1
המפריש מעוֹת שיקריב מֵהן קרבנוֹת נזירים,
והִקריב מֵהן והוֹתירוּ יביא במוֹתרן קרבנוֹת נזירים אחֵרים,
שמוֹתר נזירים לנזירים.
הִפריש מעוֹת סתוּמין לִנזירוּתוֹ והוֹתירוּ יפלוּ המוֹתרוֹת לִנדבה.
2
הִפריש מעוֹת מפֹרשין לִנזירוּתוֹ והוֹתירוּ מוֹתר מִמעוֹת העוֹלה יבֹאוּ עוֹלה,
וּמוֹתר החטאת יֵלכוּ לים המלח,
וּמוֹתר דמי השלמים יבֹאוּ שלמים,
ואין טעוּנין לחם,
ונאכלין ליוֹם אחד.
3
המפריש מעוֹת לִנזירוּתוֹ וּמֵת:
אִם היוּ סתוּמין יפלוּ לִנדבה; היוּ מפֹרשין דמי עוֹלה עוֹלה,
דמי חטאת יֵלכוּ לים המלח,
דמי שלמים יבֹאוּ שלמים,
ונאכלין ליוֹם אחד,
ואין טעוּנין לחם.
4
כיצד הֵן המעוֹת הסתוּמין? כגוֹן שהִפריש מעוֹת להביא מֵהן קרבנוֹתיו ולֹא אמר כלוּם.
אבל אִם אמר:
אֵלוּ לחוֹבתי הרי אֵלוּ כִמפֹרשין.
ואין צריך לוֹמר אִם אמר:
אֵלוּ לעוֹלתי וּלחטאתי ולִשלמי,
שהֵן מפוֹרשין.
5
המפריש בהֵמה בעלת מוּם הרי היא כמעוֹת סתוּמין.
וכֵן המפריש לשוֹן של כסף וזהב אוֹ כלי,
אף על פי שאמר:
זה לחטאתי וּלעוֹלתי ולִשלמי הרי הוּא כמעוֹת סתוּמין.
6
האוֹמֵר: הרי אֵלוּ לחטאתי,
והשאר לִנזירוּתי,
וּמֵת, אוֹ שהיתה אִשה והֵפֵר לה בעלה דמי חטאת יֵלכוּ לים המלח,
והשאר יביא בחצין עוֹלה וּבחצין שלמים.
7
אמר: אֵלוּ לעוֹלתי,
והשאר לִנזירוּתי דמי עוֹלה יבֹאוּ עוֹלה,
והשאר יפלוּ לִנדבה.
8
מי שדִמה שהוּא חיב בִנזירוּת והִפריש קרבנוֹתיו,
ואחר כך שאל לחכם והוֹרהוּ שאין זה נדר ואינוֹ חיב בִנזירוּת,
מה יעשה בקרבנוֹת שהִפריש? יֵצאוּ וירעוּ בעֵדר,
שזה הקדֵש טעוּת הוּא,
שאינוֹ הקדֵש,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
9
האִשה שנדרה בנזיר והִפרישה קרבנוֹתיה,
ואחר כך הֵפֵר לה בעלה:
אִם מִשלוֹ היתה הבהֵמה תֵצֵא ותִרעה בעֵדר,
שאין אדם מקדיש דבר שאינוֹ שלוֹ; ואִם היוּ הקרבנוֹת מִשלה ואין לבעלה בהן כלוּם,
כגוֹן שנתנוּ לה במתנה על מנת שלֹא יהיה לבעל בהן רשוּת,
אלא מה שתִרצה תעשה בהן החטאת תמוּת,
והעוֹלה תִקרב עוֹלה,
וּשלמים יקרבוּ שלמים,
ונאכלין ליוֹם אחד,
ואינן טעוּנין לחם.
10
הִפרישה מעוֹת סתוּמין לקרבנוֹתיה יפלוּ לִנדבה.
היוּ מפֹרשין דמי חטאת יֵלכוּ לים המלח,
וּדמי עוֹלה יבֹאוּ עוֹלה,
וּדמי שלמים יבֹאוּ שלמים,
ונאכלין ליוֹם אחד,
ואינן טעוּנין לחם.
11
האִשה שנדרה בנזיר ונִטמֵאת בתוֹך ימי נזירוּת,
ואחר כך שמע בעלה והֵפֵר לה הרי זוֹ מביאה קרבן טוּמאה.
12
האיש שהִדיר את בנוֹ בנזיר והִפריש עליו קרבנוֹתיו,
ולֹא רצה הבֵן בִנזירוּת זוֹ,
וּמִחה הוּא אוֹ קרוֹב אוֹ שגִלח הוּא אוֹ שגִלחוּהוּ קרוֹביו החטאת תמוּת,
והעוֹלה תִקרב עוֹלה,
והשלמים יקרבוּ שלמים,
ונאכלין ליוֹם אחד,
ואין טעוּנין לחם.
:הִפריש לוֹ מעוֹת סתוּמין הרי אֵלוּ יפלוּ לִנדבה.
היוּ מעוֹת מפֹרשין דמי חטאת יֵלכוּ לים המלח,
דמי עוֹלה יבֹאוּ עוֹלה,
דמי שלמים יבֹאוּ שלמים,
ואינן טעוּנין לחם,
ונאכלין ליוֹם אחד.
13
האוֹמֵר: הריני נזיר כשיִהיה לי בֵן והִפריש קרבן,
והִפילה אִשתוֹ וחזרה וילדה הרי הקרבנוֹת ספֵק,
ואסוּרין בגִזה ועבוֹדה.
14
שני נזירים שנִטמא אחד מֵהן ואין ידוּע מי הוּא,
כיצד מביאין קרבנוֹתיהן? מביאין קרבן טוּמאה וקרבן טהרה בִמלֹאות ימי נזירוּתם,
ואוֹמֵר אחד מֵהן:
אִם אני הוּא הטמֵא קרבן טוּמאה שלי וקרבן טהרה שלך,
ואִם אני הוּא הטהוֹר קרבן טהרה שלי וקרבן טוּמאה שלך,
וסוֹפרין ימי נזירוּת אחרת גמוּרה מֵאחר קרבנוֹת אֵלוּ.
:וחוֹזרין וּמביאין קרבן טהרה,
ואוֹמֵר אחד מֵהן:
אִם אני הוּא שהייתי טמֵא קרבן טוּמאה שלי וקרבן טהרה שלך,
וזה קרבן טהרתי; ואִם אני הוּא הטהוֹר קרבן טהרה שלי וקרבן טוּמאה שלך,
וזה קרבן טהרתך.
נִמצא שלֹא הִפסידוּ בקרבנוֹתיהן כלוּם.
15
מֵת אחד מֵהן הרי זה מֵביא חטאת העוֹף ועוֹלת בהֵמה,
ויֹאמר: אִם טמֵא הייתי החטאת מֵחוֹבתי והעוֹלה נדבה,
ואִם טהוֹר הייתי העוֹלה מֵחוֹבתי וחטאת העוֹף ספֵק,
וסוֹפֵר ימי נזירוּת אחרת וּמֵביא קרבן טהרה,
ואוֹמֵר: אִם טמֵא הייתי העוֹלה הרִאשוֹנה נדבה וזוֹ חוֹבה,
ואִם טהוֹר הייתי העוֹלה הרִאשוֹנה חוֹבה וזוֹ נדבה,
וזה שאר קרבני.
:ואין אחד מִשניהן מגלֵח תִגלחת טוּמאה,
אלא אִם כֵן היוּ קטנים אוֹ נשים,
שאין אֵלוּ מקיפין פאת רֹאשם מִספֵק.
16
וכיצד יוּלֵד להם ספֵק זה בטוּמאה? כגוֹן שהיוּ שני הנזירים עוֹמדין בִרשוּת היחיד,
שספֵק טוּמאה שם טמֵא,
והיה אחד מִבחוּץ רוֹאה אוֹתן,
ואוֹמֵר: ראיתי אחד מִכם שנִטמא,
ואיני יוֹדֵע מי הוּא.
אבל אִם היה עֵד זה עִמהן בחצֵר הרי שניהן טהוֹרין:
כיון שהֵן שלֹשה הרי הֵן רבים,
ורבים בִרשוּת היחיד ספֵקן טהוֹר כִספֵק טוּמאה בִרשוּת הרבים שהוּא טהוֹר,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
17
במה דברים אמוּרים? בששתקוּ הנזירים שניהם אוֹ נִסתפֵק להן הדבר.
אבל אִם אמר אחד מֵהן:
לֹא נִטמֵאתי,
אפִלוּ שני עֵדים מעידין עליו שנִטמא אינוֹ מֵביא קרבן על פיהן,
שזה שאמר:
לֹא נִטמֵאתי,
כאוֹמֵר: איני חיב בטוּמאה,
שכבר נִשאלתי על נזירוּתי,
ונִמצא שאינוֹ מכחיש את העֵדים,
ואדם נאמן על ידי עצמוֹ.
אבל אִם שתק אוֹ נִסתפֵק לוֹ הרי זה מֵביא קרבן אפִלוּ על פי אחד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:וכֵן עֵד שאמר לאחד:
בפני נדרת בִנזירוּת:
אִם הִכחישוֹ אינוֹ חיב כלוּם,
ואִם לֹא הִכחישוֹ נוֹהֵג נזירוּת על פיו.
אפִלוּ אמר לִשנים:
ראיתי אחד מִכם שנזר,
ואיני יוֹדֵע מי הוּא,
הוֹאיל ואין מכחישין אוֹתוֹ נוֹהגין נזירוּת על פיו.
נהג נזירוּת על פי עֵד אחד,
ושתה יין אוֹ נִטמא והִתרוּ בוֹ לוֹקה,
אף על פי שעִקר הנזירוּת בעֵד אחד.
18
מֵת שהיה מוּשכב לרֹחב הדרך,
אף על פי שאין שם מקוֹם לעבֹר אלא עליו אוֹ נוֹגֵע בצִדוֹ,
ואף על פי שהיא טוּמאה ידוּעה,
ועבר מִשם נזיר הרי זה טהוֹר,
הוֹאיל וספֵק רשוּת הרבים טהוֹר.
19
במה דברים אמוּרים? בִמהלֵך ברגליו.
אבל אִם היה רכוּב אוֹ טעוּן משא הרי זה טמֵא,
שהמהלֵך ברגליו אפשר שלֹא יגע ושלֹא יאהיל ושלֹא יסיט,
אבל טעוּן אוֹ רוֹכֵב אי אפשר שלֹא יגע אוֹ שלֹא יאהיל אוֹ שלֹא יסיט,
שהרי המֵת לרֹחב הדרך.