1
הנוֹדֵר בנזיר בשוֹגֵג אוֹ באֹנס,
אוֹ שנדר כדי לזרֵז את חבֵרוֹ אוֹ דרך הבאי הרי זה פטוּר כִשאר נדרים.
וּמי שנדר בנזיר ונִחם על נִדרוֹ הרי זה נִשאל לחכם וּמתיר לוֹ נזירוּתוֹ,
כדרך שמתירין שאר נדרים.
2
מי שנדר בנזיר,
והלך להביא קרבנוֹתיו שנזר על דעת שיביאֵם בִמלֹאות ימי נִדרוֹ,
מצאן שנִגנבוּ אוֹ נִגנבה מֵהן בהֵמה:
אִם עד שלֹא נִגנבה הבהֵמה נזר הרי זה נזיר; ואִם אחר שנִגנבה אוֹ שאבדה אוֹ שמֵתה נזר אינוֹ נזיר,
שזה נזר בטעוּת.
3
המתפיס בנזירוּת הרי זה נזיר,
כמוֹ שבֵארנוּ בדין כל מתפיס בנדר.
4
היה נזיר עוֹבֵר לפניו,
ואמר: 'הריני כזה' הרי זה נזיר.
נדר חבֵרוֹ בנזיר,
ואמר הוּא:
'פי כפיו מיין',
אוֹ שאמר:
'שערי כִשערוֹ מִלהִגזֵז' הרי זה נזיר.
וכֵן אִם שמע שֵני ואמר:
'ואני' בתוֹך כדי דִבוּר,
ושמע שלישי בתוֹך כדי דִבוּרוֹ של שֵני ואמר:
'ואני', ואפִלוּ הֵן מֵאה כוּלן נזירים.
5
האוֹמֵר: 'הריני נזיר כשיִהיה לי בֵן',
ושמע חבֵרוֹ ואמר:
'ואני' הרי חבֵרוֹ נזיר מיד.
6
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הריני נזיר כשיִהיה לך בֵן',
ושמע חבֵרוֹ ואמר:
'ואני' אין זה נזיר,
שלֹא נִתכוֵּן זה האחרוֹן אלא לוֹמר לוֹ שאני אוֹהֵב לך בֵן כמוֹ זה,
שהרי הוּא בוֹש מִמנוּ.
7
האוֹמֵר: 'הריני נזיר כשיִהיה לִפלוֹני בֵן',
ושמע חבֵרוֹ ואמר:
'ואני' הרי זה ספֵק,
שמא לֹא נִתכוֵּן אלא לִהיוֹת נזיר כמוֹתוֹ אוֹ לוֹמר שאני אוֹהֵב אוֹתוֹ כמוֹתך.
וּספֵק נזירוּת להקֵל.
8
שנים שהיוּ מהלכין בדרך וראוּ אחד בא כנגדן,
ואמר אחד מִן השנים:
זה ההוֹלֵך לִקראתֵנוּ שִמעוֹן הוּא,
ואמר חבֵרוֹ:
ראוּבֵן הוּא,
ואמר זה:
הריני נזיר אִם יהיה זה ראוּבֵן,
ואמר האחֵר:
הריני נזיר אִם יהיה זה שִמעוֹן; הִגיע אליהם והרי הוּא ראוּבֵן הרי זה נזיר,
ואִם היה שִמעוֹן הרי חבֵרוֹ נזיר,
כמוֹ שנדרוּ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:לֹא הִגיע אליהם,
אלא חזר לאחוֹריו ונעלם מֵעיניהם ולֹא ידעוּ מי הוּא אין אחד מֵהם נזיר.
9
וכֵן האוֹמֵר:
הריני נזיר אִם היה בִכרי זה מֵאה כוֹר,
והלך למדדוֹ וּמצאוֹ שנִגנב אוֹ אבד אינוֹ נזיר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
שספֵק נזירוּת להקֵל.
10
היוּ מהלכין בדרך וראוּ את הכוֹי מֵרחוֹק,
ואמר אחד מֵהן:
'הריני נזיר שזוֹ חיה',
ואמר אחֵר:
'הריני נזיר שזוֹ בהֵמה',
ואמר אחֵר:
'הריני נזיר שאין זוֹ חיה',
ואמר אחֵר:
'הריני נזיר שאין זוֹ בהֵמה',
ואמר אחֵר:
'הריני נזיר שאין זוֹ לֹא בהֵמה ולֹא חיה',
ואמר אחֵר:
'הריני נזיר שזוֹ חיה וּבהֵמה':
הרי כוּלן נזירים,
מִפני שהכוֹי יֵש בוֹ דרכים שוה בהן לחיה,
ויֵש בוֹ דרכים שוה בהן לבהֵמה,
ויֵש בוֹ דרכים שוה לחיה ולבהֵמה,
ויֵש בוֹ דרכים שאינוֹ שוה בהן לֹא לחיה ולֹא לבהֵמה.
:והוּא הדין אִם ראוּ אנדרגינס ונחלקוּ בוֹ אִם הוּא איש אוֹ אִשה,
ונדרוּ על דרך שנדרוּ לוֹ בכוֹי הרי כוּלן נזירים,
שהאנדרגינס יֵש בוֹ דרכים שוה בהן לאיש,
ויֵש בוֹ דרכים שוה בהן לאִשה,
וּדרכים שאין שוה בהן לֹא לאיש ולֹא לאִשה,
וּדרכים שוה בהן לאיש ולאִשה.
11
וכל הדרכים האֵלוּ בעִניני המִצוה,
לֹא בטִבעוֹ ותוֹלדתוֹ.
וכֵן דרכי הכוֹי בעִניני המִצוה,
לֹא בטִבעוֹ ותוֹלדתוֹ.
:כיצד? דמוֹ טעוּן כִסוּי כחיה,
וחלבוֹ אסוּר כבהֵמה,
והרי הוּא כִלאים עִם הבהֵמה וכֵן עִם החיה כאִלוּ אינוֹ חיה ואינוֹ בהֵמה,
וטעוּן שחיטה כבהֵמה וכחיה.
ויֵש בוֹ דינין אחֵרים,
וכל אחד מֵהן יתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
:וכֵן האנדרגינס,
מטמֵא בלֹבן כאנשים וּמטמֵא באֹדם כנשים,
ואינוֹ נִמכר עבד עִברי לֹא כאנשים ולֹא כנשים,
וההוֹרגוֹ נהרג עליו כנשים וכאנשים.
ויֵש בוֹ דינין אחֵרים,
וכל אחד מֵהן יתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
12
וכֵן אִם ראוּ אנשים באין כנגדן,
מֵהן פִקחים וּמֵהן סוּמין,
ואמר אחד:
הריני נזיר שאֵלוּ פִקחים,
ואמר אחֵר:
הריני נזיר שאין אֵלוּ פִקחים,
ואמר אחֵר:
הריני נזיר שאֵלוּ סוּמין,
ואמר אחֵר:
הריני נזיר שאין אֵלוּ סוּמין,
ואמר אחֵר:
הריני נזיר שאֵלוּ פִקחין וסוּמין,
ואמר אחֵר:
הריני נזיר שאין אֵלוּ לֹא פִקחין ולֹא סוּמין הרי כוּלן נזירים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
קטן שהִגיע לעוֹנת נדרים ונדר בנזיר הרי זה נזיר וּמֵביא קרבנוֹתיו ואף על פי שעדין לֹא הֵביא שתי שערוֹת,
כִשאר הנדרים.
והאיש מדיר את בנוֹ הקטן בנזיר אף על פי שלֹא בא לעוֹנת הנדרים,
ואין האִשה מדרת את בנה בנזיר.
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה הוּא,
ואינוֹ נוֹהֵג בִשאר נדרים.
14
כיצד? האב שאמר לִבנוֹ הקטן:
'הרי אתה נזיר',
אוֹ שאמר:
'בני פלוֹני נזיר' אוֹ 'הרי זה נזיר',
ושתק הבֵן הרי זה נזיר,
וחיב האב לִנהֹג בוֹ כל דִקדוּקי נזירוּת,
ואִם נִטמא מֵביא קרבן טוּמאה,
וּכשיִשלם נזירוּתוֹ מֵביא קרבן טהרה,
כִשאר הנזירים הגדוֹלים.
15
לֹא רצה הבֵן,
וּמִחה בדבר זה אוֹ שמִחוּ קרוֹביו,
אוֹ שגִלח רֹאשוֹ אוֹ שגִלחוּהוּ קרוֹביו שהרי נעשה מעשה שגִלה דעתוֹ שלֹא רצה הוּא אוֹ קרוֹביו בִנזירוּת זוֹ הרי זה אינוֹ נזיר.
ועד מתי יֵש לוֹ להדירוֹ? עד שיגדיל ויֵעשה איש.
16
הגוֹים אין להן נזירוּת,
שנאמר: "דבֵר אל בני ישראֵל" .
17
נשים ועבדים יֵש להן נזירוּת.
והאב אוֹ הבעל מֵפֵר נזירוּת האִשה אִם רצה,
כִשאר הנדרים.
אבל העבד יֵש לרבוֹ לכֹף אוֹתוֹ לִשתוֹת וּלהִטמֵא למֵתים,
ואִם לֹא כפה אוֹתוֹ,
נוֹהֵג בִנזירוּת.
18
נדר העבד שאר נדרים שיֵש בהן עִנוּי נפש אוֹ שמעכבין את המלאכה אוֹ שהעריך אין רבוֹ צריך לכוּפוֹ; מִפני שאין נפשוֹ קנוּיה לוֹ לֹא יחוּל עליו נדר.
למה הדבר דוֹמה? לאוֹסֵר פֵרוֹת אחֵרים עליהן.
אבל אִם אין שם עִנוּי ולֹא דבר שמעכֵב מלאכה אינוֹ יכוֹל לִכפוֹתוֹ.
:נדר עבדוֹ בִנזירוּת,
ואמר לוֹ:
'מוּפר לך' יצא לחֵרוּת,
וחיב להשלים נזירוּתוֹ.
שהעבד, כוֹפין אוֹתוֹ ואין מפירין לוֹ,
ואִם הֵפֵר לוֹ יצא לחֵרוּת.
19
עבד שנדר בִנזירוּת וּברח,
אוֹ שהלך רבוֹ הרי זה אסוּר לִשתוֹת יין,
כדי שיִצטעֵר ויחזֹר לִרשוּת רבוֹ.
נזר והִשלים נזירוּתוֹ וגִלח ולֹא ידע רבוֹ,
ואחר כך יצא לחֵרוּת הרי זה יצא ידי נִזרוֹ.
אבל אִם נדר ולֹא גִלח ויצא לחֵרוּת לֹא יצא ידי נִזרוֹ.
נִטמא ואחר כך יצא לחֵרוּת מוֹנה מִשעה שנִטמא.
20
נזירוּת נוֹהגת בִפני הבית ושלֹא בִפני הבית.
לפיכך, מי שנדר בנזיר בזמן הזה הרי זה נזיר עוֹלם,
לפי שאין לנוּ בית המִקדש כדי שיביא קרבנוֹתיו בִמלֹאות ימי נִזרוֹ.
21
אין הנזירוּת נוֹהגת אלא בארץ ישראֵל.
וּמי שנזר בחוּצה לארץ קוֹנסין אוֹתוֹ וּמחיבין אוֹתוֹ לעלוֹת לארץ ישראֵל ולִהיוֹת נזיר בארץ ישראֵל כמִנין הימים שנדר.
:לפיכך, מי שנדר בזמן הזה בחוּצה לארץ כוֹפין אוֹתוֹ לעלוֹת לארץ ישראֵל,
ויהיה נוֹהֵג בִנזירוּת שם עד שימוּת אוֹ שיִבנה בית המִקדש,
ויקריב קרבנוֹתיו בִמלֹאות ימי נִזרוֹ.
22
וכל זמן שהוּא בחוּצה לארץ הרי הוּא אסוּר לִשתוֹת יין וּלהִטמֵא למֵתים וּלגלֵח,
וכל דִקדוּקי נזירוּת עליו,
ואף על פי שאין ימים אֵלוּ עוֹלין לוֹ.
ואִם עבר ושתה אוֹ גִלח אוֹ נגע במֵת וכיוֹצֵא בִנגיעה לוֹקה.