1
אין אדם מגלֵח תִגלחת אחת ועוֹלה לוֹ לנִזרוֹ וּלצרעתוֹ.
ותִגלחת צרעת בִזמן שהוּא ספֵק מצֹרע אינה דוֹחה את הנזירוּת.
:וּלפיכך, מי שנזר שנה אחת והיה בכל השנה הזֹאת ספֵק מצֹרע וּספֵק טמֵא מֵת,
אוֹ שהיה בה ספֵק מצֹרע וּבסוֹף השנה נִטמא בספֵק הרי זה מוֹנה שִבעת ימים,
וּמזה בִשלישי וּשביעי,
ואינוֹ מגלֵח בשביעי,
ואינוֹ יכוֹל לִשתוֹת ביין וּלהִטמֵא במֵת אלא לאחר ארבע שנים,
ואוֹכֵל בקדשים לאחר שתי שנים; מִפני שהוּא צריך לגלֵח ארבע תִגלחוֹת:
תִגלחת טהרה,
ותִגלחת טוּמאה מִספֵק,
וּשתי תִגלחוֹת שמגלֵח המצֹרע,
שהרי הוּא ספֵק מצֹרע.
2
תִגלחת רִאשוֹנה מגלֵח אוֹתה אחר שנה רִאשוֹנה,
וּמגלֵח בה רֹאשוֹ וּזקנוֹ וגבוֹת עיניו,
וּמִטהֵר בעֵץ ארז ואֵזוֹב וצִפרים כִשאר המצֹרעים:
ואִם אינוֹ טמֵא מֵת ולֹא מצֹרע הרי היא תִגלחת טהרה של נזירוּתוֹ; ואִם הוּא מצֹרע ודאי בשנה רִאשוֹנה הרי היא תִגלחת רִאשוֹנה של מצֹרע.
:ושוֹהה שנה אחרת כמִנין ימי נזירוּתוֹ ואחר כך מגלֵח תִגלחת שניה של מצֹרע,
שאינוֹ יכוֹל לגלֵח אחר שִבעה כִשאר מצֹרעין,
שמא אינוֹ מצֹרע אלא טמֵא מֵת ודאי היה ושנה שניה זוֹ הרי הוּא בה נזיר שאסוּר לגלֵח.
וּמֵאחר שגִלח שתי תִגלחוֹת אֵלוּ שלמה טהרת הצרעת,
וּמוּתר לאכֹל בקדשים.
:ושוֹהה שנה שלישית ואחר כך מגלֵח תִגלחת שלישית,
שמא מצֹרע ודאי היה בשנה רִאשוֹנה ולֹא היה טמֵא מֵת,
ושנה רִאשוֹנה לֹא עלתה לוֹ מִפני שהיא ימי חִלוּטוֹ,
ושנה שניה לֹא עלתה לוֹ מִפני שהיא ימי ספרוֹ של מצֹרע שבין תִגלחת רִאשוֹנה וּשניה.
לפיכך צריך לִשהוֹת שנה שלישית בִנזירוּתוֹ,
וּמגלֵח תִגלחת שלישית לִנזירוּתוֹ,
והיא תִגלחת טהרה.
:אוֹ שמא טמֵא מֵת ודאי היה וּמצֹרע ודאי,
ואין תִגלחת אחת עוֹלה לִנזירוּתוֹ וּלצרעתוֹ,
ונִמצֵאת תִגלחת רִאשוֹנה וּשניה תִגלחת צרעת,
וּשלישית תִגלחת טוּמאה,
ואין אחת מִשלֹש השנים עוֹלה שהרי השלישית תִגלחת טוּמאה.
לפיכך צריך לִשהוֹת שנה רביעית בִנזירוּת,
וּמגלֵח תִגלחת רביעית.
וּשערוֹ בכל תִגלחת ספֵק אסוּר בהנאה מִספֵק.
שער נזיר שנִצטרע מוּתר בהניה.
3
וכֵן אִם נדר עשר שנים נזירוּת,
והיה בהן ספֵק מצֹרע,
ונוֹלד לוֹ ספֵק טוּמאה בסוֹפן הרי זה אינוֹ שוֹתה ביין עד ארבעים שנה,
וּמגלֵח ארבע תִגלחוֹת,
אחת בסוֹף כל עשר שנים:
תִגלחת רִאשוֹנה לִספֵק ימי צרעתוֹ,
שניה לִספֵק ימי ספרוֹ של מצֹרע,
שלישית לִספֵק טוּמאתוֹ,
רביעית תִגלחת טהרה.
4
וכיצד מֵביא קרבנוֹתיו? אִם היה עשיר כוֹתֵב נכסיו לאחֵרים,
שמצֹרע עשיר שהֵביא קרבן עני לֹא יצא,
ואחר כך מֵביא חטאת העוֹף ועוֹלת בהֵמה בתִגלחת רִאשוֹנה וּשניה וּשלישית,
וכל חטאת עוֹף מֵהן לֹא תֵאכֵל מִפני שהיא ספֵק,
וּמֵביא בתִגלחת רביעית קרבן נזיר טהוֹר,
שהוּא שלֹש בהֵמוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
שלֹש חטאת העוֹף שמֵביא בִשלֹש התִגלחוֹת:
חטאת רִאשוֹנה לִספֵק טוּמאתוֹ,
שניה לִספֵק צרעתוֹ,
שאין המצֹרע מֵביא קרבנוֹ אלא אחר תִגלחת שניה,
וכֵן חטאת שלישית לִספֵק טוּמאתוֹ,
שאין תִגלחת אחת עוֹלה לנִזרוֹ וּלצרעתוֹ,
ושמא מצֹרע ודאי וטמֵא ודאי היה,
שהתִגלחת הרִאשוֹנה והשניה לצרעתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ותִגלחת שלישית תִגלחת טוּמאה,
לפיכך צריך להביא קרבן טוּמאה בשלישית.
6
שלֹש עוֹלוֹת בהֵמה שמֵביא עִמהן:
על הרִאשוֹנה הוּא מתנה ואוֹמֵר:
אִם טהוֹר אני זוֹ מֵחוֹבתי,
ואִם טמֵא אני הרי היא נדבה.
וכֵן הוּא אוֹמֵר בשניה וּבשלישית.
7
וּמֵביא קרבן טהרה בתִגלחת רביעית,
וּמתנה ואוֹמֵר:
אִם טמֵא הייתי עוֹלה רִאשוֹנה נדבה,
וזוֹ חוֹבה; ואִם מוּחלט הייתי עוֹלה רִאשוֹנה חוֹבת מצֹרע,
וזוֹ חוֹבת נזירוּת,
וּשתים האמצעיוֹת נדבה.
:ואִם טהוֹר מִטוּמאת מֵת הייתי וּמצֹרע עוֹלה רִאשוֹנה חוֹבה וכֵן השניה,
אחת לחוֹבת מצֹרע ואחת לחוֹבת נזירוּת,
וּשלישית וּרביעית נדבה,
והשאר קרבן טהרתי.
:ואִם טמֵא הייתי וּמצֹרע עוֹלה רִאשוֹנה חוֹבת צרעת,
וּשניה וּשלישית נדבה,
וזה קרבן תִגלחת טהרה.
8
אבל האשם והעוֹלה אין מעכבין,
לֹא בתִגלחת טוּמאה ולֹא בצרעת.
:נִמצֵאת אוֹמֵר:
אִם הוּא מצֹרע ודאי,
ולֹא נִטמא במֵת הרי טהר בצִפרים וחטאת העוֹף היא חטאתוֹ,
ולֹא תֵאכֵל מִפני שהיא ספֵק,
ועוֹלת בהֵמה שעִמה מִקרבן תִגלחת טהרה,
כדי שיגלֵח על בהֵמה; ואִם טמֵא מֵת הוּא הרי עוֹלת בהֵמה נדבה.
:ואִם אינוֹ מצֹרע,
וּטמֵא מֵת הוּא חטאת העוֹף קרבן נזיר שנִטמא,
ועוֹלת בהֵמה נדבה,
והרי הֵביא קרבן טהרה באחרוֹנה.
ואִם אינוֹ טמֵא מֵת ולֹא מצֹרע עוֹלת בהֵמה שהֵביא בתִגלחת רִאשוֹנה היא מֵחוֹבת תִגלחת טהרה,
וחטאת העוֹף באה על ספֵק,
והרי לֹא נאכלת.
9
במה דברים אמוּרים שהוּא מגלֵח ארבע תִגלחוֹת? כשהיה קטן אוֹ אִשה.
אבל האיש אינוֹ מגלֵח מִספֵק,
לֹא תִגלחת טוּמאה ולֹא תִגלחת צרעת,
שמא טהוֹר הוּא,
ונִמצא מקיף פאת רֹאשוֹ שלֹא בִמקוֹם מִצוה.
לפיכך אינוֹ מגלֵח אלא תִגלחת טהרה בִלבד,
שאין ארבע תִגלחוֹת אֵלוּ לעכֵב,
אלא למִצוה.
10
נזיר שנִצטרע ודאי ונִטמא בספֵק,
כיצד הוּא עוֹשה? אחר שיִטהר מִצרעתוֹ מזה בִשלישי וּשביעי וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה,
וּמתחיל לִמנוֹת נזירוּתוֹ כוּלה,
שהרי נפלוּ הימים הרִאשוֹנים בִספֵק טוּמאה שנִטמא,
וּמֵביא קרבן טהרה,
ושוֹתה ביין.
וּמֵאחר שיביא קרבן צרעת,
אוֹכֵל בקדשים.
11
נִטמא ודאי והיה מצֹרע בספֵק,
וטהר מִספֵק צרעתוֹ מוֹנה ימי נזירוּתוֹ שלֵמה,
ואחר כך מגלֵח תִגלחת הנגע,
שאין תִגלחת ספֵק נִגעוֹ דוֹחה נזירוּת,
ואחר כך מוֹנה שִבעת ימים שבין תִגלחת מצֹרע הרִאשוֹנה לתִגלחת שניה,
וּמגלֵח וּמֵביא קרבנוֹתיו ואוֹכֵל בקדשים אִם הִזה בִשלישי וּשביעי,
ואחר כך מוֹנה שִבעה אחרת לטוּמאת מֵת,
וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה,
ואחר כך מוֹנה נזירוּתוֹ כוּלה.
12
וכֵן אִם היה טמֵא וּמצֹרע בודאי לאחר שיִטהר מִצרעתוֹ מגלֵח תִגלחת צרעת הרִאשוֹנה,
וּמזה בשלישי וּבשביעי וּמגלֵח רֹאשוֹ וּזקנוֹ בשביעי,
והיא תִגלחת שניה של צרעת,
וּמֵביא קרבנוֹתיו בשמיני ואוֹכֵל בקדשים,
וסוֹפֵר שִבעה וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה,
ואחר כך סוֹפֵר ימי נזירוּת שלֵמה,
וּמֵביא קרבן טהרה ושוֹתה ביין.
13
ולמה סוֹפֵר שִבעה? שאין שִבעת ימי הטוּמאה עוֹלין בשִבעת ימי הספירה שבין תִגלחת ותִגלחת של מצֹרע.
14
האוֹמֵר: 'הריני נזיר אִם אעשה כך וכך' אוֹ 'לֹא אעשה',
וכיוֹצֵא בזה הרי זה רשע,
וּנזירוּת כֵן מִנִדרי רשעים הוּא.
אבל הנוֹדֵר ליי דרך קדוּשה הרי זה נאה וּמשוּבח,
והרי נאמר:
"נֵזר אלֹהיו על רֹאשוֹ.
.. קדֹש הוּא ליי" ,
וּשקלוֹ הכתוּב בנביאים,
שנאמר: "ואקים מִבניכם לִנביאים וּמִבחוּריכם לִנזִרים" .
:בריך רחמנא דסיען