Chapter 1 | פרק א

הִלכוֹת שכֵנים:

עִנין אֵלוּ ההלכוֹת לידע דין חִלוּק הקרקעוֹת בין השוּתפין,

והרחקת נִזקי כל אחד מֵהן מִשכֵנוֹ וּמִבעל המצר שלוֹ,

ודין בעל המצר.

:וּבֵאוּר כל הדינים האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.

1

אחד הקוֹנה מֵחבֵרוֹ חצי שדֵהוּ,

אוֹ שנים שקנוּ מֵאחד שדה,

אוֹ שירשוּ,

אוֹ שנִתנה להם במתנה,

אוֹ שהחזיקוּ בה מִן ההפקֵר,

אוֹ נִכסי גֵר; כללוֹ של דבר:

כל שיֵש ביניהן שוּתפוּת בקרקע,

וּבִקֵש אחד מִן השוּתפין לחלֹק ולִטֹל חלקוֹ לבדוֹ:

אִם יֵש באוֹתה קרקע דין חלוּקה כוֹפה את שאר השוּתפין,

וחוֹלקין עִמוֹ; ואִם אין בה דין חלוּקה אין אחד מֵהן יכוֹל לכֹף את חבֵרוֹ לחלֹק.

וכֵן הדין במִטלטלין.

:במה דברים אמוּרים? בשאין אחד מֵהן מכיר את חלקוֹ במקוֹם שהֵן שוּתפין בוֹ,

אלא יד כוּלם מִשתמשת בכל המקוֹם.

אבל אִם היה כל אחד מֵהן מכיר חלקוֹ,

אף על פי שאין בה דין חלוּקה כוֹפה כל אחד מֵהן את חבֵרוֹ להבדיל בין חלקוֹ וחֵלק חבֵרוֹ.

2

אחד מִן השוּתפין שאמר לחבֵרוֹ במקוֹם שאין בוֹ דין חלוּקה,

אוֹ בדבר שאי אפשר שיחלֹק כגוֹן שִפחה אוֹ כלי:

'מכֹר לי חלקך בכך וכך אוֹ קנֵה מִמני חלקי כשער הזה' הדין עִמוֹ,

וכוֹפין את הנִתבע לִמכֹר לחבֵרוֹ אוֹ לִקנוֹת מִמנוּ.

:אבל אִם אין התוֹבֵע רוֹצה לִקנוֹת אוֹ לֹא ימצא במה יִקנה אינוֹ יכוֹל לכֹף את חבֵרוֹ לִקנוֹת מִמנוּ אפִלוּ בשער הזוֹל,

שהרי חבֵרוֹ יכוֹל לוֹמר:

'אין רצוֹני שאקנה,

אלא שאמכֹר'.

:לפיכך שני אחים,

אחד עני ואחד עשיר,

שהִניח להם אביהם מרחץ אוֹ בית הבד:

אִם עשין האב לשכר השכר לאמצע כל זמן שיִרצוּ לעמֹד בשוּתפוּת; עשין האב לעצמוֹ אינוֹ יכוֹל לכֹף את אחיו לִשכֹר אוֹתן,

אלא מִשתמשין בהן כדרך שהִשתמֵש אביהן.

:והרי העשיר אוֹמֵר לעני:

'קח לך זיתים וּבֹא ועשֵה אוֹתן בבית הבד',

'קנֵה לך עבדים ויבֹאוּ וירחצוּ במרחץ'.

ואין העני כוֹפה את העשיר לִקנוֹת חלקוֹ,

אלא אִם כֵן אמר לוֹ:

'קנֵה מִמני,

אוֹ מכֹר לי והריני לֹוה וקוֹנה אוֹ מוֹכֵר לאחֵרים וקוֹנה' הדין עִמוֹ.

:אמר כל אחד מֵהן:

'איני קוֹנה,

אלא הריני מוֹכֵר חלקי' מוֹכרין אוֹתה לאחֵרים.

אמר כל אחד מֵהן:

'איני מוֹכֵר',

אלא כל אחד מֵהן רוֹצה שיִקנה חֵלק חבֵרוֹ,

אוֹ שאין אחד מֵהן רוֹצה לֹא לִקנוֹת חֵלק חבֵרוֹ ולֹא לִמכֹר חלקוֹ,

אלא ישארוּ שוּתפין בגוּף היאך הֵן עוֹשין?:

אִם היה המקוֹם עשוּי לשכר שוֹכרין אוֹתוֹ וחוֹלקין שכרוֹ; ואִם אינוֹ עשוּי לשכר:

אִם חצֵר היא שוֹכנין בה שנה שנה,

שאי אפשר שיִשכנוּ שניהם כאחד,

מִפני הזֵק ראיה,

שהרי אין בה דין חלוּקה,

ואין אדם עשוּי לִטרֹח כל שלֹשים יוֹם לפנוֹת מֵחצֵר לחצֵר אלא מִשנה לשנה.

:ואִם מרחץ היא נִכנסין לה שניהם תמיד בכל יוֹם.

וכֵן כל דבר שראוּי להִשתמֵש בוֹ תמיד ואינוֹ עשוּי לשכר,

כגוֹן מרחץ אוֹ מצע אוֹ סֵפר תוֹרה אינוֹ יכוֹל לוֹמר לוֹ:

'אתה יוֹם ואני יוֹם',

שהרי אוֹמֵר לוֹ:

'בכל יוֹם אני רוֹצה להִשתמֵש בזה'.

3

אחד השוֹכֵר מֵחבֵרוֹ מִקצת חצֵר אוֹ שדה שאין בהן דין חלוּקה,

אוֹ שנים ששכרוּ מקוֹם אחד בשוּתפוּת כל אחד מֵהן יֵש לוֹ לכֹף את חבֵרוֹ ולוֹמר לוֹ:

'אוֹ שכֹר מִמני חלקי אוֹ השכיר לי חלקך'.

ואִם יֵש בה דין חלוּקה חוֹלקין.

4

אי זה הוּא דין חלוּקה? כל שאִלוּ יֵחלֵק לפי השוּתפין יגיע לפחוּת שבהן חֵלק ששֵם הכֹל קרוּי עליו.

אבל אִם אין שֵם הכֹל נִקרא על החֵלק אין בה דין חלוּקה.

:כיצד? כל חצֵר שאין בה ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת אינה קרוּיה חצֵר,

וכל שדה שאין בה כדי זריעת תִשעת קבין אינה קרוּיה שדה,

וכל גִנה שאין בה כדי זריעת חצי קב אינה קרוּיה גִנה,

וכל פרדֵס שאין בוֹ כדי זריעת שלֹשת קבין אינוֹ קרוּי פרדֵס.

:לפיכך אין חוֹלקין את החצֵר עד שיִהיה בה ארבע אמוֹת לכל אחד ואחד מִן השוּתפין,

ולֹא את השדה עד שיִהיה בה בית תִשעת קבין לכל אחד ואחד,

ולֹא את הגִנה עד שיִהיה בה בית חצי קב לכל אחד ואחד,

ולֹא את הפרדֵס עד שיִהיה בוֹ בית שלֹשת קבין לכל אחד ואחד.

:במה דברים אמוּרים? בארץ ישראֵל וכיוֹצֵא בה.

אבל בבל וכיוֹצֵא בה אין חוֹלקין את השדה עד שיִהיה בה כדי חרישת יוֹם לזה וחרישת יוֹם לזה,

ולֹא את הפרדֵס עד שיִהיה בוֹ שִשה וּשלֹשים אילנוֹת לזה ושִשה וּשלֹשים אילנוֹת לזה,

כדי עבוֹדת אדם אחד ביוֹם אחד; ושדה שמשקין אוֹתה בִדלי עד שיִהיה בה כדי שימלֵא הפוֹעֵל יוֹם אחד לזה ויוֹם אחד לזה.

5

אין חוֹלקין את הטרקלין ולֹא את המוֹרן ולֹא את השוֹבך ולֹא את בית הבד ולֹא את המרחץ ולֹא את הטלית,

עד שיִהיה בכל חֵלק מֵהן כדי לזה וּכדי לזה:

אִם מרחץ חלקוּ עד שיִהיה בכל חֵלק כדי מרחץ,

ואִם שוֹבך עד שיִהיה כל חֵלק שוֹבך בִפני עצמוֹ.

וכֵן בטלית וּבִשאר כל הדברים.

:אין בהן כדי לזה וּכדי לזה מעלין אוֹתוֹ בדמים,

ויֵש לוֹ לוֹמר לחבֵרוֹ:

'אוֹ מכֹר לי אוֹ קנֵה מִמני'.

אמר אחד מֵהן:

'חלֹק זה אף על פי שאין החלקין שוין,

ואני אטֹל את הפחוּת וטֹל אתה את היתֵר' אין שוֹמעין לוֹ,

שהרי אוֹמֵר לוֹ:

'אין רצוֹני לִקח מתנה,

אלא הוֹאיל ואין בה דין חלוּקה בשוה הרי אנוּ מעלין אוֹתה בדמים'.