתח שיִרצה לכתחִלה.
15
היה לוֹ פתח סתוּם במבוֹי שאינוֹ מפוּלש הרי זה פוֹתחוֹ בכל עֵת שיִרצה.
ואִם פרץ את פצימיו בני מבוֹי מעכבין עליו.
:וכֵן אחד מִבני המבוֹי שבִקֵש לִסתֹם פִתחוֹ וּלהחזירוֹ למבוֹי אחֵר בני המבוֹי מעכבין עליו,
שמא יבֹא להם מס,
וּמִתמעֵט מֵחלקן מִן המס הקצוּב על בני המבוֹי.
לפיכך, מקוֹם שאין המס קצוּב על בני המבוֹי הרי זה סוֹתֵם פִתחוֹ בכל עֵת שיִרצה.
16
חמֵש חצֵרוֹת הפתוּחוֹת למבוֹי שאינוֹ מפוּלש כוּלן מִשתמשוֹת עִם החיצוֹנה,
והחיצוֹנה מִשתמשת לעצמה; וכֵן השניה מִשתמשת לעצמה וּמִשתמשת עִם החיצוֹנה,
ואינה מִשתמשת עִם השאר.
נִמצֵאת הפנימית מִשתמשת עִם כוּלן וּמִשתמשת לעצמה.
:לפיכך, אִם בנה בעל השניה אִצטבא כנגד פִתחוֹ,
וּסתמוֹ אין החיצוֹנה יכוֹלה לעכֵב עליו,
אבל כל הפנימיוֹת מעכבוֹת עליו,
מִפני שמרבה להן באֹרך הדרך,
שהרי מקיפין האִצטבא.
:וכֵן בעל השניה שפתח לחצֵרוֹ פתח שֵני בינוֹ וּבין החיצוֹנה אין החיצוֹנה מעכבת עליו,
שאין לה להִשתמֵש אלא מִפִתחה ולחוּץ.
אבל אִם פתח הפתח השֵני בינוֹ וּבין השלישית הפנימיוֹת מעכבוֹת עליו,
שאין לוֹ להִשתמֵש במבוֹי אלא מִפתח חצֵרוֹ הרִאשוֹן ולחוּץ.
וכֵן הדין בכוּלן.