1
מי שפגע בחבֵרוֹ בדרך וּבהמתוֹ רוֹבצת תחת משאה,
בין שהיה עליה משא הראוּי לה בין שהיה עליה יתֵר מִמשאה הרי זה מצוּוּה לִפרֹק מֵעליה,
וזוֹ מִצות עשֵה,
שנאמר: "עזֹב תעזֹב עִמוֹ" .
2
ולֹא יפרֹק ויניחנוּ נִבהל ויֵלֵך,
אלא יקים עִמוֹ ויחזֹר ויטעֹן משאוֹ עליה,
שנאמר: "הקֵם תקים עִמוֹ" זוֹ מִצות עשֵה אחרת.
ואִם הִניחוֹ נִבהל ולֹא פרק ולֹא טען בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על מִצות לֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִראה את חמוֹר אחיך" .
3
היה כֹהֵן והבהֵמה רוֹבצת בבית הקברוֹת אינוֹ מִטמֵא לה,
כשֵם שאינוֹ מִטמֵא להשיב אבֵדה.
וכֵן אִם היה זקֵן שאין דרכוֹ לִטעֹן ולִפרֹק,
הוֹאיל ואינה לפי כבוֹדוֹ פטוּר.
4
זה הכלל:
כל שאִלוּ היתה שלוֹ היה טוֹעֵן וּפוֹרֵק הרי זה חיב לִטעֹן ולִפרֹק בשל חבֵרוֹ.
ואִם היה חסיד עוֹשה לִפנים מִשוּרת הדין,
אפִלוּ היה הנשיא הגדוֹל,
וראה בהמת חבֵרוֹ רוֹבצת תחת משאה של תבן אוֹ קנים וכיוֹצֵא בהן פוֹרֵק וטוֹעֵן עִמוֹ.
5
פרק וטען וחזרה ונפלה חיב לִפרֹק ולִטעֹן פעם אחרת,
אפִלוּ מֵאה פעמים,
שנאמר: "עזֹב תעזֹב עִמוֹ" ,
"הקֵם תקים" .
לפיכך צריך להִדדה עִמוֹ עד פרסה,
אלא אִם כֵן אמר לוֹ בעל המשא:
איני צריך לך.
6
מֵאימתי יתחיֵב לִפרֹק ולִטעֹן עִמוֹ? מִשיִראֵהוּ ראיה שהיא כִפגיעה,
שהרי נאמר:
"כי תִראה" ,
ונאמר: "כי תִפגע" .
וכמה? שִערוּ חכמים מִשיִהיה ביניהם מאתים ושֵש ושִשים אמה וּשני שלישי אמה,
שהוּא אחד מִשִבעה וּמחצה במיל.
היה רחוֹק מִמנוּ יתֵר מִזה אינוֹ זקוּק לוֹ.
7
מִצוה מִן התוֹרה לִפרֹק עִמוֹ בחִנם.
אבל לִטעֹן עליו הרי זוֹ מִצוה ונוֹטֵל שכרוֹ.
וכֵן בשעה שמדדה עִמוֹ עד פרסה יֵש לוֹ שכר.
8
מצא בהמת חבֵרוֹ רבוּצה,
אף על פי שאין הבעלים עִמה מִצוה לִפרֹק מֵעליה ולִטעֹן עליה,
שנאמר: "עזֹב תעזֹב" ,
"הקֵם תקים" מִכל מקוֹם.
אִם כֵן למה נאמר "עִמוֹ" ? שאִם היה בעל הבהֵמה עִמה,
והלך וישב לוֹ,
ואמר לזה שפגע בוֹ:
הוֹאיל ועליך מִצוה,
אִם רצית לִפרֹק לבדך,
פרֹק הרי זה פטוּר,
שנאמר "עִמוֹ".
ואִם היה בעל הבהֵמה זקֵן אוֹ חוֹלה חיב לִפרֹק ולִטעֹן לבדוֹ.
9
בהמת הגוֹי והמשא של ישראֵל:
אִם היה הגוֹי מחמֵר אחר בהמתוֹ אינוֹ זקוּק לה; ואִם לאו חיב לִפרֹק עִמוֹ ולִטעֹן מִשוּם צער ישראֵל.
וכֵן אִם היתה הבהֵמה של ישראֵל והמשוֹי לגוֹי חיב לִפרֹק ולִטעֹן מִשוּם צער ישראֵל.
אבל בהמת הגוֹי וּמשאוֹ אינוֹ חיב להִטפֵל בהן אלא מִשוּם איבה.
10
חמרין שרגליו של אחד מֵהן רעוּעוֹת אין חבֵריו רשאין להקדים ולעבֹר מֵעליו.
נפל האיש רשאין לעבֹר מֵעליו.
11
היה אחד טעוּן ואחד רוֹכֵב,
וּדחקן הדרך מעבירין את הרוֹכֵב מִפני הטעוּן.
אחד טעוּן ואחד ריקן מעבירין את הריקן מִפני הטעוּן.
אחד רוֹכֵב ואחד ריקן מעבירין את הריקן מִפני הרוֹכֵב.
שניהן טעוּנין,
שניהן רוֹכבין,
שניהן ריקנין עוֹשין פשרה ביניהם.
12
וכֵן שתי ספינוֹת שהיוּ עוֹברוֹת בנהר וּפוֹגעוֹת זוֹ בזוֹ,
אִם היוּ עוֹברוֹת שתיהן בבת אחת טוֹבעוֹת,
ואִם עברוּ זוֹ אחר זוֹ עוֹברוֹת; וכֵן שני גמלים שהיוּ עוֹלין במעלה גבוֹהה וּפגעוּ זה בזה,
אִם עברוּ שניהם בבת אחת נוֹפלים,
ואִם עברוּ זה אחר זה עוֹלין:
:כיצד הֵם עוֹשין? טעוּנה ושאינה טעוּנה תִדחה שאינה טעוּנה מִפני הטעוּנה.
קרוֹבה וּרחוֹקה תִדחה קרוֹבה מִפני שאינה קרוֹבה.
שתיהן רחוֹקוֹת,
שתיהן קרוֹבוֹת,
שתיהן טעוּנוֹת,
הוֹאיל וכוּלן בדֹחק אחד הטֵל פשרה ביניהן והֵן מעלוֹת שכר זה לזה.
וּבזה וכיוֹצֵא בוֹ נאמר:
"בצדק תִשפֹט עמיתך" .
13
הפוֹגֵע בִשנים,
אחד רוֹבֵץ תחת משאוֹ ואחד פרק מֵעליו ולֹא מצא מי שיִטעֹן עִמוֹ מִצוה לִפרֹק בתחִלה,
מִשוּם צער בעלי חיים,
ואחר כך טוֹעֵן.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ שניהן שוֹנאין אוֹ שניהן אוֹהבין.
אבל אִם היה אחד שוֹנֵא ואחד אוֹהֵב מִצוה לִטעֹן עִם השוֹנֵא תחִלה,
כדי לכֹף את יצרוֹ הרע.
14
השוֹנֵא האמוּר בתוֹרה הוּא מיִשראֵל,
לֹא מֵאוּמוֹת העוֹלם.
והיאך יהיה לישראֵל שוֹנֵא מיִשראֵל,
והכתוּב אוֹמֵר:
"לֹא תִשנא את אחיך בִלבבך" ? אמרוּ חכמים:
כגוֹן שראהוּ לבדוֹ שעבר עבֵרה,
והִתרה בוֹ ולֹא חזר,
הרי זה מִצוה לשנאוֹ עד שיעשה תשוּבה ויחזֹר מֵרִשעוֹ.
:ואף על פי שעדין לֹא עשה תשוּבה,
אִם מצאוֹ נִבהל במשאוֹ מִצוה לִפרֹק ולִטעֹן עִמוֹ,
ולֹא יניחנוּ נוֹטה למוּת,
שמא ישתהה בִשביל ממוֹנוֹ ויבֹא לידי סכנה,
והתוֹרה הִקפידה על נפשוֹת ישראֵל,
בין רשעים בין צדיקים,
מֵאחר שהֵם נִלוים אל יי וּמאמינים בעִקרי הדת,
שנאמר: "אמֹר אליהם חי אני נאוּם יי אלֹהים אִם אחפֹץ במוֹת הרשע כי אִם בשוּב רשע מִדרכוֹ וחיה" .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר אחד עשר בעזרת שדי ברוּך הוּא.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה שנים ושִשים:
הִלכוֹת נִזקי ממוֹן ארבעה עשר פרקים.
הִלכוֹת גנֵבה תִשעה פרקים.
הִלכוֹת גזֵלה ואבֵדה שמוֹנה עשר פרקים.
הִלכוֹת חוֹבֵל וּמזיק שמוֹנה פרקים.
הִלכוֹת רוֹצֵח וּשמירת נפש שלֹשה עשר פרקים.