1
מי שהיתה לוֹ עליה למעלה מִביתוֹ של חבֵרוֹ,
ונפל כֹתל מִכתלי הבית אין בעל העליה נוֹתֵן לוֹ ביצאוֹתיו כלוּם,
וכוֹפה את בעל הבית לִבנוֹתוֹ כשהיה.
אבל אין בעל הבית כוֹפה לבעל העליה לִבנוֹת כֹתל עליה שנפל.
והתִקרה של בית הרי היא של בעל הבית.
והמעזיבה שעל התִקרה הרי היא של בעל העליה.
2
נפלוּ שתיהן,
הבית והעליה הרי שניהם חוֹלקין בעֵצים וּבאבנים וּבעפר.
ואִם נִשתברוּ מִקצת האבנים רוֹאין אי זוֹ ראוּיוֹת להִשתבֵר,
אִם אבני הבית אוֹ אבני העליה; ודבר זה יוּדע מִדרך הנפילה:
אִם נפל העליוֹן על התחתוֹן והרסוֹ אוֹ נִשמט התחתוֹן ונפל העליוֹן ונהרס.
ואִם אינם יוֹדעים כיצד נפל חוֹלקין האבנים השלֵמוֹת והשבוּרוֹת.
3
אמר בעל עליה לבעל הבית לִבנוֹת הבית כדי שיִבנה עליתוֹ על גביו,
והוּא אינוֹ רוֹצה הרי בעל העליה בוֹנה את הבית כשהיה,
ויוֹשֵב ודר בתוֹכוֹ עד שיִתֵן לוֹ את כל יצאוֹתיו,
ואחר כך יֵצֵא ויבנה עליתוֹ אִם רצה.
4
ואִם אין אחד מֵהן יכוֹל לִבנוֹת בעל העליה נוֹטֵל שליש הקרקע וּבעל הבית שני שלישים.
5
רצה בעל הבית לִבנוֹת ביתוֹ בוֹנה אוֹתוֹ כשהיה.
ואִם בא לשנוֹת בכתלים:
אִם חִזֵק אוֹתן והִרבה ברחבן יתֵר מִמה שהיוּ שוֹמעין לוֹ; רצה למעֵט ברחבן אוֹ לִפחֹת מֵחזקן,
כגוֹן שהיוּ אבנים וּבִקֵש להחזירן לבֵנים וכיוֹצֵא בזה אין שוֹמעין לוֹ.
בא לשנוֹת התִקרה לקוֹרוֹת כבֵדים וחזקים שוֹמעין לוֹ; פחוֹת מִמה שהיוּ אין שוֹמעין לוֹ.
הִרבה בחלוֹנוֹת אוֹ שהוֹסיף בגֹבה הבית אין שוֹמעין לוֹ; מִעֵט בחלוֹנוֹת אוֹ שמִעֵט בגֹבה הבית שוֹמעין לוֹ.
:וכֵן בעל עליה בוֹנה אוֹתה אִם רצה כשהיתה.
ואִם בא לשנוֹת את הכתלים:
להרחיב וּלחזֵק אין שוֹמעין לוֹ,
מִפני שהוּא מכביד על כתלי התחתוֹן; אבל למעֵט מֵהן שוֹמעין לוֹ.
:וכֵן בקוֹרוֹת תִקרת העליה:
אִם שִנה אוֹתן לקלים מִמה שהיוּ שוֹמעין לוֹ; לִכבֵדים מֵהן אין שוֹמעין לוֹ.
הִרבה בחלוֹנוֹת אוֹ שמִעֵט בגֹבה העליה שוֹמעין לוֹ; אבל אִם מִעֵט בחלוֹנוֹת אוֹ שהִרבה בגבהה אין שוֹמעין לוֹ.
6
נִדלדלוּ קוֹרוֹת הבית וירדוּ לאויר הבית:
אִם הִגיעוּ לתוֹך עשרה טפחים סוֹתֵר וּבוֹנה; ואִם לֹא הִגיעוּ יכוֹל בעל העליה לעכֵב עליו.
ואפִלוּ אמר לוֹ בעל הבית:
'הריני אשכֹר לך מקוֹם כדי שתדוּר בוֹ עד שאתקֵן התִקרה' אין שוֹמעין לוֹ,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'אין רצוֹני שאטרח מִמקוֹם למקוֹם כדי שתתקֵן אתה את ביתך'.
7
הִתנוּ ביניהן על דבר זה:
אִם נִשאר בגֹבה הבית כדי שיִקח אדם חבילה בינוֹנית על רֹאשוֹ ויכנֵס בה תחת קוֹרוֹת אֵלוּ שנעקמוּ אינוֹ סוֹתֵר; ואִם אינוֹ יכוֹל להִכנֵס בה עד שיכֹף רֹאשוֹ סוֹתֵר וּמתקֵן וּבוֹנה,
ואין בעל העליה יכוֹל לעכֵב,
שהרי הִתנוּ ביניהן תחִלה.
8
בית הבד שהוּא בנוּי בעֹבי ההר וגִנת אחֵר על גביו,
ונִפחתוּ שמי בית הבד בארבעה טפחים אוֹ יתֵר הרי בעל הגִנה יוֹרֵד וזוֹרֵע למטה עד שיעשה זה לבית בדוֹ כִפין,
ויתקֵן העליוֹן קרקע גִנתוֹ,
ויזרע כל גִנתוֹ.
9
שתי גִנוֹת זוֹ על גבי זוֹ,
והירק בינתים בגֹבה עֹבי הארץ שביניהן:
כל שהעליוֹן יכוֹל לִפשֹט את ידוֹ ולִטֹל אוֹתוֹ מֵעִקרוֹ הרי הוּא שלוֹ,
וּבִלבד שלֹא יאנֹס עצמוֹ; והשאר של תחתוֹן.
היה מגיע לנוֹפוֹ ואינוֹ מגיע לעִקרוֹ לֹא יטֹל העליוֹן; ואִם נטל אין מוֹציאין מידוֹ.
אבל אילן העוֹמֵד על המצר,
אף על פי שהוּא נוֹטה לתוֹך שדֵה אחד מֵהן הרי שניהן חוֹלקין בפֵרוֹתיו.
10
שטף נהר זיתיו וּשתלם בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ,
ואמר הלה:
'זיתי אני נוֹטֵל' אין שוֹמעין לוֹ,
מִשוּם ישוּב הארץ,
אלא יעמדוּ בִמקוֹמן:
ואִם עקרן הנהר בגוּשיהן כששתלן יחלקוּ הפֵרוֹת בעל השדה עִם בעל הזיתים כל שלֹש שנים,
וּלאחר שלֹש הכֹל לבעל השדה; ואִם לֹא נעקרוּ בגוּשיהן הכֹל לבעל הקרקע מיד.
11
כיוֹצֵא בוֹ,
המוֹכֵר זיתיו לעֵצים:
אִם פסק עִמוֹ לקֹץ מיד כל הפֵרוֹת שיעשוּ,
הרי הֵן לבעל הקרקע; ואִם הִתנה עִמוֹ שיקֹץ כל זמן שיִרצה הרי כל הפֵרוֹת שיוֹציאוּ לבעל העֵצים.
מכר סתם:
אִם עשוּ פחוֹת מֵרביעית לִסאה חוּץ מִן ההוֹצאה הרי אֵלוּ של בעל הזיתים; עשוּ רביעית לִסאה חוּץ מִן ההוֹצאה הרי אֵלוּ יחלֹקוּ.