1
כל ההוֹרֵג בִשגגה גוֹלה מִמדינה שהרג בה לערי מִקלט.
וּמִצות עשֵה להגלוֹתוֹ,
שנאמר: "וישב בה עד מוֹת הכֹהֵן הגדֹל" .
והוּזהרוּ בית דין שלֹא לִקח כֹפר מִן הרוֹצֵח בִשגגה כדי לישֵב בעירוֹ,
שנאמר: "ולֹא תִקחוּ כֹפר לנוּס אל עיר מִקלטוֹ" .
2
אין הרוֹצֵח בִשגגה גוֹלה אלא אִם כֵן מֵת הנהרג מיד.
אבל אִם חבל בוֹ בִשגגה,
אף על פי שאמדוּהוּ למיתה וחלה וּמֵת אינוֹ גוֹלה,
שמא הוּא קֵרֵב את מיתת עצמוֹ,
אוֹ הרוּח נִכנסה בחבוּרתוֹ והרגתוּ.
אפִלוּ שחט בוֹ כל שני הסימנין,
ועמד מעט אינוֹ גוֹלה על ידוֹ.
לפיכך אִם לֹא פִרכֵס כלל,
אוֹ ששחטוֹ במקוֹם שאין הרוּח מנשבת בוֹ,
כגוֹן בית סתוּם של שיש הרי זה גוֹלה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
ישראֵל שהרג בִשגגה את העבד אוֹ את גֵר תוֹשב גוֹלה.
וכֵן העבד שהרג בִשגגה את ישראֵל אוֹ את גֵר תוֹשב,
וכֵן גֵר תוֹשב שהרג את גֵר תוֹשב אוֹ את העבד בִשגגה גוֹלה,
שנאמר: "והיתה לִבני ישראֵל ולגֵר ולתוֹשב בתוֹכם" .
4
גֵר תוֹשב שהרג את ישראֵל בִשגגה,
אף על פי שהוּא שוֹגֵג הרי זה נהרג; אדם מוּעד לעוֹלם.
וכֵן גֵר תוֹשב שהרג גֵר תוֹשב מִפני שעלה על דעתוֹ שמוּתר להרגוֹ הרי זה קרוֹב למֵזיד ונהרג עליו,
הוֹאיל ונִתכוֵּן להרגוֹ.
וגוֹי שהרג את הגוֹי בִשגגה אין ערי מִקלט קוֹלטוֹת אוֹתוֹ,
שנאמר: "והיתה לִבני ישראֵל" .
5
הבֵן שהרג את אביו בִשגגה גוֹלה.
וכֵן האב שהרג את בנוֹ בִשגגה גוֹלה על ידוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשהרגוֹ שלֹא בִשעת לִמוּד,
אוֹ שהיה מלמדוֹ אוּמנוּת אחרת שאינוֹ צריך לה.
אבל אִם יסֵר בנוֹ כדי ללמדוֹ תוֹרה אוֹ חכמה אוֹ אוּמנוּת,
וּמֵת פטוּר.
6
וכֵן הרב המכה את תלמידוֹ,
אוֹ שלוּח בית דין שהִכה את בעל דין הנִמנע מִלבֹא לדין והמיתוֹ בִשגגה פטוּרין מִן הגלוּת,
שנאמר: "לחטֹב עֵצים" לדִברי הרשוּת,
יצא האב המכה את בנוֹ והרב הרוֹדה את תלמידוֹ וּשלוּח בית דין,
שהרי שגגוּ והרגוּ בִשעת עשית המִצוה.
7
בתחִלה אחד שוֹגֵג ואחד מֵזיד מקדימין לערי מִקלט,
וּבית דין של אוֹתה העיר שהרג בה שוֹלחין וּמביאין אוֹתוֹ מִשם ודנין אוֹתוֹ,
שנאמר: "ושלחוּ זִקני עירוֹ ולקחוּ אֹתוֹ מִשם" .
מי שנִתחיֵב מיתה ממיתין אוֹתוֹ,
שנאמר: "ונתנוּ אֹתוֹ ביד גֹאֵל הדם" ; מי שנִפטר פוֹטרין אוֹתוֹ,
שנאמר: "והִצילוּ העֵדה את הרֹצֵח מיד גֹאֵל הדם" ; מי שנִתחיֵב גלוּת מחזירין אוֹתוֹ לִמקוֹמוֹ,
שנאמר: "והֵשיבוּ אֹתוֹ העֵדה אל עיר מִקלטוֹ" .
8
כשמשיבין אוֹתוֹ,
מוֹסרין לוֹ שני תלמידי חכמים,
שמא יהרגנוּ גוֹאֵל הדם בדרך,
ואוֹמרין להן:
אל תִנהגוּ בוֹ מִנהג שוֹפכי דמים,
בשוֹגֵג בא מעשה לידוֹ.
9
רוֹצֵח בִשגגה שהרגוֹ גוֹאֵל הדם חוּץ לִתחוּם עיר מִקלטוֹ פטוּר,
שנאמר: "ולוֹ אין מִשפט מות" :
10
אחד ההוֹרגוֹ בדרך קֹדם שיִכנֵס לעיר מִקלטוֹ,
אוֹ שהרגוֹ בחזירתוֹ עִם השנים ששוֹמרין אוֹתוֹ.
נִכנס לעיר מִקלטוֹ ויצא חוּץ לִתחוּמה בזדוֹן הרי זה הִתיר עצמוֹ למיתה,
וּרשוּת לגוֹאֵל הדם להרגוֹ; ואִם הרגוֹ כל אדם אין חיבין עליו,
שנאמר: "אין לוֹ דם" .
11
יצא חוּץ לִתחוּם עיר מִקלטוֹ בִשגגה כל ההוֹרגוֹ,
בין גוֹאֵל הדם בין שאר אדם,
גוֹלה על ידוֹ.
הרגוֹ בתוֹך תחוּם עיר מִקלטוֹ,
אפִלוּ גוֹאֵל הדם הרי זה נהרג עליו.
12
המִזבֵח קוֹלֵט,
שהרי נאמר בהוֹרֵג בזדוֹן:
"מֵעִם מִזבחי תִקחנוּ למוּת" ,
מִכלל שההוֹרֵג בִשגגה אינוֹ נהרג במִזבֵח.
לפיכך ההוֹרֵג בִשגגה וּקלטוֹ מִזבֵח,
והרגוֹ שם גוֹאֵל הדם הרי זה נהרג עליו כמוֹ שהרגוֹ בתוֹך עיר מִקלטוֹ.
13
אין קוֹלֵט אלא גגוֹ של מִזבח בית העוֹלמים בִלבד.
ואינוֹ קוֹלֵט אלא כֹהֵן ועבוֹדה בידוֹ.
אבל זר,
אוֹ כֹהֵן שאינוֹ עוֹבֵד עבוֹדה בשעה שנהרג,
אוֹ שהיה עוֹבֵד ולֹא היה על גגוֹ אלא סמוּך למִזבֵח אוֹ אוֹחֵז בקרנוֹתיו אינוֹ נִקלט.
14
וכל מי שקלטוֹ המִזבֵח אין מניחין אוֹתוֹ שם,
אלא מוֹסרין לוֹ שוֹמרין וּמגלין אוֹתוֹ לערי מִקלט.
:במה דברים אמוּרים? בִמחוּיב גלוּת.
אבל מי שפחד מִן המלך שלֹא יהרגנוּ בדין המלכוּת,
אוֹ מִבית דין שלֹא יהרגוּהוּ בהוֹראת שעה,
וּברח למִזבֵח ונִסמך לוֹ,
ואפִלוּ היה זר הרי זה נִצל,
ואין לוֹקחין אוֹתוֹ מֵעל המִזבֵח למוּת לעוֹלם,
אלא אִם כֵן נִתחיֵב מיתת בין דין בעֵדוּת גמוּרה והתראה,
כִשאר כל הרוּגי בית דין תמיד.