1
נזיר ששתה יין ואכל יוֹצֵא מִגפן היין אפִלוּ ימים רבים אינוֹ סוֹתֵר מימי נזירוּתוֹ אפִלוּ יוֹם אחד.
וכֵן אִם גִלח מִעוּט שער רֹאשוֹ,
בין בִשגגה בין בזדוֹן.
נִתגלח רֹב רֹאשוֹ,
בין בתער בין כעין תער,
ולֹא נִשאר מִן השערוֹת כדי לכֹף רֹאשן לעִקרן,
בין בזדוֹן בין בִשגגה,
אפִלוּ גִלחוּהוּ לִסטים באֹנס הרי זה סוֹתֵר שלֹשים יוֹם עד שיִהיה לוֹ פרע,
ואחר כך מתחיל לִמנוֹת.
2
כיצד? נדר נזירוּת מֵאה יוֹם,
וּלאחר עשרים יוֹם נִתגלח רֹב רֹאשוֹ הרי זה שוֹהה שלֹשים יוֹם עד שיִרבה שער רֹאשוֹ,
ואחר השלֹשים יוֹם מוֹנה שמוֹנים יוֹם תשלוּם ימי נזירוּתוֹ.
וכל אוֹתן השלֹשים יוֹם כל דִקדוּקי נזירוּת עליו,
אלא שאין עוֹלין לוֹ מִן המִנין.
3
נזיר שנִטמא,
בין בזדוֹן בין בִשגגה,
ואפִלוּ טִמאוּהוּ גוֹים באֹנס סתר הכֹל,
וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה וּמֵביא קרבנוֹת טוּמאה,
וּמתחיל לִמנוֹת ימי נזירוּת,
שנאמר: "והימים הרִאשֹנים יפלוּ" .
ואפִלוּ נִטמא ביוֹם מלֹאות ימי נִזרוֹ בסוֹף היוֹם סתר הכֹל.
4
נִטמא אחר יוֹם מלֹאות,
שהוּא יוֹם הבאת קרבנוֹת טהרה אִלוּ לֹא נִטמא סתר שלֹשים יוֹם בִלבד.
וכיצד יעשה? מֵביא קרבנוֹת טוּמאה כשיִטהר וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה,
וּמתחיל לִמנוֹת נזירוּת שלֹשים יוֹם,
וּמגלֵח תִגלחת טהרה וּמֵביא קרבנוֹת טהרה.
ואִם נִטמא אחר שנִזרק עליו אחד מִן הדמים אינוֹ סוֹתֵר כלוּם,
אלא מֵביא שאר קרבנוֹת טהרה שלוֹ כשיִטהר.
5
נִטמא ביוֹם שלאחריו,
שהוּא יוֹם שראוּי לגדֵל שֵער אִלוּ גִלח אחר מלֹאת הרי זה אינוֹ סוֹתֵר כלוּם,
ואף על פי שעדין לֹא גִלח,
שהרי שלמה הנזירוּת וכל הנִטפל לה.
6
נִטמא ביוֹם שנדר אוֹ בשֵני אינוֹ סוֹתֵר,
אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנוֹ,
שנאמר: "והימים הרִאשֹנים יפלוּ" עד שיהוּא שם ימים רִאשוֹנים.
לפיכך אִם נִטמא מִשלישי והלאה סוֹתֵר את כל הקוֹדמין.
7
נדר בנזיר והוּא טמֵא מֵת חלה עליו נזירוּת.
ואִם נִטמא פעם אחרת אוֹ שתה יין אוֹ גִלח לוֹקה.
ואִם שהה בטוּמאתוֹ כמה ימים אין עוֹלין לוֹ,
עד שיזה שלישי וּשביעי,
ויטבֹל בשביעי.
ויוֹם שביעי שלוֹ עוֹלה לוֹ מִמִנין נזירוּת לזה שנדר והוּא טמֵא.
אבל נזיר טהוֹר שנִטמא אינוֹ מתחיל לִמנוֹת אלא מיוֹם השמיני והלאה.
8
מי שנדר והוּא בבית הקברוֹת נזירוּת חלה עליו.
ואפִלוּ שהה שם כמה ימים אין עוֹלין לוֹ,
ולוֹקה על שהיתוֹ שם.
ואִם הִתרוּ בוֹ שלֹא יזיר שם אינוֹ מגלֵח שערוֹ כשיֵצֵא מִשם,
ואִם נִטמא שם בבית הקברוֹת באחת מִן הטוּמאוֹת שהנזיר מגלֵח עליהן אינוֹ מגלֵח ואינוֹ מֵביא קרבן טוּמאה.
9
נִכנס לשם בשִדה תֵבה וּמִגדל,
וּבא חבֵרוֹ וּפרע עליו את המעזיבה ונִטמא,
אף על פי ששהה שם אינוֹ לוֹקה,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת אִם שהה.
10
יצא מִבית הקברוֹת ושהה ימים,
וחזר ונִכנס אין אוֹתן הימים עוֹלין לוֹ.
יצא והִזה וטבל וטהר וּמנה ימים מִנזירוּתוֹ,
וחזר לבית הקברוֹת הרי אוֹתן הימים שמנה עוֹלין לוֹ,
ואפִלוּ נִכנס ביוֹם שמיני שלוֹ הרי שביעי שלוֹ עוֹלה לוֹ מִן המִנין.
ואִם נִטמא שם אחר שנִכנס באחת מִן הטוּמאוֹת שהנזיר מגלֵח עליהן מֵביא קרבן טוּמאה,
וסוֹתֵר ימים הקוֹדמין,
וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה.
11
תִגלחת טוּמאה כיצד היא? נזיר שנִטמא באחת מִן הטוּמאוֹת שהוּא מגלֵח עליהן הרי זה מזה עליו בשלישי וּבשביעי וּמגלֵח שער רֹאשוֹ בשביעי וטוֹבֵל בשביעי אחר ההזאה כדרך כל טמֵאי מֵת,
וּמעריב שִמשוֹ,
וּמֵביא קרבנוֹתיו בשמיני,
והֵן שתי תוֹרים אוֹ שני בני יוֹנה,
אחד לעוֹלה ואחד לחטאת,
וכבש בן שנתוֹ לאשם,
וסוֹתֵר כל הימים הקוֹדמין,
וּמתחיל לִמנוֹת נזירוּתוֹ.
ואִם גִלח בשמיני מֵביא קרבנוֹתיו בוֹ ביוֹם.
12
מֵאימתי מתחיל לִמנוֹת? מִשיביא חטאתוֹ.
אבל עוֹלתוֹ ואשמוֹ אין מעכבין אוֹתוֹ מִלִמנוֹת.
13
הרי שהִזה בשלישי וּבשביעי ולֹא טבל,
ונִתאחֵר כמה ימים כשיִטבֹל,
יעריב שִמשוֹ ויביא קרבנוֹתיו למחר.
:טבל והעריב שִמשוֹ ואֵחר קרבנוֹתיו אינוֹ מתחיל לִמנוֹת עד שיביא חטאתוֹ.
אבל עוֹלתוֹ ואשמוֹ אין מעכבין אוֹתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
כשמגלֵח הנזיר תִגלחת טוּמאה אינוֹ צריך לגלֵח פתח המִקדש,
ולֹא להשליך שערוֹ על האֵש.
וּבין שגִלח במדינה אוֹ במִקדש שערוֹ אסוּר בהניה,
וטעוּן קבירה,
ואפרוֹ אסוּר כאֵפר כל הנִקברין.
והמגלֵח במִקדש,
אִם הִשליכוֹ תחת דוּד האשם יצא.
15
נזיר שנִטמא טוּמאוֹת הרבֵה,
בין שלֹא הִתרוּ בוֹ על כל אחת ואחת בין שהִתרוּ בוֹ על כל אחת ואחת אינוֹ מֵביא על טוּמאוֹתיו אלא קרבן אחד.
:במה דברים אמוּרים? בשנִטמא פעם שניה קֹדם שיביא קרבנוֹת טוּמאה הרִאשוֹנה; ואף על פי שנִתאחֵר כמה ימים אחר טהרתוֹ קֹדם הבאת חטאתוֹ ונִטמא באוֹתן הימים אינוֹ מֵביא אלא קרבן אחד.
:אבל אִם נִטמא וטהר והֵביא חטאתוֹ,
ונִטמא פעם שניה אחר שהֵביא חטאתוֹ,
אף על פי שעדין לֹא הֵביא אשמוֹ ועוֹלתוֹ חיב בקרבנוֹת אחֵרוֹת.
16
נזיר שגִלח תִגלחת טהרה,
ואחר כך נוֹדע לוֹ שטמֵא היה בתוֹך ימי נִזרוֹ:
אִם בטוּמאה ידוּעה נִטמא סתר הכֹל,
וּמֵביא קרבנוֹת טוּמאה,
וּמגלֵח תִגלחת טוּמאה,
וּמוֹנה נזירוּת אחרת,
וּמֵביא קרבן טהרה.
:ואִם בטוּמאת התהוֹם נִטמא אינוֹ סוֹתֵר.
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה.
17
ואִם עד שלֹא נִזרק עליו אחד מִן הדמים נוֹדע שהוּא טמֵא,
בין בטוּמאה ידוּעה בין בטוּמאת התהוֹם סתר הכֹל.
נוֹדע לוֹ אחר שנִזרק אחד מִן הדמים,
אף על פי שלֹא גִלח,
הוֹאיל וטוּמאה שאינה ידוּעה היא אינוֹ סוֹתֵר.
18
אי זוֹ היא טוּמאת התהוֹם? כל שאין אדם מכירה,
אפִלוּ בסוֹף העוֹלם.
ולֹא אמרוּ טוּמאת התהוֹם אלא למֵת בִלבד,
אבל הרוּג לֹא,
שהרי ידע בוֹ זה שהרגוֹ.
19
נִמצא המֵת גלוּי אין זוֹ טוּמאת התהוֹם.
נִמצא מוּשקע בקרקעית מערה והמים על גביו הרי זוֹ טוּמאת התהוֹם.
נִמצא מוּשקע בתבן אוֹ בִצרוֹרוֹת הרי זוֹ טוּמאת התהוֹם.
במים באפֵלה וּבִנקיקי הסלעים אינה טוּמאת התהוֹם.
20
נזיר שנִטמא במֵת,
וירד וטבל במערה והֵביא קרבנוֹת טוּמאה,
וּמנה נזירוּת וגִלח תִגלחת טהרה,
ואחר כך נוֹדע שמֵת היה מוּשקע בקרקעית המערה כשירד לִטבֹל אף על פי שהיא טוּמאה שאינה ידוּעה,
סתר הכֹל,
מִפני שהוּחזק לטוּמאה,
וחזקת הטמֵא טמֵא עד שיִטהר ודאי.
ירד להקֵר הרי זה טהוֹר,
עד שיִוּדע שנגע.
נִמצא המֵת צף על פני המים הרי זה בחזקת טמֵא,
שחזקתוֹ שנגע בזה שהוּא צף.