1
תִגלחת הטהרה כיצד היא? כשיִגמֹר הנזיר ימי נזירוּתוֹ,
מֵביא שלֹש בהֵמוֹת:
כבש לעוֹלה,
וכִבשה לחטאת,
ואיל לִשלמים.
הֵביא שלשתן ולֹא פֵרֵש:
הראוּיה לחטאת:
תִקרב לחטאת,
והראוּיה לִשלמים:
שלמים, והראוּיה לעוֹלה:
עוֹלה.:וּמֵביא עִם איל השלמים שִשה עשרוֹנוֹת וּשני שלישי עִשרוֹן סֹלת,
אוֹפה מֵהן עשרים חלה,
עשר חלוֹת מצוֹת ועשרה רקיקי מצוֹת,
וּמוֹשֵח העשרים בִרביעית שמן.
ושִעוּר זה הלכה למֹשה מִסיני.
וּמֵביא העשרים בִכלי אחד.
2
ושוֹחֵט החטאת תחִלה,
ואחר כך העוֹלה,
ואחר כך השלמים,
ואחר כך מגלֵח.
ואִם גִלח אחר ששחט החטאת אוֹ העוֹלה יצא.
וּמבשֵל את השלמים אוֹ שוֹלקן,
ולוֹקֵח מִן הרֹטב של זִבחי שלמים ונוֹתֵן על השֵער,
ואחר כך משליכוֹ לאֵש תחת דוּד השלמים.
ואִם הִשליכוֹ תחת החטאת יצא.
3
והיכן מגלֵח שערוֹ? בעזרת הנשים בלִשכת הנזירים שהיתה שם בקרן מִזרחית דרוֹמית,
ושם מבשלין את שלמיהן וּמשליכין שערן לאֵש.
ואִם גִלח במדינה יצא.
וּבין שגִלח במדינה בין שגִלח במִקדש תחת הדוּד הוּא משליך שערוֹ.
ואינוֹ מגלֵח עד שיִהיה פתח העזרה פתוּח,
שנאמר: "פתח אֹהל מוֹעֵד" לֹא שיגלֵח נגד הפתח,
שזה בִזיוֹן מִקדש הוּא.
4
ואחר כך נוֹטֵל הכֹהֵן את הזרוֹע בשֵלה מִן האיל וחלת מצה אחת מִן הסל ורקיק מצה אחד,
ונוֹתֵן על כפי הנזיר אוֹ הנזירה וּמניפן,
ואחר כך הוּתר הנזיר לִשתוֹת יין וּלהִטמֵא למֵתים.
5
נזיר ממֹרט אינוֹ צריך להעביר תער.
ואף על פי שאין לוֹ שֵער אוֹ שאין לוֹ כפים הרי זה מקריב קרבנוֹתיו,
וישתה, ויטמֵא.
ואִם הֵביא קרבנוֹתיו ולֹא גִלח רֹאשוֹ אין התִגלחת מעכבת,
אלא שוֹתה וּמִטמֵא לערב,
שמִשיִזרֵק עליו אחד מִן הדמים הוּתר,
ואף על פי שלֹא נתן על כפיו ולֹא הֵניף,
שכל דברים אֵלוּ למִצוה ולֹא לעכֵב.
6
אף על פי שאין התִגלחת מעכבת עליו,
מִצוה לגלֵח אפִלוּ לאחר זמן מרוּבה.
ונזיר שגִלח שלֹא בתער אוֹ שגִלח ושיֵר שתי שערוֹת לֹא עשה כלוּם ולֹא קיֵם מִצות גִלוּח,
בין נזיר טהוֹר בין נזיר טמֵא.
7
גִלח והִניח שתי שערוֹת,
וצִמח רֹאשוֹ כוּלוֹ וחזר וגִלחוֹ כוּלוֹ עִם אוֹתן שתי השערוֹת,
אוֹ שגִלח אחת ונִשארה אחת הרי זה קיֵם מִצות גִלוּח.
נשרה אחת וגִלח אחת אין כאן מִצות גִלוּח.
8
גִלח על השלמים ונִמצא פסוּל תִגלחתוֹ פסוּלה וּזבחיו לֹא עלוּ לוֹ.
על החטאת ונִמצֵאת שנִשחטה שלֹא לשֵם חטאת,
ואחר כך הֵביא השלמים והעוֹלה וקרבוּ כמִצותן תִגלחתוֹ פסוּלה וּזבחיו לֹא עלוּ לוֹ.
9
גִלח על העוֹלה ועל השלמים ונִשחטוּ שלֹא לִשמן,
ואחר כך הֵביא קרבנוֹת אחֵרוֹת להקריבן לִשמן תִגלחתוֹ פסוּלה וּזבחיו לֹא עלוּ לוֹ.
10
גִלח על שלשתן ונִמצא אחד מֵהן כשֵר תִגלחתוֹ כשֵרה,
ויביא שאר הזבחים ויקרבוּ כהִלכתן.
11
כל מקוֹם שאמרנוּ תִגלחתוֹ פסוּלה הרי הוּא כמי שנִתגלח בתוֹך ימי נזירוּתוֹ,
שהוּא סוֹתֵר שלֹשים יוֹם כמוֹ שבֵארנוּ,
ונִמצא מוֹנה שלֹשים יוֹם אחר התִגלחת הפסוּלה וּמֵביא קרבנוֹתיו.
12
שלמי נזיר ששחטן שלֹא כמִצותן כשֵרים,
ואין עוֹלין לבעלים לשֵם חוֹבה,
ונאכלין ליוֹם אחד,
ואין טעוּנין לחם ולֹא מתנוֹת ולֹא זרוֹע.
13
שלֹש בהֵמוֹת האֵלוּ והלחם הבא עִמהן הכֹל מִן החוּלין כִשאר נִדרי הקדֵש,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
14
האוֹמֵר: הריני נזיר על מנת שאגלֵח מִמעוֹת מעשֵר שֵני הרי זה נזיר,
ואינוֹ מֵביא קרבנוֹתיו מִן המעשֵר אלא מִן החוּלין.
15
האיש שנדר בנזיר יֵש לוֹ להביא קרבנוֹת אביו לעצמוֹ,
וּמגלֵח עליהן.
ואין האִשה מגלחת על קרבנוֹת אביה.
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה הוּא.
כיצד? מי שהיה אביו נזיר,
והִפריש מעוֹת לִקנוֹת בהן קרבנוֹתיו וּמֵת,
והִניח המעוֹת הסתוּמין,
ואמר אחר מוֹת אביו:
הריני נזיר על מנת שאביא קרבנוֹתי במעוֹת שהִפריש אבי בקרבנוֹתיו הרי זה מֵביא מֵהן קרבנוֹתיו.
:וכֵן אִם היוּ הוּא ואביו נזירים,
והִפריש אביו מעוֹת סתוּמין,
וּמֵת האב,
ואמר הבֵן אחר מוֹתוֹ:
הריני מגלֵח על מעוֹת אבי הרי זה מֵביא קרבנוֹתיו מֵהם.
אבל אִם לֹא אמר יפלוּ המעוֹת לִנדבה.
:מֵת האב והִניח בנים רבים חוֹלקין המעוֹת הסתוּמין,
מִפני שהיא ירוּשה להן,
ויֵש לכל אחד מֵהן לגלֵח על חלקוֹ.
והבכוֹר נוֹטֵל בהן פי שנים.
16
בין שהיה האב נזיר עוֹלם והבֵן נזיר זמן קצוּב,
בין שהיה האב נזיר זמן קצוּב והבֵן נזיר עוֹלם הרי זה מגלֵח וּמֵביא קרבנוֹתיו מִמעוֹת נזירוּת אביו.
17
הִפריש האב מעוֹת להביא בהן קרבנוֹת טוּמאה וּמֵת אין הבֵן מֵביא בהן קרבן טהרה.
וכֵן אִם הִפרישן האב לקרבן טהרה אין הבֵן מגלֵח עליהן תִגלחת טוּמאה.
שדברים אֵלוּ ספֵק הֵן,
ואִם הֵביא זבחיו לֹא עלוּ לוֹ.
18
האוֹמֵר: הרי עלי לגלֵח נזיר חיב להביא קרבנוֹת תִגלחת טהרה,
וּמקריבן על ידי אי זה נזיר שיִרצה.
אמר: הרי עלי חצי קרבנוֹת נזיר,
אוֹ אִם אמר:
הרי עלי לגלֵח חצי נזיר הרי זה מֵביא חצי הקרבנוֹת לאי זה נזיר שיִרצה,
ואוֹתוֹ נזיר משלים קרבנוֹתיו מִשלוֹ.
אבל אִם אמר:
הרי עלי קרבנוֹת חצי נזיר הרי זה מֵביא קרבנוֹת נזיר שלֵם,
שאין לנוּ חצי נזירוּת.
19
האוֹמֵר: הריני נזיר,
ועלי לגלֵח נזיר,
ושמע חבֵרוֹ ואמר:
ואני הרי חבֵרוֹ נזיר,
ואינוֹ חיב לגלֵח נזיר אחֵר,
שהרי לֹא הִתפיס עצמוֹ אלא בנזירוּת.
ואִם אמר:
ואני, ועלי לגלֵח נזיר הרי זה חיב.
אִם היוּ פִקחים מֵביא כל אחד מֵהן קרבנוֹת על ידי חבֵרוֹ.
ואִם לֹא עשוּ כֵן חיבין לגלֵח נזירים אחֵרים.
20
האוֹמֵר: הרי עלי לגלֵח חצי נזיר,
ושמע חבֵרוֹ ואמר:
ואני, ועלי לגלֵח חצי נזיר זה מֵביא חצי קרבנוֹתיו של זה,
וזה מֵביא חצי קרבנוֹתיו של זה,
וכל אחד מֵהן משלים קרבנוֹתיו,
אִם היוּ פִקחים.
ואִם לאו זה מֵביא חצי קרבנוֹת אי זה נזיר שיִרצה,
וזה מֵביא חצי קרבנוֹת אי זה נזיר שיִרצה.