1
בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף שנשכן נחש וכיוֹצֵא בוֹ,
אוֹ שאכלוּ סם המֵמית לאדם,
קֹדם שיִשתנה בגוּפן הרי אֵלוּ אסוּרין מִשוּם סכנת נפשוֹת.
:לפיכך בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף שנִמצאוּ חתוּכי רגלים,
אף על פי שהֵן מוּתרין מִשוּם טרֵפה הרי אֵלוּ אסוּרין מִשוּם סכנה,
שמא אחד מִזוֹחלי עפר נשכן,
עד שיִבדקוּ.
כיצד בוֹדקן? צוֹלה אוֹתן בתנוּר,
אִם לֹא נִתחתֵך הבשר ולֹא נִשתנה מִשאר הצלי הרי אֵלוּ מוּתרין.
2
וכֵן נִקוּרי תאֵנים וענבים והקִשוּאין והדלוּעין והאבטיחין והמלפפוֹנוֹת,
אפִלוּ היוּ גדוֹלים ביוֹתֵר,
בין תלוּשין בין מחוּברין,
אפִלוּ היוּ בתוֹך הכלי,
כל שיֵש בוֹ לֵחה ונִמצא נשוּך אסוּר,
שמא נחש וכיוֹצֵא בוֹ נשכוֹ.
ואפִלוּ ראה צִפוֹר אוֹ עכבר יוֹשֵב וּמנקֵר הרי אֵלוּ אסוּרין,
שמא במקוֹם נקוּב נקב.
3
תאֵנה אוֹ עֵנב שנִטל העֹקץ שלהם אין בהם מִשוּם גִלוּי.
לפיכך אוֹכֵל אדם תאֵנים וענבים בלילה ואינוֹ חוֹשֵש.
תאֵנה נקוּרה שיבשה ונעשת גרוֹגרת וּתמרה נקוּרה שיבשה שתיהן מוּתרוֹת.
4
אסוּר לאדם לִתֵן מעוֹת אוֹ דינרים לתוֹך פיו,
שמא יֵש עליהן רֹק יבֵש של מוּכי שחין אוֹ מצֹרעין,
אוֹ זֵעה,
שכל זֵעת האדם סם המות חוּץ מִזֵעת הפנים.
5
וכֵן לֹא יתֵן האדם פס ידוֹ תחת שחיוֹ,
שמא נגע בידוֹ בִמצֹרע אוֹ בסם רע,
שהידים עסקניוֹת.
ולֹא יתֵן התבשיל תחת המִטה,
אף על פי שהוּא עוֹסֵק בסעוּדה,
שמא יפֹל בוֹ דבר המזיק והוּא אינוֹ רוֹאֵהוּ.
6
וכֵן לֹא ינעֹץ הסכין בתוֹך האתרוֹג אוֹ בתוֹך הצנוֹן,
שמא יפֹל אדם על חוּדה וימוּת.
וכֵן אסוּר לאדם לעבֹר תחת קיר נטוּי,
אוֹ על גשר רעוּע,
אוֹ להִכנֵס לחוּרבה.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ מִשאר הסכנוֹת,
אסוּר לעמֹד בִמקוֹמן.
7
וכֵן אסוּר ליהוּדי להִתיחֵד עִם הגוֹים,
מִפני שהֵן חשוּדין על שפיכוּת דמים,
ולֹא יתלוּה עִמהם בדרך.
פגע בגוֹי בדרך מחזירוֹ לימינוֹ.
היוּ עוֹלין במעלה אוֹ יוֹרדין בירידה לֹא יהיה ישראֵל למטה והגוֹי למעלה,
אלא ישראֵל למעלה והגוֹי למטה,
שמא יפֹל עליו להמיתוֹ.
ואל ישֹח לפניו,
שמא ירֹץ את גוּלגלתוֹ.
8
שאלוֹ: לאין אתה הוֹלֵך? ירחיב לוֹ את הדרך,
כדרך שהִרחיב יעקֹב לעֵשו,
שנאמר: "עד אשר אבֹא אל אדֹני שֵעירה" .
9
אסוּר לִקח רפוּאה מִן הגוֹי,
אלא אִם כֵן נִתיאשוּ מִמנוּ שיִחיה.
ואסוּר להִתרפֹאות מִן המין,
ואף על פי שנִתיאשוּ מִמנוּ,
שמא ימשכוּ אחריו.
וּמוּתר לִקח רפוּאה מִן הגוֹים לִבהֵמה,
אוֹ למכה שבגוּף מִבחוּץ,
כגוֹן מלוּגמא וּרטיה.
ואִם היתה מכה של סכנה אסוּר לִקח מִמנוּ.
וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מִתרפין בהן מֵהן.
10
וּמוּתר לִשאֹל לרוֹפֵא גוֹי,
ויֹאמר לוֹ:
סם פלוֹני יפה לך,
כך וכך תעשה,
אבל לֹא יקח מִמנוּ.
11
ואסוּר להִסתפֵר מֵהן בִרשוּת היחיד,
שמא יהרגנוּ.
ואִם היה אדם חשוּב מוּתר,
מִפני שהוּא מִתירֵא להרגוֹ.
ואִם דִמה לגוֹי שהוּא אדם חשוּב,
כדי שיפחֵד מִמנוּ ולֹא יהרגנוּ הרי זה מוּתר להִסתפֵר מִמנוּ.
12
אסוּר לִמכֹר לגוֹים כל כלי המִלחמה.
ואין משחיזין להם את הזין,
ואין מוֹכרין להן לֹא סכין ולֹא קוֹלרין ולֹא כבלים,
ולֹא שלשלאוֹת של ברזל,
ולֹא עששיוֹת של ברזל הינדוּאה,
ולֹא דוּבין ואריוֹת,
ולֹא כל דבר שיֵש בוֹ נזק לרבים.
אבל מוֹכרין להם תריסין,
שאינן אלא להגֵן.
13
וּכשֵם שאסרוּ לִמכֹר לגוֹי,
כך אסרוּ לִמכֹר לישראֵל שמוֹכֵר לגוֹי.
וּמוּתר לִמכֹר הזין לחיל של בני המדינה,
מִפני שהֵן מגִנין על ישראֵל.
14
כל שאסוּר לִמכֹר לגוֹי,
אסוּר לִמכֹר לישראֵל שהוּא לִסטיס,
מִפני שנִמצא מחזֵק ידי עוֹברי עבֵרה וּמכשילן.
וכֵן כל המכשיל עִוֵּר בדבר והִשיאוֹ עֵצה שאינה הוֹגנת לוֹ,
אוֹ שחִזֵק ידי עוֹברי עבֵרה שהוּא עִוֵּר ואינוֹ רוֹאה דרך האמת מִפני תאות לִבוֹ הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" .
:הבא לִטֹל מִמך עֵצה תֵן לוֹ עֵצה ההוֹגנת לוֹ.
15
ואסוּר להשיא עֵצה טוֹבה לגוֹי אוֹ לעבד רשע,
ואפִלוּ להשיאוֹ עֵצה שיעשה דבר מִצוה והוּא עוֹמֵד ברִשעוֹ אסוּר.
ולֹא נִתנסה דניֵאל אלא על שהִשיא עֵצה לִנבוּכדנצר לִתֵן צדקה,
שנאמר: "להֵן מלכא מִלכי ישפר עלך" .