1
כֹתל חצֵר המבדיל בין שני שוּתפין שנפל יֵש לכל אחד מִשניהם לכֹף את חבֵרוֹ לִבנוֹתוֹ עד גֹבה ארבע אמוֹת,
כדי שלֹא יראוּ זה את זה.
אבל יתֵר על ארבע אין מחיבין אוֹתוֹ.
:רצה האחד והִגביה הכֹתל יתֵר על ארבע,
אִם בא חבֵרוֹ וּבנה כֹתל אחֵר גבֹה כנגד הכֹתל שביניהן מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן חלקוֹ בגֹבה שכנגד כתלוֹ.
:כיצד? בנה האחד כֹתל שביניהן והִגביהוֹ עשר אמוֹת,
וּבא חבֵרוֹ וּבנה כֹתל אחֵר כנגדוֹ אוֹ בצִדוֹ לעשוֹת לוֹ בית,
והִגביה הכֹתל האחֵר שֵש אמוֹת מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן חלקוֹ בִשתי האמוֹת שהוֹסיף על הארבע,
שהרי נִראה מִמעשיו שהוּא רוֹצה בהן.
:וכֵן אִם חקק ברֹאש הכֹתל שביניהן מקוֹם להניח בוֹ הקוֹרוֹת,
אוֹ שבנה עליו קוֹרה גדוֹלה שהקוֹרוֹת נִשענין עליה מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן חלקוֹ בשֵש האמוֹת כוּלן שהוֹסיף חבֵרוֹ על הארבע,
אף על פי שלֹא בנה כנגד כל הכֹתל,
שהרי גִלה דעתוֹ שהוּא רוֹצה בכל הגֹבה הזה.
2
אחד מִן השוּתפין שבנה הכֹתל המבדיל בינוֹ וּבין חבֵרוֹ עד ארבע אמוֹת,
ותבע חבֵרוֹ לִתֵן חלקוֹ בהוֹצאה,
ואמר: 'נתתי חלקי' הרי זה בחזקת שנתן,
ונִשבע הסֵת שנתן,
ונִפטר, עד שיביא התוֹבֵע ראיה שלֹא נתן.
:אבל אִם בא לִתבֹע אוֹתוֹ לִתֵן חלקוֹ בהוֹצאת שאר הגֹבה שהוֹסיף על ארבע אמוֹת,
מִפני שסמך לוֹ אוֹ כנגדוֹ,
ואמר: 'נתתי' אינוֹ נאמן,
אלא חבֵרוֹ נִשבע בִנקיטת חֵפץ שלֹא נתן לוֹ,
ונוֹטֵל מִמנוּ,
כדין כל הנִשבעין ונוֹטלין,
עד שיביא זה ראיה שנתן לוֹ.
3
מי שהיתה לוֹ חוּרבה בין חרבוֹת חבֵרוֹ,
ועמד חבֵרוֹ וגדר רוּח רִאשוֹנה וּשניה וּשלישית,
עד שנִמצֵאת חוּרבה זוֹ מוּקפת גדֵר מִשלֹש רוּחוֹתיה אין מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן מִן ההוֹצאה כלוּם,
שהרי לֹא הוֹעיל לוֹ,
והרי חוּרבתוֹ פתוּחה לִרשוּת הרבים כשהיתה.
:לפיכך, אִם גדר לוֹ רוּח רביעית עד שנִמצֵאת חוּרבתוֹ מוּקפת גדֵר מגלגלין עליו את הכֹל,
ונוֹתֵן חצי ההוֹצאה שהוֹציא זה בארבע הרוּחוֹת,
עד ארבע אמוֹת,
וּבִלבד שיִהיה מקוֹם הכֹתל של שניהם.
4
אבל אִם היה הכֹתל של זה שבנה,
וּבחלקוֹ בנה יֵראה לי שאין מגלגלין עליו אלא דבר מוּעט,
כמוֹ שיִראוּ הדינים,
שהרי אינוֹ יכוֹל להִשתמֵש בכתלים.
:וכֵן אִם הנִקף עצמוֹ הוּא שגדר רוּח רביעית הרי גִלה דעתוֹ,
ונוֹתֵן חצי ההוֹצאה של שלֹש רוּחוֹת,
אִם היוּ הכתלים של שניהם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
שני בתים זה בצד זה,
והיוּ גגיהן עשוּיין לדירה,
אפִלוּ היוּ בִשני צִדי רשוּת הרבים זה עוֹשה מעקה לחצי גגוֹ שהוּא דר בוֹ וזה עוֹשה מעקה לחצי גגוֹ שהוּא דר בוֹ,
זה שלֹא כנגד זה,
וּמעדיף, כדי שלֹא יראוּ זה את זה.
ואף על פי שבני רשוּת הרבים רוֹאים אוֹתוֹ יכוֹל כל אחד מֵהם לוֹמר לחבֵרוֹ:
'אֵלוּ אין רוֹאין אוֹתי אלא ביוֹם בעֵת שאעמֹד על גגי,
ואתה רוֹאה אוֹתי תמיד'.
6
גג הסמוּך לחצר חבֵרוֹ עוֹשה לוֹ מעקה גבוֹהה ארבע אמוֹת.
אבל בין גג לגג מִשאר הגגין אינוֹ זקוּק לארבע אמוֹת,
שאין בני אדם דרין בגגוֹת,
לפיכך אין בגגוֹת הזֵק ראיה.
אבל צריך לעשוֹת מחִצה בין שני הגגין גבוֹהה עשרה טפחים,
כדי שיִתפֹס אוֹתוֹ כגנב אִם נִכנס לִרשוּתוֹ.
7
שתי חצֵרוֹת זוֹ למעלה מִזוֹ לֹא יֹאמר העליוֹן:
'הריני בוֹנה מִכנגדי ועוֹלה',
אלא בוֹנין שניהן מִלמטה,
ועוֹלה וּבוֹנה העליוֹן לבדוֹ מִכנגדוֹ וּלמעלה.
ואִם היתה חצֵרוֹ למעלה מִגגוֹ של חבֵרוֹ אין העליוֹן זקוּק לתחתוֹן כלל.
8
מי שהיה כתלוֹ סמוּך לגִנת חבֵרוֹ,
ונפל כוֹפין אוֹתוֹ לפנוֹת אבניו.
אמר לוֹ:
'הִגיעוּך, והרי הֵן שלך' אין שוֹמעין לוֹ.
ואִם רצה בהן בעל הגִנה,
ואמר לוֹ:
'הין': אִם פִנה אוֹתן קנה,
ואינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ; ואפִלוּ אמר לוֹ:
'הֵא לך יצאוֹתיך,
ואני אטֹל אבני' אין שוֹמעין לוֹ.
אבל אִם לֹא פִנה לֹא קנה,
שלֹא אמר לוֹ אלא לִדחוֹתוֹ.
9
חמֵש גִנוֹת המספקוֹת מים מִמעין אחד,
ונִתקלקֵל המעין כוּלן מתקנוֹת עִם העליוֹנה; נִמצֵאת התחתוֹנה מתקנת עִם כוּלן וּמתקנת לעצמה,
והרִאשוֹנה אינה מתקנת עִם השניה ולֹא מִשניה וּלמטה.
:וכֵן חמֵש חצֵרוֹת ששוֹפכוֹת מים לביב אחד,
ונִתקלקֵל הביב כוּלן מתקנוֹת עִם התחתוֹנה; נִמצֵאת העליוֹנה מתקנת עִם כוּלן וּמתקנת לעצמה,
והתחתוֹנה אינה מתקנת עִם השניה לה ולֹא מִשניה וּלמעלה.
10
בני הנהר משקין על הסֵדר.
רצה אחד מֵהן לִסכֹר כדי שיחזיר לוֹ המים וישקה תחִלה ואחר כך יפתח,
ואחֵר רוֹצה להשקוֹת תחִלה כל המִתגבֵר זכה.
וּבוֹר הקרוֹב לאמה מִתמלֵא רִאשוֹן,
מִפני דרכי שלוֹם.