1
מִצות עשֵה לעשוֹת אדם מעקה לגגוֹ,
שנאמר: "ועשית מעקה לגגך" ,
והוּא שיִהיה בית דירה.
אבל בית האוֹצרוֹת וּבית הבקר וכיוֹצֵא בהן אינוֹ זקוּק לוֹ.
וכל בית שאין בוֹ ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת פטוּר מִן המעקה.
2
וּבית של שני שוּתפין חיב במעקה,
שנאמר: "כי יפֹל הנֹפֵל מִמנוּ" ,
לֹא תלה אלא בנוֹפֵל.
אִם כֵן,
למה נאמר "גגך"? למעֵט בתי כנֵסיוֹת וּבתי מִדרשוֹת,
לפי שאינן עשוּיים לדירה.
היתה רשוּת הרבים גבוֹהה מִגגוֹ אינוֹ זקוּק למעקה,
שנאמר: "כי יפֹל הנֹפֵל מִמנוּ" ,
לֹא בתוֹכוֹ.
3
גֹבה המעקה אין פחוּת מֵעשרה טפחים,
כדי שלֹא יפֹל הנוֹפֵל מִמנוּ.
וצריך לִהיוֹת המחִצה חזקה כדי שיִשעֵן האדם עליה ולֹא תִפֹל.
וכל המניח גגוֹ בלֹא מעקה בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על לֹא תעשה,
שנאמר: "ולֹא תשים דמים בביתך" .
ואין לוֹקין על לאו זה,
מִפני שאין בוֹ מעשה.
4
אחד הגג ואחד כל דבר שיֵש בוֹ סכנה וראוּי שיִכשֵל בוֹ אדם וימוּת,
כגוֹן שהיתה לוֹ באֵר אוֹ בוֹר בחצֵרוֹ,
בין שיֵש בהן מים בין שאין בהן מים חיב לעשוֹת להן חוּליה גבוֹהה עשרה טפחים אוֹ לעשוֹת להן כִסוּי,
כדי שלֹא יפֹל בה אדם וימוּת.
:וכֵן כל מִכשוֹל שיֵש בוֹ סכנת נפשוֹת מִצות עשֵה להסירוֹ וּלהִשמֵר מִמנוּ וּלהִזהֵר בדבר יפה יפה,
שנאמר: "הִשמר לך וּשמֹר נפשך" .
ואִם לֹא הֵסיר,
והִניח המִכשוֹלוֹת המביאין לידי סכנה בִטֵל מִצות עשֵה ועבר ב"לֹא תשים דמים" .
5
הרבֵה דברים אסרוּ חכמים מִפני שיֵש בהן סכנת נפשוֹת,
וכל העוֹבֵר עליהן ואמר:
הרי אני מסכֵן בעצמי וּמה לאחֵרים עלי בכך,
אין אני מקפיד על כך מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
6
ואֵלוּ הֵן:
לֹא יניח אדם פיו על הסילוֹן המקלֵח מים וישתה,
ולֹא ישתה בלילה מִן הנהרוֹת וּמִן האגמים,
שמא יבלע עלוּקה והוּא אינוֹ רוֹאה.
ולֹא ישתה מים מגוּלין,
שמא שתה מֵהן נחש וכיוֹצֵא בוֹ מִזוֹחלי עפר,
וישתה וימוּת.
7
ואֵלוּ הֵן המשקין האסוּרין מִשוּם גִלוּי:
המים, והיין,
אפִלוּ מזוּג,
אפִלוּ הִתחיל להִשתנוֹת טעמוֹ לחֹמץ,
והחלב, והדבש,
והציר. אבל שאר כל המשקין אין מקפידין על גִלוּין,
שאין בעלי ארס שוֹתין מֵהן.
8
השוּם שנִתרסֵק,
ואבטיח שנחתך ונִתגלה אסוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:יין מבוּשל אין בוֹ מִשוּם גִלוּי.
וכֵן יין תוֹסֵס,
והוּא היין מִשעת דריכתוֹ עד שלֹשה ימים,
ויין אוֹ מים אוֹ חלב שהיוּ חמים כל זמן שההבל עוֹלה מֵהן,
וכֵן משקין שהיה המשקה יוֹרֵד מִלמעלה לתוֹכן טִפה אחר טִפה,
והוּא שיִהיה טוֹרֵד ויוֹרֵד כל אֵלוּ אין בהן מִשוּם גִלוּי,
שזוֹחלי עפר מִתיראין מִבִעבוּע המשקה וּמִן ההבל,
ואין שוֹתין מִמנוּ.
9
מי כבשים וּמי שלקוֹת וּמי תוּרמוֹסין אין בהן מִשוּם גִלוּי.
מים ששרה בהם כבשים וּשלקוֹת ותוּרמוֹסין:
אִם נִשתנה טעמן אין בהן מִשוּם גִלוּי; ואִם אין בהם נוֹתֵן טעם אסוּרין.
וכֵן מים שהֵדיח בהן פרישין ודרמוּסקין לחוֹלה אסוּרין מִשוּם גִלוּי.
10
ויין שעֵרֵב בוֹ דברים חדין,
כפִלפלין, אוֹ דברים מרים,
כאפסִתנין, עד שנִשתנה טעמוֹ אין בוֹ מִשוּם גִלוּי.
והוּא הדין בִשאר המשקין.
11
כל המשקין האסוּרין מִשוּם גִלוּי,
שנִתגלוּ בין ביוֹם בין בלילה אסוּרין,
ואפִלוּ היה בצִדן אדם ישֵן,
אין אימת ישֵן על הזוֹחלים.
וכמה ישהוּ ויהיוּ אסוּרין? כדי שיֵצֵא הרחש מִתחת אֹזן כלי,
וישתה ויחזֹר לִמקוֹמוֹ.
12
שִעוּר המים שיֵאסרוּ אִם נִתגלוּ כדי שיִהיה הסם נִכר בהם וּמזיק.
אבל אִם היוּ המים מרוּבין כדי שתֹאבד בהן המרה הרי אֵלוּ מוּתרין,
בין בקרקעוֹת בין בכֵלים.
וכֵן הדין בִשאר המשקין.
13
מעין המוֹשֵך כל שהוּא אין בוֹ מִשוּם גִלוּי.
:לגין מגוּלה שהִניחוֹ בשִדה תֵבה וּמִגדל,
אוֹ בתיק שלוֹ,
אוֹ בבוֹר,
אפִלוּ עמֹק מֵאה אמה,
אוֹ במִגדל גבֹה מֵאה אמה,
אוֹ בִטרקלין מיוּפה וּמסוּיד הרי זה אסוּר.
בדק את התֵבה אוֹ את המִגדל,
ואחר כך הִניחוֹ בוֹ הרי זה מוּתר.
ואִם היה בהן נקב אסוּר.
כמה יהיה בנקב? כדי שתִכנֵס בוֹ אצבע קטנה של קטן.
14
חבית שנִתגלתה,
אף על פי ששתוּ מִמנה תִשעה ולֹא מֵתוּ לֹא ישתה עשירי.
מעשה היה ואמרוּ ששתה עשירי וּמֵת,
מִפני שארס הנחש שוֹקֵע למטה,
ויֵש שם חמת זוֹחלי עפר שעוֹלה וצוֹפה למעלה,
ויֵש סם שהיא נִתלית באמצע המשקה,
וּלפיכך הכֹל אסוּר,
ואפִלוּ סִננן במסננת.
וכֵן אבטיח שנִתגלה,
אף על פי שאכלוּ מִמנה תִשעה ולֹא מֵתוּ לֹא יֹאכל עשירי.
15
מים שנִתגלוּ לֹא ישפכֵם לִרשוּת הרבים,
ולֹא ירבֵץ בהן את הבית,
ולֹא יגבֵל בהן את הטיט,
ולֹא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו,
ולֹא ישקה מֵהן בהֵמה,
בין בהמת חבֵרוֹ בין בהמתוֹ,
אבל משקה אוֹתן לחתוּל.
16
עִסה שנִלוֹשה במים מגוּלין,
אפִלוּ היא של תרוּמה תִשרֵף.
ואפִלוּ נאפת הרי הפת אסוּרה.